אזכורים ליצירות העבר
לארוג 20 שנות יצירה במחול אחד הנמשך קצת פחות משעה נשמע יומרני. אבל כך זה תמיד אצל נעה ורטהיים, המנהלת האמנותית של להקת המחול ורטיגו, שאותה הקימה לפני 20 שנה עם הדואט "ורטיגו" שרקדה יחד עם בעלה עדי שעל.
הדרך הארוכה שהשניים עברו מאז ובשיאה אף הקימו כפר אקולוגי, יחד עם שלוש אחיותיה של נעה, כללה הרבה שיאים מרגשים, ודי אם נזכיר את "ורטיגו והיהלומים" הלוהט, ואת הטרילוגיה המושלמת של "לידת הפניקס", "רעש לבן" ו"מאנא". והיו כמובן יצירות אחרות, מרשימות בדרכן כמו "כוח האיזון" המשלב רקדנים מקצועיים ורקדנים נכים בכסאות-גלגלים שיצר הכוראוגרף האורח אדם בנג'מין.
ההצלחה האירה להם פנים מבראשית בארץ ובעולם, והמפגש עם מנהל פסטיבל התאטרון של נאפולי, לוקה די פוסקו, הניב את ההזמנה ליצור מופע מיוחד שיועלה בבכורה עולמית רשמית שם. שלא כמנהג יוצרים אחרים, החליטו ורטהיים ושעל, שהוא מנכ"ל הלהקה כיום, להקדים בכורה ישראלית, סיבוב הרצה, ליצירה שקראו לה בפשטות "ורטיגו 20".
החידוש הבולט הניכר לעין ביצירה היפהפייה הוא הגדלת הלהקה ל-12 רקדנים – שבעה בנים וחמש בנות, כולל רקדנים מחו”ל, לראשונה בתולדות הלהקה. הרקדנים מצוינים, ובמיוחד הגברים, שמחזיקים את היצירה ויוצרים את הליבה הבוערת שלה.
ורטיגו 20, צילום: גדי דגון
הקבוצה הגדולה נעה בין דממת-תנועה לבין סחף וסערה והתחושה הנוצרת היא שלפנינו יצירה בשלה, מרגשת, ומגוונת שיודעי ח"ן ימצאו בה אזכורים נהדרים ליצירות העבר. אזכורים אלה מצטרפים לשלמות חדשה ומלאה.
את התלבושות היוניסקסיות המרהיבות עיצבה כבעבר רקפת לוי, שבהמשך להצלחת עיצוב הבמה שלה ב"מאנא" יצרה גם הפעם תפאורה מרתקת שמאפשרת לורטהיים, יחד עם אחותה רינה ורטהיים-קורן כיוצרת שותפה, להכיל את רעיונותיה במבנה חזותי-כוראוגרפי מקורי.
התפאורה בנויה כמסגרת של קירות, שגובהם קצת יותר משל הרקדן הגבוה ביותר, ומתוכם בולטים מדפים שעליהם יושבים הרקדנים, יורדים מהם, נופלים, שבים ועולים ויוצרים תחושה של "פזמון חוזר"מגוון, של הרהורים והמתנה בין הקטעים השונים.
רגעים של ליריות ורגעים של פרצי תנועה מקבלים, יחד עם התפאורה, גיוון מרתק בסיועם של רן בגנו, מלחין הבית, שיצר הפעם מרקם סאונד עשיר ומקורי במרקמיו, ובעזרת התאורה של דני פישוף – מג'נטה, הנענית למצבי הרוח של המחול ומעניקה חיוניות לקירות התוחמים.
תענוג ושמחת חיים
היצירה נפתחת עם שתי רקדניות, ששערן משוך כלפי מעלה, בידיהן בלונים לבנים גדולים – מוטיב שעבר גלגלול מ"מאנא" ויתפתח לקראת סיום היצירה החדשה למסה גדולה של בלונים שיהפכו לרקדנים-אילמים.
ורטיגו 20, צילום: גדי דגון
הפתיחה המעודנת מתפוגגת עד מהרה לזרימה חופשית, על פניה,של הרקדנים במה שייראה לעתים כשעשועים, או בלב היצירה כמאבקים כמעט אקרובטיים, בזוגות, בשלישיות, בקבוצות. פה ושם הם מגלגלים, מתעופפים, מחבקים, מחקים חיות טרף, מתרצים זה אל זו וזה אל זה.
ברגעים חשובים הם מתאגדים למחוות הרמוניות קבוצתיות שבשיאן יוצאות או חוזרות אל מבנה של מעגל הנראה תחילה מוכר מאוד, אך מתפתח לגוש מאיים שנפתח בהדרגה, בטיפוף זעיר של הרגליים, וממשיך מתוך הדימוי המחודד אל הפרץ המשתעשע של תענוג ושמחת חיים.
ורטיגו 20, צילום: גדי דגון
כי זו באמת הבשורה המיוחדת של "ורטיגו 20” שכל כולה, מראשיתה ועד סופה, עם כל אחד מרקדניה ושותפי היצירה של נעה ורטהיים, שהיא הזמנה להצטרף ליום ההולדת של הלהקה בחגיגת מחול מענגת.