מתרגם מבריק, ארבעה שחקנים רעננים ובמאי שיודע את נפש קהלו עושים צימעס מפרק של סיטקום שהתחפש למחזה כשר למהדרין.
הלצות על חשבון הדת
הצגת "שידוך משמיים" מאת דניאל גולדפרב זכתה להצלחה גדולה בניו יורק, ומשם היא הגיעה בשעה טובה ומוצלחת למדי לתיאטרון באר שבע. לא כבשורה רפרטוארית, חלילה, אבל לפחות כהצגה מקצועית.
הטקסט של גולדפרב הוא מקרה מובהק של בידור נטול יומרות, ממשפחת החומרים הקלים שעולים ויורדים בסולם הקופות של ברודווי או הווסט-אנד בלונדון. הרעיון ה"מקורי" שלו כבר נוסה בהרבה קומדיות מצבים, שלא לדבר על עשרות אפיזודות בסדרות הסיטקום בטלוויזיה.
ה"עלילה" מפגישה יהודי חילוני שעומד להינשא לחברתו, עם יהודי דתי שעומד להינשא לאלמונית בלגית שאליה שודך. הדיאלוג בין שני הצעירים כולל חוכמולוגיה רבנית וחילונית, הרבה הלצות על חשבון הדת ומנהגיה, והכול בקלילות מבושלת בדייקנות של סובלנות הדדית ראויה (ודי נדירה, לפחות כאן בארץ).
הומור גלאט-כושר
זה איננו מחזה באמת למרות שהוא נמשך כשמונים דקות ברצף. אין בו התפתחות של הדמויות ורק בקושי רב תימצא בו אמירה מהותית, או מהלך דרמטי שאיננו משרת את מגמת הבידור או יצירת מצב "קומי" חדש.
אבל זה מצחיק. באמת מצחיק. הרבה בדיחות מצוינות, מילוליות בעיקר, עם ניחוחות יידישאיים, אבל גם בזכות המצבים המלאכותיים שנוצרים מעת לעת. עידו ריקלין גייר את הטקסט האמריקני כהלכה ואף למעלה מזה, עם הרבה פלפל ושום עבריים, כשהוא שומר על מידה ראויה של הומור גלאט-כושר, שיושב יפה בפיהם של השחקנים הישראלים, ואינו נשמע זר או מופרך.
התרגום של ריקלין התגבר על המהמורה העיקרית שמציב הטקסט של גולדפרב - האמריקניות השטוחה של העלילה והנפשות הפועלות בה. בכך הגיש ריקלין עזרה חשובה מאוד לבמאי ההצגה נתן דטנר, שמביא עמו מטען כבד של ניסיון משחק מוצלח בתפקידים קלים מסוג אלה שיש ב"שידוך משמיים".
כלפון בנעליו של דטנר
ארבעת השחקנים נהנים, וזה ניכר היטב במשחקם, מפרי הניסיון הזה. דטנר משיל מעליהם שכבות כבדות או רציניות מיותרות, ומשיג מהם משחק ישיר מאוד, פשוט ורענן למדי.
תמר מיכאל בתפקיד דבי, רופאה-מיילדת שבוכה תמיד אחרי כל לידה, אפילו מצליחה ליצור רגע של כאב שמשתלב מצוין במכלול הקומי הרך של תפקידה. הילה סורג`ון-פישר מדליקה בתפקיד קטן ועסיסי של בתולה שיודעת היטב איך לנצל את הלכות הביאה למטרותיה המיניות הגלויות.
אורן שבו, בתפקיד הברוקר החילוני בן, נע בקלילות בין התקוות והכנות של יחסיו עם דבי, לבין התסכול והאין-אונים שיוצרים המפגשים הכפויים עם הרש`ל, הצעיר החרדי שנדבק אליו.
את הדמות הזאת, שהיא מרכז הכובד של הסיטקום הזה, מגלם בתנופה בלתי פוסקת ליאור כלפון, המוכר יותר מחבורת הקומדי סטור, ואחר כך כמקים "בית התיאטרון השחור הישראלי" ויוצר המופע המקסים "FunTazy".
בהופעתו הראשונה בתיאטרון רפרטוארי מצליח כלפון להיכנס לנעליו ולמחוותיו של נתן דטנר בצורה מושלמת. אינני יודע איך בדיוק זה קרה, אבל זה מוסיף נדבכים של צחוק לתפקיד המצחיק בפני עצמו. דטנר נתן לו אשראי גדול – וכלפון מנצל אותו בכל ניע ראש, במחוות יד, בפלבול עיניים, בקלילות תנועה ובדרך הגשת הטקסט.
מחכים לצלי עסיסי
לילי בן נחשון עיצבה במה אסתטית מאוד, רחבת ידיים, ויחיאל אורגל האיר אותה בהתאמה מדויקת לגוונים ולנוף הניו יורקי הנשקף מבעד לחלונות. עינת ניר עיצבה את התלבושות ונתן דטנר ליקט וערך מוזיקה מתאימה ביותר, המחברת בין מוזיקת עולם ליידישקייט כלייזמרי, ואפילו קטע ראפ ביידיש.
במידה מסוימת אפשר לתמוה על דטנר שבחר להציג את "שידוך משמים" כהצגתו הראשונה כבמאי בתיאטרון שהוא גם מנהלו הכללי והאמנותי. הציפייה ממנו נוטה לכיוון אחר, של תיאטרון מהותי יותר. אבל אי אפשר לשלול ממנו את הזכות שיש לתיאטרונים הרפרטואריים הגדולים והנתמכים יותר. ובמקרה של תיאטרון באר שבע, גם זו דרך להחזיר אליה את הקהל, ואת התקווה שחוץ מצימעס נקבל שם גם צלי עסיסי עם חזרת.
מועדי הצגות
14/06/2005
:תאריך יצירה
|