מגעים אינטימיים
 
חמש יצירות ישראליות מסקרנות הועלו במהלך השבוע בפסטיבל קליפה אדומה. הן היו בהמשך ישיר וראוי לזרקור שהאיר שש יצירות ישראליות חדשות ומקוריות, ובראשן BARVAZ של יוני סוטחי, שכבר נמסר על העלאתו החוזרת בשבוע הבא במחסן 2, הבית החדש של עמותת הכוריאוגרפים שנחנך במופע מרשים בסוף השבוע.
 
PLAN B  היא יצירת תאטרון-מחול מקורית שהעלתה מיכל הרמן יחד עם ענבל שחר. היצירה, שכבר נראתה במסגרת אינטימדאנס בתמונע, הועלתה הפעם בסטודיו של קליפה בקומה השלישית. המעבר מבמה גדולה לחלל קטן ומוגבל, כאשר הקהל מצטופף על מזרנים, ונוצר מגע אינטימי עם המבצעות, העמיק את היצירה וחשף בה רבדים מרגשים, בעיקר בחלקה השני.
 
על פניה זאת יצירה פרודית שאמורה להיות מדריך לצפייה במחול מודרני. היא נעה על ציר המוכר לנו מטיסות כאשר דיילים ודיילות משחקים עבורנו את הנחיות הבטיחות שמשמיעה הקלטה יבשה מאוד. כך גם כאן, יש הקלטה של טקסטים מאת ארי לינקווינסקי, עלית קרייז ומיכל הרמן, והשתיים נעות בהתאמה, עד שמחסום התדריך נשבר.
 
משם הפרודיה עולה מדרגות וחושפת, תוך חילופי תלבושות שעיצבה יערית אליהו, את מה שנסתר מהעין במופעים אך נגלה למי שזוכה להיכנס לסטודיו ורואה את הייסורים שבהם נקנית היצירה האמנותית.
 
הגוף שכמעט מתפרק אך שב ומתרצה למשימה המוטלת עליו, שב ומתחבר אל המסגרת, מסתיר צלקות ושריטות. אך אחרי שאלה הרי כבר נראו הפרודיה היא כבר רק תירוץ, ולפנינו  מחול סוחף מאוד, שמיכל הרמן וענבל שחר מבצעות אותו באנרגיה כובשת עד כלות הנשימה.
 
זו גם ההזדמנות לתת קרדיט ראוי לאיש התאורה יניר ליברמן, שנע ונד בין כל ההפקות, תלה וכיוון פנסים, הפעיל אפקטים ודאג שהכל ייראה טוב אף יותר. גם אסי גוטסמן שהצטרף למשימה ראוי לתודה. כך גם צבי פטרקובסקי שהנעים את ההמתנה בבר למופעים וביניהם בנגינה, שירה ובתבשילים טעימים, והמפיקים של האירוע מיה גרניט-שבא ואודי ניר.

מיכל הרמן - PLAN B, צילום: גדי דגון
 
עץ רב ענפים
 
באותו סטודיו בערב אחר העלתה האמנית נטלי מנדל מופע אפוקליפטי עתידניFuture Flower Experimental לצלילי מוזיקה חיה של הגר שפירא ובביצועה, ועם שני מבצעים שותפי יצירה: אילנה בלסן וארתור אסטמן.
 
זו יצירה התובעת מהצופה התפעלות מהעיצוב המופלא של המקום, ובמיוחד מאותו עץ רב ענפים ופארות הבנוי כולו מחוטי חשמל, כבלים של מחשבים, חוטי אזניות וכיו"ב. בתווך על בימה קטנה ניצבת בלסן, בהריון מתקדם, ולרגליה אסטמן, תחילה בזחילה ובהמשך סביב לה, כשהוא כבר זקוף.
 
התנועה איטית מאוד, ושני המבצעים באיפור גוף מקורי, כאילו גופם מנביט עלים מפלסטיק וחוטי חשמל, נראים כעוברים מסע אישי, כמחפשים מקלט, כאילו היו השורדים של אסון אפוקליפטי.
 
מנקודת המבט שלי הייתה זו פגישה מפתיעה עם סיפור גירושם של אדם וחווה מגן עדן. אולי הריונה של בלסן שעשה זאת, אך בעיקר המבנה הדרמטי הפנימי של היצירה היפה והמקורית של נטלי מנדל.
 
לצערי, על פי בקשה מטעם קבוצת אורתו-דה המופע שלהם "מאנקי ביזנס" לא יועד לביקורת, אך הם יסלחו לי על כך שאני מרשה לעצמי להפר בשתי מילים את הבקשה ולגלות כי המופע הזה הוא הישג מרתק של ינון צפריר, היוצר והבמאי ושל מעצבת התפאורה מיקי בן כנען, יחד עם כל השותפים. אחכה בסבלנות להשלמת העבודה על היצירה הזאת, כדי שאוכל לדבר בשבחה. לצערי לא יכולתי לראות את מופע "התעוררות שווא". 
 

Future Flower Experimental (צילום: גדי דגון)

מסע של חוטי צמר
 
המופע הישראלי האחרון, אף הוא באותו סטודיו אינטימי בקומה השלישית, הואKnit & Clean, לפי רעיון של מיקי יונס שביימה יחד עם מור לידור, שגם יצרה את הכוריאוגרפיה, בחלל מעוצב לפרטי פרטיו, בדרך כלל מחוטי צמר המשחקים תפקיד חזותי ואחר כך ביצירת התאטרון החזותי המקסימה.
 
במפתיע יש ליצירה הזאת עלילה, על זוג שכבר שנים מנהל את שגרת קיומו בשתיקה, בהתעלמות, הוא באכילה ושתייה והיא בסריגה. כל תנועה מדויקת, במקומה. חוזרת על עצמה פעם אחר פעם באותה קפידה שאיננה מותירה הזדמנות לשינוי.
 
אבל יום אחד מתרחש משהו מפתיע. מהקיר האחורי, ממה שנראה כפסל אבן של ישבן לבן, קם גבר ערום. האם זו הזיה או מציאות? שגרתה של האשה מתנפצת. בעלה ממשיך בשלו, אינו שומע ואינו רואה, גם כשהתה נשפך על בגדיו הוא לא זע ולא נע – ואת התפקיד הזה מבצע בשלמות מהפנטת שי ג'יברי.
 
הגבר, שהיא ממהרת לתת לו מכנסונים שהיא שולפת מתחת לשטיח (זה המחסן המשפחתי לחפצים שונים), נוטל את האישה ממקומה ומוליך אותה למסע שאת נתיביו ונופיו הוא יוצר על קירות הבית בעזרת חוטי הצמר שלה. הוא מפתה אותה, רוקד אתה, ואם לא די בכך לובש את זהותה, והופך לבת הזוג האחרת, החיה מאוד בתוכה.
 
ברגעים האלה רותם גולדנברג כאישה שניעורה מקיפאונה, ורפאל קאפוסטיאן כגבר שמחפש את ייעודו, מגיעים למיצוי המרתק והמופלא של משחקם ללא טקסט, בתנועה, במחוות מעודנות ובהבעות פנים נרמזות. והכל נע בין הומור דק לרצינות תהומית. 
 

Knit & Clean (צילום: גדי דגון)

תלויה על שערותיה
 
יצירתה של מיקי יונס הצטרפה כאקורד סיום של הפסטיבל להופעה המדהימה של מארן שטארק שהגיעה מגרמניה עם שלוש יצירות קצרות המשלבות עבודת מיצב ואמנות פלסטית, עם מחול ועבודת סאונד והעניקה לקהל חוויה מרתקת ומפתיעה.
 
זה התחיל עם Muddclubsolo שבו היא תלויה בשער ראשה וגופה כלוא בתוך אוהל סיירים אדום, שמבעדו יצוצו רגליים ממוכנות, ולכל אורך הקטע יישמעו קולות וצלילים שהיא יוצרת בעצמה, או בעזרת איש אפקטים הניצב מהצד, עוקב אחריה בדריכות ומשמיע את האפקטים שלו בעזרת חפצים שונים.
 
את התפקיד הזה היה מיועד לבצע איש הסאונד והאפקטים מאקס באוור אך הוא נאלץ להישאר בגרמניה עקב מותו אביו. את מקומו מילא בשלמות האופיינית לו דמיטרי טולפנוב, שאף החליף אותו בנגינת סקסופון או מסור במעברים שבעם באוור היה אמור להרצות על המניפולציות של אפקטים קוליים בקולנוע.
 
בקטע השני Ytong שטארק רוקדת פלמנקו על לבנת איטונג עד שהיא חוצה אותה, ממשיכה לרקוד על החצי, שוברת גם אותו וממשיכה עד שכבר אין על מה לרקוד. וירטואוזי.
 
בקטע השלישי, Spare Tire,שטארק מגיעה לשיא יכולותיה כשרגליה וידיה כלואות בתוך צמיגים, כארבע נעליים שעמם היא רוקדת ויוצרת סדרה מרשימה של דימויים חזותיים.
 
מכל בחינה שהיא זו הייתה הופעה האורחת המבריקה לאחר הטראש השובב של "בורורולה" האוסטרלית-יוונית שפתחה את הפסטיבל, ואחרי "עופות ועמילן" של קבוצת "הפילוסופים הברברים" מצרפת שהביאו ארבעה סיפורים קצרים, בשיטת תאטרון חפצים, שהמכנה המשותף להן הם העופות. נראה לי שהיה עדיף אם היו מעלים את המופע הזה בסטודיו ולא באולם הראשי של קליפה.

"בורורולה", צילום: גדי דגון
 
בסיכומו של דבר, פסטיבל קליפה אדומה הששי ממשיך את המסורת של קודמיו, והפעם אף בלט לטובה חלקם של היוצרים המקומיים.