תלמידי בית צבי מפצחים את הקוד החברתי והמרקם האנושי במחזה על עולם החירשים "ילדים חורגים לאלוהים" נולד כאשר המחזאי האמריקאי מארק מדוף פגש את השחקנית פיליס פרליך לקוית השמיעה, שסיפרה לו על חייה עם בעלה השומע.
כעבור שלוש שנים, ואחרי הרצה ראשונה בלוס אנג'לס, עלה המסך בברודוויי על המחזה, ששמו המקורי והמוצלח יותר הוא Children of a Lesser God (ילדים של אל פחוּת ערך), בהשראת שורות משירו של אלפרד לורד טניסון, Idles of a King.
הצלחת ההצגה, שרצה 886 פעם בכיכובה של פרליך, הביאה כמובן להעלאתה המיידית בבירות תיאטרון ברחבי העולם וגם בישראל, בכיכובם של יהורם גאון ויולה רוזינק, רקדנית מלהקת קולדממה של משה אפרתי. ב-1986 הופקה הגרסה הקולנועית בכיכובם של ויליאם הארט ומרלי מטלין החירשת, שזכתה באוסקר על משחקה.
"ילדים חורגים לאלוהים" (צילום: יוסי צבקר)
ההצגה מתנהלת בכפל השפות
המחזה מתאר מערכת יחסים בין שרה נורמן, מנקה חירשת בבית-ספר ללקויי שמיעה וחירשים, לבין ג'יימס לידס, מורה לדיבור במוסד, המתעקש לפרוץ את התנגדותה של שרה להשתמש בשפת השפתיים במקום שפת סימני ידיים והאצבעות.
ברקע המערכת הזאת, שבשיאה השניים נישאים, עולים נושאים שונים הקשורים לעניין, ובראשם עברה של שרה ויחסיה הבעייתיים עם אמה. גם המאבק של ידידה לקוי השמיעה אורין דניס להכשרת מורים לקויי שמיעה במקום מורים שומעים, כמו ג'יימס, וחיזוריה של לידיה, אחת מלקויות השמיעה במוסד, משתרגים לתוך המערכת המורכבת בין השניים.
מרכיב חשוב בדיאלוג בין ג'יימס לשרה הוא השימוש בשפת הסימנים, כך שההצגה בעיקרה מתנהלת בכפל השפות – עובדה המשרתת את ההומור הדוקר של המחזה, ואת הדיאלוגים שמאפשרים לדרמה להתקדם אל שיאיה המרגשים.
"ילדים חורגים לאלוהים" (צילום: יוסי צבקר)
כאילו היה זה עולמה שלה
אתי רזניק ביימה ברגישות מיוחדת את ההצגה המועלית עתה על-ידי תלמידי שנה ג' בבית צבי, בתרגומו הקולח של עידו ריקלין, ובשפת הסימנים שלימדה אותם אביבה גר, שחקנית הפועלת גם כמתרגמת לשפה זו.
כפי שהתוכנייה מעידה, הצוות כולו התוודע אל עולם החירשים בסיוע ארגון שמע, בית-הספר כי"ח בירושלים ו"הזמנה לשקט" במוזיאון הילדים בחולון.
את התפאורה הנוחה למיקומים השונים של העלילה עיצבה דפנה פרץ, ואת התאורה המבחינה בין המיקומים עיצב פרננדו מאיחייקר. אפי שושני הוסיף גוונים של מוזיקה, ואסי אשד עמלה על הדרכת הטקסט.
רזניק הפיקה מקבוצת התלמידים משחק בוגר ומרתק. מעיין קילצ'בסקי הצליחה לחדור עמוק כל-כך לתוך עולם הדממה של שרה, עד שנראה כאילו היה זה עולמה שלה. זהו הישג ייחודי – כי לפחות לפי אחד הטיעונים החשובים במחזה, תפקיד כזה מחייב משחק של שחקנית חירשת, כפי שהיה בגרסאות המקוריות בברודוויי, בקולנוע ובארץ.
מעיין מרתקת במבע העיניים ופניה מדברות בשתיקתן בד בבד עם שליטתה המוחלטת, ככל שאני יכול להעריך, בשפת הסימנים. בתמונה אחת, על החוף, היא משכנעת שלחירשים יש שמיעה אחרת מזו של השומעים, ששומעים אבסולוטית באמצעות תנודות האוויר, הריח ועוד.
"ילדים חורגים לאלוהים" (צילום: יוסי צבקר)
רגע רגשי קשה ומכאיב
שותפה להישג ובמשחק מורכב לא פחות הוא אורי שילה כג'יימס. למעשה הוא נדרש לשחק בשתי השפות בעת ובעונה אחת, לדבר ולסמן, והמיומנות שהגיע אליה מרתקת בפני עצמה.
תפקיד ג'יימס מורכב גם מכפל משימות משחק – כדמות פועלת בדרמה שהיא גם הגשר שלה אל הקהל. שילה מצליח לעמוד במשימה ולהפיק בתוכה אנושיות וכאב.
דנה ידלין כאמה של שרה יצרה עבורי את הרגע הרגשי הקשה והמכאיב של ההצגה, במונולוג שבו היא מתארת את הקשר והנתק עם שרה ונסיבותיו. היא היתה בוגרת מאוד במשחקה ובביטוי הצער והחמלה שלה.
עומר קרן היה נפלא כאורין דניס, לקוי השמיעה שהשתלט להפליא על הדיבור הקולי, ומבעד להישגו ה"טכני" הצליח לעצב דמות שלמה עם רגשי קנאה ועם נחישות מרדנית של פעיל חברתי המאמין בדרכו חרף מכשולים.
כמוהו גם ספיר ילינביץ' שיצרה דמות מקסימה כלידיה, שעושה כל מה שרק אפשר כדי לרצות את המורה וגם לזכות בתשומת לבו הרומנטית.
אלירן מועלם היה מדויק מאוד בתפקיד מר פרנקלין, מנהל בית-הספר, ותקיף בהתנגדותו הראשונית גם ליחסי ג'יימס-שרה וגם לתביעתו של אורין, וישיר בפשרנותו מול המציאות. כמוהו גם חן בר בתפקיד עו"ד עדנה קליין, המתגייסת לסייע למאבקו של אורין ומגלה מהר מאוד כיצד לרתום לכך את כוונותיה הטובות.
ההצגה הזאת ליוותה אותי שעות רבות אחרי סיומה. אני מקווה שהיא תיכנס לרפרטואר של תיאטרון הספרייה מיד אחרי סיום שנת הלימודים.
ההצגה, שתעלה בימים , ב-13, 20 ו-21 בפברואר 2013, בתיאטרון הספרייה, מיועדת לקהל שאינו שומע ותלווה בשפת הסימנים. לפרטים: 03-5799290.
10/02/2013
:תאריך יצירה
|