|
|
|
 ...את המסרים החשובים של המחזה יגישו לקהל במצקת גדולה, ובשעת הצורך גם בעזרת מרית ידביקו לחיכנו את התבשיל. הם עושים זאת בטקסטים מפורשים המתייחסים אלינו כאן בארץ המובטחת והשסועה"
|
|
|
|
|
גרסה חדשה שמנסה להחיות בישראליות את הקומדיה היוונית על נשים למען השלום
קברט סטירי בדראג
בשנת 411 לפני הספירה, כשנה לאחר תבוסתו של הצבא האתונאי בסיציליה, העלה אריסטופנס, גדול מחברי הקומדיות היווניות, את "ליזיסטרטה". קומדיה עתירת אירועים שבמרכזם עקרת בית באתונה, שממרידה את נשות העיר, וגם כורתת ברית למרידה דומה בספרטה.
מטרת המרד היא התביעה שהגברים ישימו קץ למלחמות ולשכול, ויתחילו לדאוג לרווחת המדינה והבית. הנשק המלחיץ של המרי הוא שביתה שבמהלכה הנשים יימנעו ממתן שירותי מין לבעלים או למחזרים וגם ללקוחות. בסופו של המחזה, תחת לחץ פיזי לא מתון של הגברים והנשים גם יחד, השביתה מצליחה להשיג הסכם שלום בין אתונה לספרטה.
טוב ויפה, אבל כידוע שלום הוא רק שלב מעבר חיוני בין פולחן המלחמות שהן המתחרות בפולחן המין על הגדרת הגבריות. וכך, ככל שרבו המלחמות הלך ופחת האמון במסרים האוניברסליים העל-זמניים של המחזה, כמו במחזות קלאסיים אחרים, ונולד הצורך לשדרג אותם.
אצלנו זה קרה לפני 13 שנים בקאמרי, בגרסתה של ענת גוב, ועכשיו זה קורה בהבימה בגרסתם של הבמאי אודי בן משה ושל אלי ביז'אווי,כותב הנוסח העברי המחורז והמפוזמן היטב בעזרת המוזיקה הכאילו יוונית של קרן פלס.
עיקרה של הגרסה הזאת הוא ברעיון, הנחמד כשלעצמו, שלפיו קציני צבא יעלו לפי "פקודה מלמעלה" את המחזה של אריסטופנס ויגלמו את הנשים השובתות. זה לא חדשני כי כבר באתונה היו אלה הגברים ששיחקו את הנשים, וזה לא מקורי כי גם בבתי הסוהר מעלים הצגות שבהן אסירים מגלמים שוטרים, גנבים, רוצחים וגם נשים.
אבל בקברט סטירי, הז'אנר שיכול להגדיר הכי טוב את הגרסה החדשה, מותר בהחלט להרחיק לכת. בן משה וביז'אווי החליטו לעשות זאת עם אישה אחת, השחקנית ליליאן ברטו בתפקיד ליזיסטרטה, ושבעה גברים תוססים בכפל תפקידים של קציני צבא ושל נשות אתונה השובתות.
ליזיסטרטה, צילום: יח"צ
הטריק של הגרסה המקוצרת, (כמצוות מיטב הקניינים וקופות החניונים), הוא ניצול הפופולריות הגוברת אצלנו למופעי דראג וזה בהחלט עושה את העבודה, ופה ושם בעזרת קפיץ סמוי מזכיר לגברים ולנשים גם יחד נשכחות נזיריות.
אלא שבכך לא היה די למעבדים והם החליטו שאת המסרים החשובים של המחזה יגישו לקהל במצקת גדולה, ובשעת הצורך גם בעזרת מרית ידביקו לחיכנו את התבשיל. הם עושים זאת בטקסטים מפורשים המתייחסים אלינו כאן בארץ המובטחת והשסועה.
ואם שמא חלילה המסר המילולי לא הובן הם דאגו שהגברים – כשהם חיילים – ילבשו מדים של צה"ל, על דרגותיהם, מאלוף ועד רס"ן, על עיטורי מלחמותיהם, מערכותיהם ומבצעיהם, ומגוון הכומתות שלהם. ואם לא די בכך לחניה של פלס, שבוצעו בניהולו המוזיקלי של טל בלכרוביץ, מכילים ציטוטים והרמזים למיטב הזמר העברי הלוחם.
מלחמה ושביתה בלי הפרטרים
הלוקליזציה הזאת כשלעצמה הייתה יכולה לעורר מחאות. אבל אינני בטוח שהח"כים הנוטים לראות בכל מופע שמאלנות אנטי ציונית, התפנו במהלך פגרתם לראות את ההצגה החדשה הזאת, שהאלוף המנוח גנדי, לו חי עדיין, היה אוסר על הצגתה בפני חיילינו ואפילו בהיכלי התרבות של אריאל וקרית ארבע.
בפני עצמה עולה התהייה על העלמת הפרטנרים למלחמות ולהשבתה בגרסה הזאת, למעט גיחה קצרה של כאפייה ו"סליחה, טעות" שהעלימה אותה מיד. נראה שההעדר הזה – בניגוד לנוכחות האויב אצל אריסטופנס - נבע בעיקר מכך שהמסר הישראלי היה מסתרבל, וגם חייב קלחת ענקית לצורך הכנת תבשיל כפול של חילופי מינים "פלסטיניים".
השחקנים, לפחות הם, עושים בהצלחה את מה ששלישיית היוצרים האחראית על הנוסח המוגש במצקת. בתווך האישה היחידה באנסמבל על הבמה ובתפקיד ליזיסטרטה, ליליאן ברטו, מפוסלת כהלכה, מרשימה במיניותה גם כיוזמת השביתה וגם כמי שמנצחת עליה וכסולנית במקהלת הגברנשים שלה:
ליזיסטרטה, צילום: יח"צ
שמעון כהן במשחק יבש מודגש הוא האלוף שמקבל הוראות מלמעלה, אורי הוכמן בהדגשה מוכרת של כרסו, ומתחרה בו קובי מאור גדל הגוף, עמי סמולרצ'יק ותומר שרון הצנומים משכללים להפליא את נשיותם, אלון נוימן שבעל כורחו הצבאי משכנע בתפקיד הנשי, ואורי בנאי, שחוזר לבמה כאילו לא נעדר ממנה.
ובהצגה הזאת כמו במלחמה הנשים הן הכוח החזק בעורף: לילי בן נחשון שעיצבה תפאורה חביבה עם כמה הברקות, עפרה קונפינו שעיצבה בחיוך שמלות לנשים ומדים לגברים, קרן גרנק שעיצבה תאורה נקייה עם רמז לדם, ורחל הוכמן שהדריכה את כולם לשיר בלי לזייף.
אם בא לכם לצחוק – או אולי רק לצחקק מעת לעת כמוני – אתם יכולים לנסות את מזלכם בהצגה הזאת. בהצלחה.
23/04/2013
:תאריך יצירה
|