|
|
|
 הדיאלוג של רייכר רהוט – וזה אינו מפתיע בהתחשב במיומנות הדיאלוגית שלו כשדר – ומסייע לעצב בעיקר את דמויותיהם של גידי ואשתו, שמיכאל כורש ודינה בליי מעצבים ברגישות מיוחדת, בשכנוע מרשים ומצליחים להעניק לתפקידיהם עומק רגשי. כורש נושא את כל ההצגה על כתפיו, ובליי, התומכת המושלמת בתפקיד העזר כנגדו"
|
|
|
|
|
מחזה מעניין בביצוע מעולה מעלה אל סדר היום את מעגל האלימות האנושית
שריטה של
25
שנים
חוקרי הדרמה הישראלית ודאי יתענגו על ההזדמנות הנדירה שהשבוע העניק להם בהעלאה צמודה של שני מחזות ביכורים בעלי מרכיבים אוטוביוגרפיים - "בין שני עולמות" של שרה פון שוורצה, בקאמרי, שעליו כתבתי אתמול, ו"היריקה" של גדעון רייכר, שהיה בין הזוכים בפרס מפעל "צו קריאה" של צוותא, ועתה הוא מועלה שם בהפקה בימתיח מלאה.
רייכר, כידוע, הוא עיתונאי ושדר טלוויזיה ורדיו ותיק שרכש לעצמו מוניטין כאוזן קשבת למצוקות קוראיו ומאזיניו, ולעתים גם כשופר זועם כנגד עוולות חברתיות ושלטוניות. "היריקה" הוא המחזה הראשון שכתב, ובו הוא חושף את השריטה הפרטית שלו, שאת כאבה הוא נושא כבר 25 שנים, מאז שחטף סטירת לחי וקללות מנהג אחד שהתעצבן עליו, על לא עוול בכפו.
כאזרח שומר חוק יצא רייכר לשחר לפתחם של אוכפי החוק וטחנות הצדק, אך מצא עצמו מול אטימות שסירבה להכיר בחומרת האירוע ובתוצאתו הנפשית, קרי העלבון שאינו נרגע. רייכר מודה כי תחושת הנקמה פיעמה בו, והיא לא פסה, גם אם כתיבת המחזה – ועתה גם הצגתו – היא כגלולה ממתיקה.
גיבור המחזה שכתב נושא את השם גידי, ובכך הוא מדגיש את הזיהוי האוטוביוגרפי, גם אם בסופו של דבר הפרטים בו רק מייצגים את החוויות של רייכר במאבקו. השינוי הראשוני הוא שבמקום סטירת הלחי בחר רייכר ביריקה, שפגיעתה הנפשית עמוקה אף יותר מזו של הפגיעה הפיזית.
העלילה מתארת איך גידי, שהוא אדריכל מצליח, שב לביתו המום מאותה יריקה מעליבה, וכנגד דעתה של אשתו, מורה בבית ספר, עתירת עלבונות כרימון, יוצא לדרך שמוליכה אותו בסופו של דבר לפעולת נקם. התסבוכת שאליה הוא נקלע מוכפלת כאשר הוא מגלה כי התוקף הוא בנו של הקבלן שעמו הוא עובד שנים רבות.
סגירת התיק במשטרה מחוסר עניין ציבורי באירוע, ולחציו של הקבלן, רק מעמיקים את התעקשותו של גידי לנקום ולהעניש. גם כאשר הצעיר מבקש להתנצל, גם כאשר האיזון המשפחתי מתערער ועמו גם זהותו שלו מאיש תם וישר המסרב לשחד פקידי בינוי בעירייה, לאדם הנרדף על ידי תשוקת הנקם.
מיכאל כורש ודינה בליי, היריקה (צילום: דניס שמע)
תוצאה אכזרית וכואבת
המחזה, וההצגה בבימויה של דניס שמע, מגיעים אל הפתרון הדרמטי, כאשר גידי דוחף את עצמו, ואף נדחף על ידי אשתו, הקבלן וגורמי החוק, לשני מהלכים מקבילים. האחד מביא אותו אל מקצוען בתחום האלימות והאחר אל פסיכולוגית שאמורה להרגיע אותו אך חושפת בפניו נסיבות חיים מייאשות, הכוללות את אמו הכלואה במעון סיעודי. התוצאה הכפולה, שלא אחשוף אותה כאן, אכזרית וכואבת.
הדיאלוג של רייכר רהוט – וזה אינו מפתיע בהתחשב במיומנות הדיאלוגית שלו כשדר – ומסייע לעצב בעיקר את דמויותיהם של גידי ואשתו, שמיכאל כורש ודינה בליי מעצבים ברגישות מיוחדת, בשכנוע מרשים ומצליחים להעניק לתפקידיהם עומק רגשי. כורש נושא את כל ההצגה על כתפיו, ובליי, התומכת המושלמת בתפקיד העזר כנגדו.
שי זביב ישיר ומדויק בתפקיד הקבלן שמנסה להציל את בנו מחמת הזעם של העלבון, ואף מצליח להבליט ממד אנושי לכך. כמוהו גם גלעד אדלר, ענייני וישיר בגילום המקצוען שגידי מבקש את שירותיו. נתלי פינשטיין מצוינת בשני תפקידיה – כפסיכולוגית שמאלצת את גידי להיחשף למרכיבים הסמויים של מצוקתו, ובמיוחד כאמו, שהיא מעצבת אותה בעידון, שיש בו רסיסי הומור וכאב.
דניס שמע ביימה את ההצגה בקצב טוב של קרב איגרוף שמתחיל בגישושים ומגיע לשיאו בנוק אאוט. את הזירה היפה שבה מתרחשים סיבובי הקרב ואת התלבושות עיצבה דלית ענבר, ואת התאורה עיצב גיא גלילי. דורון שלום עיטר במוזיקה אפקטיבית.
מעלתה העיקרית של ההצגה היא בכך שהיא מצליחה לעצב את התפתחות המקרה הפרטי של גידי אל החברתי-אוניברסלי, וזאת באמצעות הבימוי והמשחק, המתמקד בהתפתחות האלימות של היחיד, בנסיבותיה ובשורשיה.
19/12/2012
:תאריך יצירה
|