תהליך של עיבוד חוויות
 
המחזה "שבע" מאת רענן פז, הוצג לראשונה במסגרת פסטיבל "צו קריאה – צוותא 2012 " בחודש מרץ, זכה בציון לשבח, ועתה מועלה בהפקה בימתית בבימויו של אלעד שרעבי. על פי תיאורו הראשוני זוהי דרמת מתח מצחיקה ומרגשת על שני בחורים ישראלים שנפגשים במקרה בעיר גלזגו שבסקוטלנד.
 
שלומי הוא איש מכירות של פטנטים שהתמקם עם דוכן בתחומי תחנת רכבת, אך בתחילת המחזה הוא אינו מצליח למכור אפילו מוצר אחד. צעיר מובטל העובר במקום מגלה לו את כי באותה שעה מתקיים הדרבי הגדול של קבוצות הליגה הסקוטית הראשונה, סלטיק וריינג'רס.
 
הצעיר המוזר מספר לו כי שמו שבע, ומסביר את בחירת השם בסדרה של ציטוטים מהמקרא, החל בחלומות פרעה וכלה בהצצה של דוד אל בת שבע. המפגש המקרי מתפתח בקלילות רבה עד ששלומי מזמין את שבע, חסר הבית ללינת לילה אחד אצלו.
 
שם מתפתחת עלילה מצחיקה שיש בה שיח-בטלנים שמגלה כי שניהם היו במשחק שבו מכבי חיפה עם אייל ברקוביץ' ותקעו ליריב חמישה שערים;  וכי שבע שותה רק תה עם חלב ושבע כפיות סוכר. השניים גם מתחרים בשתיית שבעה צ'ייסרים של וויסקי.
 
מתוך העליצות מתהפכת העלילה והופכת לחשיפת פוסט-טראומה שחווה אחד מהם במהלך שירותו הצבאי כלוחם ביחידת מסתערבים.
 
על נסיבות כתיבת המחזה סיפר פז כי כשנה אחרי שחרורו מצה"ל, ואחרי שכבר התמקם בסקוטלנד, התקשר אליו אביו וסיפר לו כי קרא כתבה בעיתון על חיילים שהרגו אזרחים חפים מפשע במהלך שירותם הצבאי. במרכז הכתבה הופיעה תמונה שלו, יושב מנגן בגיטרה ופניו מטושטשות.
 
"באותו לילה התיישבתי והתחלתי לכתוב כל מה שרק אפשר", מספר פז בדף התכנייה להצגה, "כתבתי וכתבתי וכך החל תהליך ארוך של עיבוד חוויות שממנו יצא גם מחזה זה, המוקדש לחברי הטוב מצוות הלוחמים, אבנר בכר ז"ל."

מימין: איתי שור ועודד מנסטר, "שבע", צילום: ענת כהן

מקומדיה לטראומה
 
מבחינה דרמטורגית (בפיקוחם של חוה אורטמן, שרית הררי ואלעד שרעבי) מתברר כי עלילת המחזה איננה פשוטה כפי שנדמה, ויש בה מרכיב סמוי הנוגע לזהותו של שבע, שאיננו מתבהר גם בסיום. על פניו זה נשמע כחיסרון, אך דווקא החידה הזאת היא שמחזיקה ומאתגרת את הסיפור.
 
זו גם המעלה המיוחדת של ההצגה שביים שרעבי בליווי מוזיקה מקורית מצוינת של ארז כהן, ותפאורה חכמה של מיכל כץ, שהפכה דוכן מכירות לספה נוחה. הבימוי מתחיל בקלילות קומית, מתקדם כמעט כפארסה, עד שהוא הופך לתמונה המצמיתה של חשיפת האירועים הטראומטיים שרודפים את שלומי.
 
שרעבי גם הפיק משני השחקנים הצעירים את הגילום המצוין שכל אחד מהם מביא לדמות המורכבת שהוא מגלם. עודד מנסטר הוא שלומי, זקוף ו"אנגלי" בתחילת ההצגה, מרוכך וחברה'מן בהמשך עד שהוא נופל במלכודת הפוסט-טראומה שטומן לו שבע. ברגעים אלה מגיע משחקו לשיאו המרגש.

עודד מנסטר ב"שבע", צילום: ענת כהן
 
איתי שור בתפקיד שבע הוא כדור כספית שלרגע אחד איננו נח, גם כשהוא נינוח. אבל אלה רגעים ספורים בלבד כי לכל אורך התפקיד הוא משדר מצוין כפל משמעויות, וברגעים רבים מבצבץ מתוכו כוח מאיים, שמתפרץ ברגע הנכון ואז משחקו חליף צבעיו כזיקית עד שהוא  מתעצב לעוצמה אכזרית שאינה מניח לטרפה עד שיישבר וייחשף. 
 
בסיכומו של דבר "שבע" של אלעד שרעבי ושני השחקנים הצעירים היא הצגה שמצדיקה את האמון שניתן במחזה האישי והאנושי הזה של רענן פז.