ביוגרפיה על ערש דווי
 
המשוררת יונה וולך הלכה לעולמה ב-1985 בתום מאבק במחלת הסרטן, ומותה, כשהיא בת 41,  פצע את תמונת השירה העברית.

היא החלה לפרסם את שיריה כשהייתה בת עשרים ומאז העמידה את עצמה ואת שירתה למבחנים שונים, שאותם הביאה לקוראיה בשירים, שבהם ניפצה מוסכמות של שפה ומבנה, ותיארה חוויות אישיות שכללו מסע מאושפז באל-אס-די, מפגשי מין עם גברים ונשים, וחרדות רבות.
 
שירתה, שמעט ממנה גם הפכו ללהיטים המושמעים מאז ועד עתה, נתקבלה כשערורייתית, כמו כל מהלך חייה הסוערים והמסעירים. מדי כמה שנים שבו אמצעי התקשורת לעסוק בהם, והועלו השנה מחדש אל סדר היום בדמות "7 הסלילים של יונה וולך", סרט התעודה החדש של יאיר קדר,  ובהצגת היחיד "ציפור אש" שכתבה בלהה מס לפי הביוגרפיה שכתב העיתונאי יגאל סרנה ב-1993, ופורסם בהוצאת כתר.
 
מס הצליחה ליצור מונודרמה מרתקת מתוך החומר הרב שסרנה אסף ותיאר בספרו, כשהיא מתחילה אותה בגסיסתה של וולך, ההוזה מראות ודמויות מחייה, ובמיוחד את געגועיה לאביה מרדכי, שנהרג מכדור תועה במלחמת השחרור.

"ציפור אש" (יח"צ)

הילדה בת הארבע איבדה את האדם היקר לה ביותר, ומאז תעתה בנתיבי חייה כ"אדם אחוז אש", על פי הגדרת חברתה הקרובה הלית ישורון ו"כציפור משונה" בהגדרתו של סרנה.
 
בתוך האריג המיוחד הזה של חייה, שבלהה מס טוותה כמונודרמה, ולא בכדי, היא שילבה שירים שכתבה ושירים שהולחנו, בעיקר על ידי אילן וירצברג ושמעון גלבץ, והוסיפה מוזיקה מקורית, לחנים ועיבודים מרתקים של שילה פרבר.
 
אך בעיקר, ואף זאת לא בכדי, היא יצרה מחווה כפולה – האחת ליונה וולך, והאחרת לשחקנית חן אשרוב, בתם של מס ומישה אשרוב ז"ל. חן, בוגרת בית צבי, חושפת בהצגה קשת רחבה של יכולות משחק, הבעה, שירה ומשכילה להשתמש באלה ובטקסט המורכב לעיצוב דמות בימתית מסעירה ומרגשת.
 
היא נועזת במגע הישיר של עם החומר עד כי לרגעים נוצרה התחושה שהיא מספרת את דמותה שלה, את געגועיה שלה, את מאבקה שלה להכרה בעולם התאטרון האכזרי לעתים קרובות ותובע משחקנים, במאים ויוצרים אחרים לשוב ולהיאבק כל פעם מחדש על המקום הראוי להם.
 
הבימוי המצוין של בלהה מס, יחד עם התפאורה היפהפייה של איתן לוי, שיש בה מסגרות, וחלון, ועלי שלכת אדומים, ועם התאורה המושלמת של שחר ורכזון, מאפשרים לחן אשרוב, בתלבושות של רז לשם,  לעבור מסע מפרך של קפיצות בזמן מערש דווי אל ילדות שובבה, ואל מה שביניהם. 
 

"ציפור האש" (יח"צ)

היא ילדה, והיא נערה מתבגרת, היא חתולת מין, היא מתרפקת על כאב האובדן, היא מתייסרת נוכח מחלת אמה, שמתה כמה חודשים לפניה, היא מתעוררת באהבתה החדשה, והיא נשרפת בשירתה. ואת כל אל אלה חן אשרוב חיה ומעצבת בטבעיות כובשת לב.
 
"ציפור אש" היא הפקה בימתית עצמאית, בסיועם של מרכז הבמה ואי"ב - איגוד היוצרים העצמאיים, ומתארחת בתאטרון תמונע.