זו הפעם השנייה שאני מראיין את דורי פרנס, שבימים הקרובים יחגוג יובל פרטי. הפעם הקודמת היתה לפני 37 שנה.

פרנס, אז קצת לפני בר-מצווה, שיחק בהבימה את אלן גינסברג הצעיר בהצגה הבלתי נשכחת "קדיש". אמו בהצגה היתה אז ליא קניג. הנער דאז שב אליה באחרונה כמתרגם "כל החיים לפניו", בכיכובה, ועתה כמתרגם המחזה "רעל ותחרה", שגם בו היא משתתפת. שתי ההצגות של תיאטרון הבימה.

נכון להיום פרנס הוא המתרגם העסוק ביותר בתיאטרון הישראלי, וגם כותב מוזיקה לתיאטרון. את "איש קטן, מה עכשיו?", ההצגה החדשה שעלתה באחרונה על במת הקאמרי, המבוססת על רומן של הנס פאלאדה, הוא תירגם ועיבד למחזה.

"ניתן לשמוע צחוקים וגם אפים נמחטים"

"זאת הפעם הראשונה שלבד מהתרגום עיבדתי ספר למחזה", הוא מציין. "איתי טיראן, שאיתו עבדתי ב'ווייצק', קרא את הספר של פאלאדה, השתגע ממנו, כדבריו, ואמר שהוא נורא-נורא רוצה להציג אותו. איתי פיתה אותי בכך שאמר שהספר מלא בדיאלוגים, מה שיקל על העיבוד שלו למחזה. ואכן כשקראתי אותו נשביתי בקסם שלו, כולל הדמויות שבו והעלילה, שמתרחשת בגרמניה של שנות ה-30.

"כדוגמה לעיבוד ספר למחזה עמדה בפני אחת ההצגות המרשימות ביותר שראיתי בחיי, שהיתה עיבוד לספר 'ניקולס ניקלבי' של דיקנס, בלונדון. בהצגה, שהוצגה בשני מקבצים של ארבע שעות כל אחד, היה מדהים לראות איך שמרו על הרוח של דיקנס. גם ביצירה של פאלאדה יש משהו דיקנסי, עם כל הדמויות העסיסיות שבה.

"העיבוד נעשה בשכבות. תחילה תירגמתי את כל הדיאלוגים שבספר ואת המחשבות שמעלים בקול רם שני הצעירים שבמרכז העלילה, ואחר-כך תירגמתי את המשפטים שהדמויות אומרות על עצמן. בשלב הבא תירגמתי את מה שהיה נחוץ להצגה לפי דרישות הבמאי שלה, איתי, שהיה מאוד מעורב במלאכת העיבוד.

"למרות כל השינויים שעשינו, נראה לי שהמחבר, הנס פאלאדה, כפי שקרא לעצמו וילהלם פרידריך דיטצן, לא היה מתקשה לזהות אצלנו את הספר שכתב לפני 80 שנה".

מה אתה מצפה מצופי ההצגה?

"שיצחקו ויבכו. וזה קורה. ניתן לשמוע צחוקים וגם אפים נמחטים. חוץ מזה אני מצפה שייצאו ממנה עם חומר למחשבה, מה גם שדברים שהיו אז, כמו אבטלה והתגברות כוחות פוליטיים שמאיימים על הציבור, יש גם היום".



איש קטן מה עכשיו (צילום: דניאל קמינסקי)
 

"השעשוע הזה עורר אצלי את התיאבון"

"את מה שעשיתי כאן ניתן להשוות יותר לעריכת פסקול לסרט. המלודיות בהצגה הן לא שלי, אלא שירים שהושרו בשנות ה-20 וה-30 בגרמניה. בניגוד למחזמר, השירים כאן לא מניעים את העלילה, אלא הם יותר כהערת אגב שקשורה לסצינה. כל מה שמחוץ לשירים הוא הלחנה מקורית שלי, תוך כדי שימוש במוטיבים מהם. אגב, רוב השירים שבהצגה נכתבו על-ידי מחברים יהודים שלא שרדו את השואה".

איך נהיה אדם למתרגם מחזות?

"מילדות הייתי מתרגם לעצמי קטעים של מחזות. לימים זה קרה שלא ביוזמתי. גרי בילו, כשניהל את בית צבי, תוך כדי הזמנת מוזיקה ממני, הציע לי כמה פעמים לתרגם מחזות, ועשיתי את זה בשם הבדוי דורון הרפז. אחד מהם היה 'בעל אידיאלי' של אוסקר ויילד.

"בהמשך תירגמתי להנאתי ולעצמי את 'המלך ליר'. השעשוע הזה עורר אצלי את התיאבון. כשקראתי שבתיאטרון חיפה עומדים להעלות את 'המלט', פניתי למנהל האמנותי דאז, רוני פינקוביץ', שלמד שנה תחתי בתלמה ילין, והצעתי שאתרגם. התבקשתי להביא כדוגמה תמונה מהמחזה, וההצעה שלי התקבלה".

זאת היתה חתיכת חוצפה.

"אכן, התחלתי בשיא, כמו שתיאטרון הבימה התחיל עם 'הדיבוק'".

"ממעריץ של אלוני הפכתי לידידו הצעיר"

זה קרה בראשית 1999, עם דורון תבורי בתפקיד הראשי. מאז תירגם פרנס כ-100 מחזות בפחות מ-14 שנה. בלי להתכוון לכך, כיכב פרנס בתהליך מרתק של חילופי משמרות: לאחר שנסים אלוני, מהמתרגמים הפוריים והמבריקים של התיאטרון הישראלי, ירד מהבמה, תפס פרנס את מקומו.

"ממעריץ של נסים, שאליו הגעתי לראשונה כנער חובב תיאטרון בן 16, הפכתי בשנותיו האחרונות לידידו הצעיר", מעיד פרנס. "למדתי ממנו הרבה דברים, ובכל הנוגע לתרגום הוא היה מעין בית-ספר בשבילי, בעיקר בכל הקשור לשפה על במה.

"נסים לימד אותי שמלים קטנות כמו 'זה' לא פעם חשובות על הבמה יותר ממלים גדולות יותר כמו 'כמיהה', ושיש מלים שעוברות טוב יותר מהבמה אל הקהל. בהתחלה הייתי מאוד מושפע ממנו בתרגומים שלי, לרוב בבניית משפטים.

"הוא נפטר ב-1998, כמה שעות לפני שעלה בפסטיבל ישראל ערב לכבודו, שערכתי וביימתי, עם קטעים מהמחזות שלו. בשלב האחרון של חייו נסים כבר לא היה מסוגל להתחייב לשום דבר. מה שעד אז הפרה אותו, שיתק אותו. זה חבל. יכולנו לקבל ממנו עוד דברים מופלאים".

מה קורה בין התיאטרון הישראלי של היום לנסים אלוני?

"פעם בכמה שנים מנסים להציג אותו, רואים שזה לא ממש תופס ושמים את אלוני בצד לעוד כמה שנים. אני מאמין שהגישה הזאת תיעלם בעתיד הודות לשחקנים צעירים שיהיו בבחינת הדור שלא ידע את ההצגות המיתולוגיות של נסים אלוני. אולי למענו אני עוסק בהוצאה לאור של מחזותיו".

וחנוך לוין?

"הוא לא מהמחזאים שהייתי לוקח מחזה שלהם לאי בודד".

איש קטן מה עכשיו (צילום: דניאל קמינסקי)


"הכנסתי את עצמי למשך עשרה ימים למנזר"

נחזור ל"המלט" שלך.

"כעבודת תרגום מוזמנת ראשונה, היא לקחה ממני הרבה זמן, אולי ארבעה חודשים. לצורך העריכה הסופית הכנסתי את עצמי למשך עשרה ימים למנזר האחיות דורמיציון, בעין-כרם שבירושלים, כדי להתבודד ולהיות בריכוז מלא. אחרי זה קיבלתי בחזרות את הבמאי בהא הידיעה של 'המלט', סטיבן ברקוף, וזאת היתה חוויה בפני עצמה לשתף איתו פעולה".

שקספיר הוא המחזאי המועדף לתרגום על-ידי פרנס, שלעתים דומה שהוא מתרגם מכל הבא ליד. "עם השנים נעשיתי יותר ויותר קפדן, גם עם שקספיר", הוא אומר. "חשוב לי שמחזה יישאר כפי שהמחזאי כתב אותו ושהאינטרפרטציות השונות ייעשו בבימוי. בהתחלה הייתי יותר חופשי בענייני מקצב ומשקל, ואילו היום אני מאוד פדנטי בעניין הזה.

"מה שכן, כפי ששקספיר השתמש בזמנו בכל רובדי השפה האנגלית, כלומר תוך כדי הליכה מהכי גבוה להכי נמוך, כך אני נוהג בתרגום לעברית, תוך כדי שימוש כמוהו במלים סלנגיות, ואין לי בעיה להפוך סלנג שלו אפילו למלה ביידיש. לעומת זאת, לא ימצאו אצלי משחק מלים היכן שהוא לא השתמש במשחק מלים, וגם לא אכניס בדיחה היכן שאין בדיחה, כפי שלא אשלב חרוז כשאין אצלו חרוז".

גם מתרגמים אחרים נהגו ונוהגים כך?

"האמת, לא תמיד. קטונתי מלהשתוות לשלונסקי, אבל הרבה פעמים הוא שילב שלא לצורך הברקות לשוניות משלו. למשל ב'המלט', אומר המלט לאמו, 'אל תלכי למיטה של הדוד שלי'. שלונסקי התפייט והשתובב כשכתב 'מנעי דודייך מדודי'. מי שקורא את המחזה מבין שלהמלט לא היה ראש למשחקי מלים כאלה".

כיצד נולד אתר "שקספיר ושות'" שלך, שבו אתה מעמיד את תרגומיך למחזותיו לרשות הכלל?

"זה התחיל מחוסר ברירה והפך לדבר שאני הכי גאה בו. כשרציתי להוציא את התרגומים בספרים, לאחר שתירגמתי כמחצית ממחזותיו, הבנתי שהחלום להוציא את כולם בסדרה לא יתממש בקרוב. בוקר אחד התעוררתי עם תובנה שאני לא עושה את התרגומים האלה כדי להרוויח, אלא כדי שהמחזות של שייקספיר יהיו יותר נגישים לקהל הישראלי. לכן פתחתי אתר המוקדש לתרגומים שלי למחזות שלו ושל בני דורו. מסתבר שבין 100 ל-150 איש נכנסים לאתר ביום, בעיקר צעירים. על כך גאוותי. אני מקווה שזה יעודד את התיאטראות להציג גם מהמחזות הפחות מוכרים כאן של שקספיר".

"אני מקריא לעצמי את התרגום בקול רם"

השקספיר הבא שלך כבר בדרך

"הקאמרי אמור לצאת בקיץ עם 'מקבת' בתרגום שלי, שהכנתי לפני שנתיים-שלוש בשביל האתר שלי. כלומר, בראתי גולם וצריך להזין אותו. עמרי ניצן קרא את התרגום באתר שלי והחליט להציג אותו, אם כי עם עריכה אחרת".

מפתיע שלא היתה הסתערות של מתרגמים על המחזה הזה, שיעלה הפעם בכיכובם של גיל פרנק וענת וקסמן.

"לפני לא מעט שנים תירגם אותו אפרים ברוידא ולפני כ-20 שנה מאיר ויזלטיר. מלבדם לא ידוע על תרגומים נוספים של 'מקבת' לעברית. השפה שלנו משתנה כל הזמן, ורצוי להציג בתרגום מעודכן".

בימים אלה החלה לרוץ בהבימה הצגת "ערי מדבר אחרות", בכיכובם של גילה אלמגור ועודד תאומי. מדובר במחזה אמריקאי חדש מאת ג'ון רובין בייטס. חנן שניר, במאי ההצגה ובמאי הבית של הבימה, הציע לפרנס את משימת התרגום.

"לא היה קל לתרגם את המחזה הזה", מעיד פרנס. "לא רק בגלל שטף הדברת בהצגה, אלא גם בגלל ריבוי ההתייחסויות לדברים מאוד אמריקאיים, כשנדרשתי להיות קרוב לצליל של הדיבור באנגלית".

איך זה מתבצע אצלך?

"אני מקריא לעצמי באופן שוטף את התרגום בקול רם ומוצא את הצליל הנכון".

כבר אינך מתבודד במנזרים לצורך התרגום, כפי שהיה עם "המלט"?

"כבר לא. הפכתי את הבית למנזר".

"משהו בין אופרה לבין תיאטרון מוזיקלי"

תרגומיו של פרנס עולים בתיאטראות השונים בקצב מסחרר. כעת, במקביל ל"ערי מדבר אחרות" ול"איש קטן, מה עכשיו?", מוצגות 10 הצגות נוספות בתרגומו. בהבימה, גם "הסוחר מוונציה", "מלכת היופי של לינאן" ו"רעל ותחרה". בקאמרי, גם "ווייצק" ו"קומדיה של טעויות". בבית ליסין עולה ההצגה שתירגם "שם פרטי". בתיאטרון באר-שבע – "סוביניר". בגשר – "החיים בשלוש גרסאות". בחאן – "משחק של אהבה ומזל".

"הסוחר מונציה" צילום: יח"צ


אנסמבל עתים מציג את "הטייפ האחרון של מר קראפט", הצגת-יחיד בביצוע דורון תבורי. אליהן תצטרף בשבוע הבא גרסתו ל"המלט" שתעלה בתיאטרון תמונע, בכיכובו של דורי אנגל. ככל שהעיסוק בתיאטרון השתלט עליו, הוא ממשיך לחלום מוזיקה. הסימפוניה שלו עדיין לא בדרך. "התחלתי להלחין איזו יצירה, משהו בין אופרה לבין תיאטרון מוזיקלי", הוא מבשר.

מה החלום שלך?

"לא תאמין – לכתוב אופרטה ביידיש".

"איש קטן מה עכשיו" תעלה בין התאריכים 7-2 במרץ 2013 בתיאטרון הקאמרי בתל אביב.לרכישת כרטיסיםבטל': 03-6060960