אוטוביוגרפיה כמחזה
זה פרץ ממנה, כדברי השחקנית שרה פון שוורצה, ב"בום" אחרי שנשאלה מדוע איננה כותבת מחזה על חייה שלה. וזה דרש תעוזה וכשרון להעלות מנבכי העבר שלה ושל בני משפחתה את סיפור האשמה הרודפת את גרמניה ואינה מרפה גם בדור השלישי. והכל מתוך נקודת מבטה של מי שגדלה כישראלית, ונושאת בעצמה רגשות מורכבים ביחס למתחולל כאן.
פון שוורצה נולדה במינכן להורים גרמנים פרוטסטנטים שהתגיירו ואחר כך עלו לישראל. כפי שרומז שם המשפחה אביה גרשון (דיטר) פון שוורצה הוא בן למשפחת אצולה גרמנית, והוא צייר ואדריכל שלימד בטכניון בחיפה ובאקדמיה לאמנויות בירושלים.
כעשור שנים אחרי עלייתם חזר אביה לגרמניה עם אחיה. שרה ואמה אסתר (ביאטה) נקלטו טוב יותר, ושתיהן – אמה כמתרגמת מעברית לגרמנית ולהפך – חיו את תודעת הכפילות הלאומית שלהן והמרקם הייחודי הנובע מכך.
לאחר סיום לימודיה בתיכון עירוני ה' בתל אביב ובתום שירותה הצבאי עשתה שרה את ההסבה שלה לתחום התאטרון, ומאז סיום לימודיה בבית צבי נקלטה היטב כשחקנית מצליחה בתאטרון הרפרטוארי, תחילה בהבימה ובבמות אחרות, ומאז 1999 בקאמרי, ובשנים האחרונות גם בתמונע.
"בין שני עולמות" הוא המחזה הראשון שלה, ואם לשפוט על פי איכות הטקסט, הבהירות, עוצמת הדיאלוגים והיכולת לעצב דמויות ולחדור לתוך הנפש הייחודית של כל אחת מהן – וכל זאת בשתי השפות שלה – ניתן להעריך ולצפות להמשך הדרך החדשה הזאת.
הבמאי הגרמני מנפרד לאנגר שקרא את המחזה בשלבים מוקדמים התלהב ושכנע את Schauspielbunen in Stuttgart ואת תאטרון הקאמרי להעלות אותו בהפקה משותפת, דו-לשונית, עם שרה פון שוורצה עצמה בתפקיד רות.
עתה, לאחר שהועלתה בהצלחה בשטוטגארט, היא נחתה בתל אביב עם שינוי אחד – כאן משחק אלי גורנשטיין את האב. את סבינה משחקת שם וכאן קורנליה הייזה.
גיור ובריחה
עלילת המחזה מתארת לילה אחד במינכן, שנפתח כאשר צעירה חודרת לתוך דירה עמוסת צילומים של אירועים יהודיים. כאשר בעלי המקום מגיעים מתברר כי ה"פורצת" – וזה בדיוק מה שימשיך ויאפיין אותה – היא רות, שברחה מישראל אל אביה, שאותו לא ראתה עשר שנים.
כפי שמעיד עליה שמה, רות היא גיורת וכפי שמתגלה בהמשך היא הגיעה לישראל עם הוריה הגרמניים, שהתגיירו מתוך תחושת הזדהות עם גורל העם היהודי ורגשי אשמה על פשעי גרמניה. האב לא החזיק מעמד בארץ החדשה וחזר למינכן שבה הוא פועל כצלם של הקהילה היהודית, וחי עם סבינה שהיא עו"ד, ובעברה נרשם גם פרק לסבי.
"בין שני עולמות" (צילום: יוסי צבקר)
הופעתה של רות מטלטלת את האיזון של בני הזוג כאשר האורחת הבלתי צפויה משגרת לעברם חצים מחודדים החושפים, זה אחר זה, שאלות נוקבות של זהות, גלויה או מוסתרת, רגשי אשמה אישית או קולקטיבית, יחסי הורים וילדיהם, וגוונים לוהטים של מנטליות ישראלית כנגד הגרמנית.
במהלך העימותים מתבררים עניינים מהעבר האפל של סביהם של האב ושל סבינה, ואחר כך גם נחשפות נסיבות עזיבתו של האב בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, ונסיבות בריחתה של רות, שהייתה עוזרת צלם-עיתונות בשטחים הכבושים.
העימות המשולש ביניהם נע כחומר נפץ מצד לצד, עד לסיום המחבר את השלושה בתודעה שסבינה היא המייצגת אותה בבהירות רבה.
מהעבר אל ההווה
לאנגר ביים את ההצגה בהבנה מצוינת של האנרגיות השונות המתוארות במחזה, והשלושה נעים בטבעיות בתוך שתי השפות, התרגום לגרמנית הוא של אסתר פון שוורצה, ואיתמר לוריא התקין אותו יחד עם הטקסט העברי לכתוביות המוקרנות בתוך התפאורה, שפאול לרכבאומר עיצב כחדר אורחים רחב ידיים, הנראה כגלריה של צילומים (של יובל נאדל).
במהלך הדברים גם מוקרן על התפאורה כולה סרט וידאו המתייחס לעבודתה של רות, שצילמו וערכו יאן קרלסון ואיתמר לוריא.
אלי גורנשטיין מצליח לעצב את דמותו של אברהם, אביה של רות, בקווים מעודנים מאוד של הטלטלה הרגשית שהוא עובר, והוא נוגע ללב בתיאור גילוי העבר של סבו ובהחלטתו להתגייר, ובעיקר בהחייאת החוויה הקשה שלו בלבנון.
"בין שני עולמות" (תמונת יח"צ)
קורנליה הייזה מצוינת כסבינה, שמנקודת מבטה היא שק החבטות של רות, שלכאורה מאיימת על הזוגיות שלה עם אברהם. היא יהירה אך נפתחת אל המתרחש ובהדרגה הופכת את העלבון לכוח, ואת האשמה ביחס לעברו של סבה האהוב לתחנת מעבר אל ההווה החדש.
משחקה של שרה פון שוורצה בתפקיד רות הוא מלאכת מחשבת של חיבור בין אישיותה הפרטית לאישיותה כשחקנית, כשהיא כועסת, כשהיא לועגת, כשהיא פוחדת מכל צלצול טלפון מהארץ, וכשהיא מתרככת ומתפייסת. היא כתבה לעצמה תפקיד מצוין ואיכות המשחק שלה מעמיד אותו כאחד משיאי 20 שנותיה על הבמה.
"בין שני עולמות", כמחזה וכהצגה, מביא התבוננות אמיצה וחשובה במרקם הכפול של אשמה ותיקון המאפיינים את הקשר היהודי-גרמני המעוצב עתה על ידי הדור השלישי.