פסטיבלים - טירונות בלוז

הקומדיה המבריקה של ניל סיימון לוהטת בביצוע חי מאוד בתיאטרון באר שבע

התבגרות בצל המלחמות

תיאטרון טוב בנוי על יסודות שהוכיחו את עצמם פעם אחר פעם – סיפור דרמטי, דמויות אנושיות ואמינות, דיאלוג חי, ובעיקר משהו שאפשר לכנותו במילה הקטנה "דם" שזורם בעורקי המרכיבים האלה.

כאשר המרכיבים האלה חוברים יחד אל בימוי חכם, משחק מדויק, ועיצוב אור-קולי מותאם נולדת הצגת תיאטרון שראוי לדבר בשבחה וכדאי בהחלט לראותה. זה קורה לאחרונה בשורת ההצגות שמעלה תיאטרון באר שבע, שלאחר שנות שקיעה, שב בחמש השנים האחרונות וצובר מהצגה להצגה זקיפות קומה הראויה למייסדיו לפני 40 שנה.

הצירוף המבטיח הזה נוצר עתה בהצגה של המחזה המבריק "טירונות בלוז" מאת ניל סיימון, שנולד ב-1927, ביום העצמאות האמריקאי. המחזאי האמריקאי הפורה ביותר מצא נוסחת הצלחה המתחדשת ממחזה למחזה, מאז הראשון בהם, "לך תקע בחצוצרה" שהועלה בברודווי ב-1961 והיה להיט גדול.

מאז - שמו, יצירתו וההומור הנפלא שלו הם נכסי תיאטרון וקולנוע וברבים בהם טבוע חותם חייו מילדותו ועד גבורתו. "טירונות בלוז" המתאר את התבגרותו בצבא ארה"ב הוא המחזה השני בטרילוגיה האוטוביוגרפית המתעדת את ילדותו ב"יומן חוף ברייטון, ואת כניסתו לעולם התיאטרון במחזה השלישי "בדרך לברודוויי".

קצב נכון של דופק חי

"טירונות בלוז", שכבר הועלה לפני 25 שנים בהבימה, חוזר עתה בתרגום עברי טבעי מאוד של אלי ביז'אווי ששמר נפלא על הניחוח המקורי, ובבימוי רענן כמעט דוקומנטרי של מיטקו בוזקוב הוותיק, שידע לתת להצגה קצב נכון ולשחקניו דופק חי מאוד.

עלילת "טירונות בלוז" מתרחשת במרץ 1943, כאשר ארה"ב הגבירה את גיוס צעיריה למלחמה הכפולה שלה מול גרמניה הנאצית וכנגד יפן בעלת בריתה בציר הרשע ברלין-רומא-טוקיו.

יוג'ין, בן דמותו של ניל סיימון, שאותו מגלם ברגישות רכה תום אבני, נוסע ברכבת לילה מצחינה עם עוד חמישה צעירים, אל בסיס הטירונים בבילוקסי, מיסיסיפי. הציוד העיקרי שלו הוא יומן שבו הוא רושם את חוויות הטירונות, את דיוקנאות חבריו, ואת מערכת היחסים ביניהם.

בין השאר הוא מתאר גילויים אנטישמיים "טבעיים" לצד מאצ'ואיזם של נעורים, המעוצב יפה במשחקו המצוין של איתי פולישוק; הומופוביה ממסדית וחברתית, הנחשפת בד בבד עם חשיפתו של הטבח, אלירן הרוש בעיצוב ארוניסטי מתכנס ורגיש; בערות מינית גלויה או במסווה ולבטים, שאורן כהן ואורי מזעקי מגלמים בטבעיות של התבגרות.

סיימון לא מחדש ולא ממציא את חוויית הטירונות, אבל הוא יודע לתת לדברים את הניחוח והגוון הנכונים לשעתם. כך במהלכים הצבאיים וכך כשיוג'ין וחבריו יוצאים לשישבת בברים ולביקור אצל הזונה היעילה רואנה, שאותה מגלמת-משועשעת אדוה עדני. אצלה הוא מאבד את בתוליו וטועם טעם ראשון של התאהבות.

את החוויה של התאהבות כנה והדדית הוא ימצא טוב יותר ברגע האחרון לפני סיום הטירונות והיציאה לחזית בעזרתה של דייזי האניגן, שאותה מעצבת בנעימות חמימה ענבר דנון.

זיווג בימתי מבריק

אבל בעיקר, בתוך כל ההומור הצלול של הדיאלוג והמצבים השונים, סיימון ובוזקוב מצליחים להעמיד במרכז את העימות הדרמטי בין הסמל תומי לטירון היהודי ארנולד אפשטיין. זהו דו קרב מרתק בין נציג המשמעת הצבאית לנציג המחשבה המורדת. מי יחכים או יתחכם ראשון. מי יפול בפח של היריב.

טירונות-בלוז-יחצ.jpg

טירונות בלוז (צילום: יח"צ)

העימות הנמשך ביניהם הוא שיעור בכתיבה דרמטית באמצעים קומיים מדויקים, ובתמונה האחרונה גם מגיע שיא משחקם המשובח של הצמד רון ביטרמן בתפקיד הסמל, ותום חגי כאפשטיין.

הזיווג הבימתי ביניהם הוא הברקה של ממש. ביטרמן גדול, קרח, מוצק, קולו מרעים כחצוצרה, ביטחונו העצמי מנפח את החזה. חגי, דק ועדין, שביר למראה, קולו כמעט נבלע בהמולה, אבל דבריו, כמעשיו, בהירים.

את הבמה הצבאית-קסרקטינית עיצב סשה ליסיאנסקי בתחכום יעיל, שמאפשר שינויי מיקום כחלק מהתנועה הקולחת של הסיפור, יחד עם התאורה של אורי מורג והתלבושות של סבטלנה ברגר שהעשירה את החאקי הצבאי בשמלותיהן של שתי הנשים שבמחזה. ומי שנתן לטירונות הזאת את רגעי הבלוז העמוקים הוא רן בגנו.

הקהל בהצגה שראיתי היה מעורב, בני כל הגילים, גברים ונשים, וההתרגשות הצוחקת הייתה משותפת לכולנו. לכו ותשתתפו בחוויה.