|
|
|
 מתחילת 'חברות הכי טובות' מרחפת מעל החרדה שאחת מהן, ללי, לקתה בסרטן, ומשום כך היא מזמינה את סופי ותרצה, חברותיה הטובות אך העוינות זו לזו, להגיע למפגש טעון אצלה בנימוק שזה 'עניין של חיים ומוות'. גם מי שזוכר את פרטי העלילה אינו יכול שלא לחייך לעצמו על התרגיל הדרמטי ועל הגורל.
|
|
|
|
|
העלאתו החוזרת של המחזה המבריק הראשון של ענת גוב מתחברת חזק ל"סוף טוב"
עניין של חיים ומוות
כשעלה המסך לראשונה על"חברות הכי טובות" בתאטרון הקאמרי לפני 14 שנים נולדה לנו מחזאית, ענת גוב, שהביאה עמה לבמה שלל כישרונות שצברה במהלך פעילותה בטלוויזיה החינוכית, בערוץ 1 ואחר כך בשידורי ערוץ 2. “זהו זה", "כן, מה" ו"לילה גוב" שיכללו את שפתה, חידדו את שנינותה, והציבו מראה מלוטשת לחברה הישראלית האנושית.
מה שענת גוב לא ידעה אז, וגם איש משותפיה לחיים ולדרכה האמנותית, שמהלך חייה ייקטע כעבור 13 שנים ממחלת הסרטן, במהלך הרצת מחזה הפרידה הביוגרפי שלה "סוף טוב". העלאת "חברות הכי טובות" בהפקה משותפת של בית ליסין והקאמרי מאירה במפתיע מעגל סמוי שנוצר בין שני המחזות האלה.
בשניהם מתארת גוב מערכות יחסים בין נשים, כאלה שנבנו במהלך שנות הנעורים שלהן או כאלה שנוצרו במהלך שנות מאבק החיים האחרון שלהן. אני יושב באולם וצופה במתרחש המוקדם כבר אינני יכול שלא לחוש בפעימות הנוצרות מהצירוף הזה.
מה גם שמתחילת "חברות הכי טובות" מרחפת מעל החרדה שאחת מהן, ללי, לקתה בסרטן ומשום כך היא מזמינה את סופי ותרצה, חברותיה הטובות אך העוינות זו לזו, להגיע למפגש טעון אצלה בנימוק שזה "עניין של חיים ומוות". גם מי שזוכר את פרטי העלילה אינו יכול שלא לחייך לעצמו על התרגיל הדרמטי ועל הגורל.
חברות הכי טובות, צילום: דניאל קמינסקי
עלילת המחזה מתארת מערכת יחסים הדוקה, אינטימית, של "אהבה בשלישייה" שתחילתה בשנות התיכון והמשכה לאורך 24 שנים עד לפרק החדש בה. גוב מתארת את עליות והמורדות של המערכת הזאת באמצעות שני צוותי שחקניות – שלוש המגלמות את המהלכים מן העבר, ושלוש המגלמות את שני המהלכים האחרונים – זה שחולל את הנתק בין סופי ותרצה, וזה שללי יוזמת במפגש בביתה.
כך יוצרת גוב מערכת דרמטית שופעת הומור בלי הפוגה בשפה הכי ישראלית-צברית-יפה ומצחיקה עד דמעות שאחד משיאיה הוא קטע שבו שלוש הנשים דנות בחוויות מין אוראלי לפרטי פרטיו. כאשר זה נכתב בשעתו זה היה נועז ומפתיע – אחד המאפיינים של גוב בכתיבתה, ובמיוחד ב"סוף טוב".
המרענן הבימתי החדש
על החידוש המבורך של "חברות הכי טובות" מנצח בחינניות קלילה נכונה הבמאי גלעד קמחי שידע לעצב בתנועה ובעיצוב מדויקים מאוד את ההומור השנון של גוב כשהוא נסמך מצוין על הצבעוניות המתחלפת מתמונה לתמונה שיצרו התלבושות של מוני מודריק והתאורה של אורי מורג על רקע תפאורת "הלוח החלק" של ערן עצמון.
ובמיוחד הוא זוכה בכך שעל הבמה ניצבות שש שחקניות שיודעות להיות עצמאיות בשטח, כשלכל אחת מהן הוא נותן לעשות קצת סטנד-אפ, אך מבלי לאבד לרגע את היותן מחוברות חזק, בשתי הקבוצות שלהן.
חברות הכי טובות, צילום: דניאל קמינסקי
החברות הצעירות הן שמרית לוסטיג, גבוהה וסקסית במופגן כנדרש לדמותה של סופי היודעת-כל-מה-שצריך, דינה סנדרסון המתרוצצת בקלילות הנה והנה בניסיון נואש להבין את החיים על פי סופי, וכנרת לימוני העדינה שנדרשת כל הזמן לחבר, לפייס, ולגשר כדי לקיים את הנכס היקר הזה של החברות.
מתבוננות בהן, נזכרות, מגוננות, ובעיקר חיות את הכאן ועכשיו של בנות הארבעים הן מיה דגן, תמירה וזוהרת כסופי הפגועה, יעל לבנטל חדה ומיתממת כתרצה המצליחה ומהירת לשון כפייתית, ובתווך שרית וינו-אלעד, שקטה ומחייכת, המארחת הממתיקה סוד, ונהנית מכל רגע של ההתנגשות הטיטנית בין חברותיה.
הערך הנוסף של הבימוי הוא בעריכה המוזיקלית הנהדרת של אמיר לקנר שידע לבחור את קטעי המוזיקה רבים ולהפיק משש השחקניות ביצועים נפלאים לכמה מהם. וכמה שמחתי לראות שבתכנייה היפה והמעניינת מופיעה רשימה מלאה של הקטעים.
חברות הכי טובות, צילום: דניאל קמינסקי
בהערת שוליים אני חייב להסתייג מההחלטה לתת לשחקניות לעשן את הפטנט החדש של סיגריות מתערובת צמחים ללא ניקוטין. יש להן גם עשן ובעיקר הן מצחינות להפליא, ולעומק האולם.
ועם זאת, בסופו של דבר ועם בוא השרב, "חברות הכי טובות" הוא תענוג בימתי מרענן ומומלץ.
30/04/2013
:תאריך יצירה
|