דמות אחת בשלושה גופים
 
לפני כחצי שנה, במסגרת פסטיבל Les Grandes Travestees בבורדו, ראיתי את יסמין גודר בשלושה אירועים, בראשם יצירתה "אוהבים אש", שאותה רקדה עם מתן זמיר.
 
למחרת היא הופיעה בקטע סולו קצר מאולתר בגלריה בנמל בעיר, בנוכחות כ-20 צופים, ובו בערב, בשיאו של האירוע, "מסע הקסם המסתורי" של מתניקולה, אילתרה דמות מיוחדת של אשה-גורילה עם צרור סמרטוטים דמוי תינוק.
 
את קטע הסולו הזה זיהיתי השבוע ברגעי הסיום של יצירתה החדשה See Her Change, על במת סוזן דלל, ואילו את הגורילה הטמיעה בשם היצירה, הלקוח מתיאור של מופע קרקסי שקורא לצופים לבוא לראות איך אשה הופכת לגורילה.
 
מה שמתרחש על הבמה הוא מהלך מורכב של בחינת הזהות הנשית, מבחינה גופנית ונפשית, שגודר עוברת בחברתן של הרקדניות, שותפותיה המצוינות ליצירה, שולי אנוש ודליה חיימסקי, שתיהן נולדו בירושלים, כגודר. הפרט הזה נמסר על-ידי גודר לקהל במהלך המחול, כמו שזמרים נהגים להציג את הנגנים המלווים אותם.
 
החיבור הלוקלי של השלוש, בנות גילים שונים, משמש מין היפוך של העיקרון "הפרד ומשול". הן מייצגות את עצמן, את השינויים שכל אחת מהן עוברת, ובה בעת הן דמות אחת שתופעותיה באות לידי ביטוי בשלושה גופים נפרדים. התנועה של כל אחת מהן בכל אחד מהמצבים היא הקצנה או השלמה או הנגדה של התנועה שמבצעות השתיים האחרות.
 
שלושתן, כמתואר בתוכנייה דמוית הפוסטר, מביאות לבמה נקודות מההיסטוריה האישית שלהן בסדרה של מצבים ותמונות שנשאבו ממערכות שונות, ומתוכם נוצרה מעין עלילה תלת-אישית אינטימית.
 
רחשים דקים של אישיות נחשפת
 
הכוריאוגרפיה והדרמטורגיה משחררות את המבצעות מעכבות, ותנועתן מביעה שלל זהויות משתנות, מהילדותי ביותר ועד הבוגר. כל אחת מהן חופשית לבחור לעצמה אפשרויות ליצור זהויות חדשות, החולפות זו אחר זו בתנועה שהיא שונה ומותאמת לאופי, למצב הנפשי,   לגיל, לחוש ההומור, ולייחוד הפיזי של כל אחת מהן.
 
הפנייה לקהל היא חלק טבעי ביצירה, אף כי כמו בעבר, גם בכך יש שינויים המעתיקים את ההתרחשות מהמתחם הסגור של הסטודיו אל המתחם הפתוח של הבמה. התנועה היא כמובן אמצעי הביטוי העיקרי, ופה ושם יש גם שימוש בקולן, כאפקטים המעשירים את הטקסטורות של קטעים שונים. 
 

See Her Change (צילום: תמר לם)

את המבנה הדרמטי יצרה גודר יחד עם איציק ג'ולי, שותפה האמנותי והדרמטורגי, על במה שעיצב יוחאי מטוס, נוסף על האביזרים וקטעי ארט-וידיאו המוקרנים ברקע.
 
הבמה בנויה משתי שכבות – מלבן שחור על גבי משטח לבן – שמתעוררות לחיים תחת פנסי התאורה שעיצב אנדריאס הארדר ולמגע התלבושות והאביזרים המגוונים שעיצב תום קרסני. הפסקול והסאונד המשוכלל הם תוצאה של שיתוף מצוין בין גודר, ג'ולי וה-DJ תומר רוזנטל.
 
יצירתה החדשה של גודר – קו-פרודוקציה עם פסטיבל מונפלייה 2013, צרפת, ועםCentro per la Scena Contemporanea בבסאנו דל-גראפה, איטליה, ובסיוע מענק מיוחד של מועצת הפיס לתרבות ואמנות – היא מרקם נשי-אנושי משוכלל ככל שהוא נראה מאולתר.

הזרימה החופשית מדויקת ונענית למרכיבי העיצוב המתחלפים מקטע לקטע, יש בה שפע מסממני שפתה המיוחדת של גודר כפי שהתפתחה ביצירותיה המיוחדות – תנועה שחווה ומספרת על רחשים דקים ומבעים מועצמים של אישיות נחשפת.