שחמט ייצרי במרתף
 
הרומן "האספן" של ג'ון פאולס מ-1963, תאר בדרך מקורית ומורכבת כיצד מתפתחים יחסים בין פרדריק קלג, גבר בעל מעמד מנטלי נמוך שזוכה בהימורי כדורגל, רוכש בית וחוטף וכולא במרתף ביתו את מירנדה, צעירה אליטיסטית ובעלת ערכים אסתטיים ואמנותיים.
 
מערכת היחסים המתפתחת ביניהם הזכירה למירנדה את יחסי פרוספרו וקליבן ב"סערה" של שקספיר, וקלג מגלה לה כי שמו השני הוא פרדיננד, כשמו של הצעיר באותו מחזה שזוכה באהבתה של מירנדה, בתו של פרוספרו.
 
שנתיים אחר כך עובד הרומן הנחשב לסרט בבימויו של ויליאם וויילר ובכיכובם של טרנס סטמפ וסמנתה אגר, והפך לאחד מסרטי הפולחן במדף המתח והאימה. אבל הערכים החברתיים שהיו חשובים לפאולס חסרו בו והוא החליט לעבד אותו למחזה, שהתקבל בצוננים חרף השתתפותה של מריאן פיית'פול, אז כוכבת צעירה לוהטת מאוד. 

ב-1998 נכתבה גרסה בימתית  חדשה על ידי מרק הילי והיא המועלית עתה בתאטרון הספריה, בתרגום מצוין של רודיה קוזלובסקי. כמו הסרט, הגרסה הזאת שמה את הדגש בעיצוב דמותו של פרדריק קלג, כפקיד אפור המאוהב במירנדה, עוקב אחריה, בהכרה ברורה שזו אהבה שנדונה מראש להיות חד צדדית. כאשר התנאים מבשילים בסיוע הממון שזכה בו, הוא לוכד את מירנדה, מרדים אותה וכולא אותה במרתף ביתו. 
 

          "האספן" (מקור: אתר בית צבי)

קלג הוא גם אספן של פרפרים, שאותם הוא לוכד, מייבש ומשמר במגירות, ומכאן שהתייחסותו אל מירנדה נגועה באותו צורך כפייתי לשמר לעצמו את מה שאינו יכול להחזיר לו אהבה. כאשר היא מתוודעת לצד הזה באישיותו היא ממירה את התנגדותה לנוכחותו לניסיון למצוא דרך להשתחרר לפני שגם היא תהפוך למוצג באוסף.
 
מאותו רגע מנהלים השניים משחק שחמט (כמו מירנדה ופרדיננד ב"סערה") שבו כל אחד מהם מתכנן מהלכים קדימה, נתקל במכשול, עושה תפנית, מוצא כיוון אחר וממשיך לתקוף על מנת להכניע את היריב. המתח גובר ככל שנראה כי ההבנה ביניהם מתחזקת, וההסכם שמירנדה כופה על קלג יתממש בסופו של דבר.


        "האספן" (מקור: אתר בית צבי)
 
משחק כפול וממוקד
 
יִגָאֶל זקס ביים בקצב טוב את המשחק הכפול הזה תוך התמקדות טובה בעיצוב דמויותיהם של קלג ומירנדה, ובתנודות הנפשיות שלהם בכל מהלך, כשהוא מיטיב לבנות את המתח החיצוני של מערכת היחסים ואת המתח הפנימי של כל אחת מהדמויות.
 
דייוויד לוינסקי מגלם את קלג בעיצוב מופתי של הפסיכוזה המרתקת שלו, המפחידה בתמימותה הבסיסית של אהבתו למירנדה, כמו גם בקור הרוח של צעדיו כצייד הלוכד את פרפריו, בוחר את המובחרים לשימור, ונועץ בהם את הסיכה. בכל רגע נתון פניו זעות, מתעוותות ברחשים סמויים, וקולו מסגיר אין אונים לשלוט בטירופו.
 
מאיה לוי מגלמת בדייקנות מושלמת את התפקיד הקשה של מירנדה, שעובר בהדרגה מתדהמה ראשונית ואי הבנה של המתרחש אל הייאוש, וממנו אל התושייה שמצמיחה תקווה, ומשם אל הנחישות לנצל כל נקודת תורפה אפשרית כדי לצאת בשלום מהמלכודות של קלג. ככל שהמחזה מתפתח כך משחקה של לוי צובר עוצמה מרגשת.
 

הישג מיוחד בהצגה הזאת יש למעצבים זאב לוי ומיכל ענבר שיצרו תפאורה הנראית פשוטה ונוחה – קירות אפורים עם עיטורי פרפרים – אך מתגלה בהמשך כמעט כמרתפו של כחול הזקן, עם דלתות שבפתיחתן שופכות לבמה צבע אדום בוהק.

התפאורה, על אביזריה: מיטה שהופכת שולחן אדום, מכתבת מגירות שגם היא חושפת קיר אחורי בצבע הזה – חוגגת ומלאת חיוניות בתאורה הנפלאה של יעקב סליב. את התלבושות עיצבה דפנה פרץ ואת פסקול המוזיקה ערכו זקס ולוינסקי (וראוי היה שיציינו בתכנייה את שמות הקטעים או היוצרים שלהם).
 
בסיכומו של דבר "האספן" היא הצגה מהנה ומרתקת בדרמה המתחוללת בה ובביצועה המעולה.