פסטיבלים - תיאטרון האלימות כפול שתיים

שתי הצגות מרתקות של בית צבי עוסקות בהיבטים שונים של המארה המקפחת חיים, חירות ואמונה

"הבלתי נראה", מחיר הטוטליטריות

ב-1009 הגיע לאוף ברודוויי "הבלתי נראה", מחזה של קרייג רייט המתרחש בכלא שמור היטב במדינה לא מוגדרת, כמו גם הפשעים שבגינם כלואים בו כבר עשר שנים שני עצירים, ואלדז וואלאס. רק סממנים חיצוניים ומשפטים אחדים מעידים על עינויים שעברו.

השניים סגורים בתאים נפרדים, אך מצליחים לשוחח מבעד לקירות ולדלתות המוליכות למסדרון המשותף. מעת לעת הם גם משחקים בשעשועי מלים שנועדו לשמור שפיותם. לאיש מהם אין מושג איך נראה זולתו, והאדם היחיד שהם רואים הוא הסוהר, סמאש, המביא להם אוכל ומנסה להרשים אותם בכוחניותו.

ואלאס הוא האינטלקטואל בין השניים, והטקסטים שלו עוסקים בחירות האדם ובאמונה. אך הוא גם עוסק בתכנון בריחתם מהכלא, וזאת באמצעות פענוח קולות ורחשים שונים של המקום. יש לו תוכנית הכוללת את המועד המדויק שבו זה יקרה ואת הנתיב שיעברו.

אלא שיום אחד מתברר לשניים כי הגיע עציר חדש אל התא המפריד ביניהם. ואלדז, המשוכנע שזו אשה, מתחיל לנהל איתה שיחות באמצעות נקישות ושריטות בקיר, שבהן היא מדווחת לו לכאורה על מה שקורה בחוץ. זהותה האמיתית תתגלה להם בהמשך.

"הבלתי נראה" (מקור: אתר בית צבי)

אפי מרדכי, בוגר בית צבי, מחזור 2011, ביים ברגישות ותבונה את ההצגה, המועלית בתיאטרון הספרייה, וזו עבודת הבימוי הראשונה שלו. הוא היטיב לבנות את מערכת היחסים בין שני העצירים בלי שייווצר קשר עין ביניהם, בתפאורה הקודרת של אבי שכווי, שאין בה קירות חוצצים בין התאים. פרננדו מאיחייקר עיצב תאורה מותאמת היטב, איה בן-אשר עיצבה את התלבושות המרמזות לעינויים, ואיתי שמעוני הוסיף את הגוון המוזיקלי והאפקטים המאיימים.

שלושה בוגרי בית צבי מגלמים את שלוש הדמויות שבמחזה. אבירם קליך (מחזור 2011) הוא ואלאס, והוא מיטיב במיוחד להגיש את הטקסטים הרבים שלו, בתרגום טוב מאוד של דניאלה קרמר. קליך מעצב את ואלאס כמהופנט מרעיונותיו על חופש, אמונה ומתוכנית הבריחה שלו, והוא עושה זאת ברגישות מהפנטת.

הראל אלקלעי, אף הוא ממחזור 2011, מגלם את ואלדז ברגישות שמבטאת מצוין את הפחד והחשש מהסוהר סמאש, את האופטימיות הנאיבית, ובמיוחד את התלות המנטלית והרגשית שלו בדו שיח עם ואלאס.

שלישי ותיק יותר הוא אבי עדוי (בוגר מחזור 2008), המגלם במשחק כובש את סמאש בשתי תמונות: בראשונה הוא רק מרמז על האלימות הטמונה בו, ובשנייה הוא מרגש בייאוש שלו כשהוא חושף את זהות האסיר השלישי, ומבצע בשכנוע מצמית את אחד המונולוגים המחרידים ביותר שנכתבו לשחקן, המזכירים את סרטי טרנטינו בפירוט האלימות שהפעיל על אסיר אחר "מתוך רחמים".

המחזה מועלה באולם האינטימי על-שם שרגא פרידמן, והמגע הקרוב עם הקהל מעניק להצגה הזאת את מלוא עוצמתה.

"מראה מעל הגשר", קלאסיקה אמריקאית

במקביל מעלים תלמידי שנה ג' של בית צבי, באולם גרי בילו, את מחזהו הנפלא של ארתור מילר "מראה מעל הגשר".

מראה-מעל-הגשר.jpg

"מראה מעל הגשר" (מקור: אתר בית צבי)

ציר העלילה הוא אדי קרבונה, סוואר בנמל של ניו יורק, ממוצא איטלקי. הבחירה בשם אדי מרמזת על הזיקה לדמותו של אדיפוס המלך ולסיום הטרגי, אם כי במהלך הפוך, שבו אדי הולך ושוקע בבצת הכבוד העצמי והשקרים שהוא משקר לעצמו ולזולתו, ועוורונו הטבעי לאמת מעניש אותו.

מילר החל את כתיבתו עוד ב-1950, בעקבות תחקיריו ל"חופי הכרך", זנח אותו, ורק כעבור חמש שנים ישב לכתוב אותו ממש. מה שהתחיל לפני המקארתיזם הפך למחזה שצליליו הצורמים של מקארתי מהדהדים בו.

כמו מחזותיו הקודמים, "ציד המכשפות", "מותו של סוכן", "כולם היו בני" והתסריט ל"חופי הכרך", גם על "מראה מעל הגשר" שורה האלימות החברתית, השלטונית, האישית והפרטית. זו מתבטאת בכל שכבה של המחזה, שנושאיו הגירה בלתי חוקית אל ארץ ההבטחות הגדולות, אהבה ותשוקה אסורות כנגד אהבה טהורה, מעמד אבי המשפחה, יחסי בעל ואשה כולל מעמד האשה, כבוד אמיתי ומדומה, בגידה, הלשנה, חוק, הריגה.

מה שמייחד את הטיפול של מילר בכל אלה הוא הטבעיות של השתלשלות הדברים, העימותים השונים וההשתרגות שלהם אלה באלה ליצירת רקמה של טרגדיה אמריקאית-אוניברסלית. ומעל לכל, מילר יודע לבנות דמויות בשר ודם, אמינות, נוגעות, כואבות, גם כשהן עיוורות או חסרות אונים.

המחזה מועלה בנוסח העברי הבהיר של הלל מיטלפונקט, בבימוי משותף של לודמילה ליסיה וסלבה מלצב, שגם עיצב תפאורה מרשימה, עם תלבושות יפות של נטשה מנטל, תאורה מצוינת של אנדריי יודשין, שהבחינה בין חלקי הבמה, ועם עריכה מוזיקלית של דניאל סטופין, שבוצעה חי ומצוין על הבמה על ידי הסטודנט למשחק עומר קרן בפסנתר ובשירה.

הבמאים היטיבו לעצב את משחקם של התלמידים, שבהדרכתה של אסתר אשד, הגישו בבהירות מושלמת את הטקסט. בראש הלהקה המצוינת ניצב עידן סמדג'ה בתפקיד אדי, והוא מגלם אותו ברגישות ובתבונה, בונה בהדרגה את העולם הקורס שלו, ומגיע לשיא משחקו בתמונות שבהן הוא חושף את תשוקתו לבת אחותו.

נופר בוקר כאשתו ביאטריס ונטלי סמי פאדני כאחייניתו קתרין צוברות אף הן תאוצה טובה בחלקה השני של ההצגה. אלירן מועלם מרשים ומאיים כמרקו האחיין השתקן שהגיע מאיטליה עם אחיו רודולפו, שאותו מגלם היטב נדב כהן, גם אם במידה מיותרת של נשיות, המשחקת לידי טיעונו של אדי שהוא "אחר".

גלעד סמק טוב ובהיר כעו"ד אלפיירי, שהוא גם המספר, ואת שאר התפקידים ממלאים היטב נתנאל בסילי, גל שלום כהן, דור מנואל, סער שגיב ואביב קורן.

ההצגה "הבלתי נראה" תעלה בימים שלישי ורביעי, 8–9 בינואר 2013, וביום שישי, 11 בינואר 2013, ב-13:00. ההצגה "מראה מעל הגשר" תעלה ב-8–19 בינואר 2013.שתי ההצגות מועלות באולם בית צבי ברמת גן. לגולשי הבמה מחיר מיוחד ל"מראה מעל הגשר": 45 ש"ח בלבד לכרטיס. להנחה יש לציין קוד קופה 145 בטל': 03-5799290.