פסטיבלים - אלוורה על השריטה הנשית

ההצגה החדשה של תמונע יוצאת מגבולות הבמה ומציבה בפני הקהל רף גבוה של תיאטרון שמעביר בתנועה, בשירה ובמשחק עולם מלא דימויים של נשיות נסתרת מהעין.

בין מתרחש אמנותי למתרחש אישי

את "אלוורה" צריך לראות עם הרבה אהבה ונכונות לעבור חוויה אישית ולוותר על העמדה הבטוחה של קהל המתבונן במתרחש על הבמה ממושבים סדורים באולם.

העלילה מתרחשת בבר, ששמו "אלוורה", ויוצרי ההצגה, שלמה פלסנר (רעיון ובימוי) ועידו בורנשטיין (מחזה), מזמינים את הקהל לשבת אל שולחנות בבר של תיאטרון תמונע, להזמין יין או בירה או משקה קל להסתגל אט אט לכך שהפעם ההצגה מתרחשת בחברתם. לצידם, מאחוריהם, לפנים.

ההשתתפות הזאת מחייבת את שני הצדדים. היא יוצרת זיקה – שלפעמים היא מטרידה מאוד בקרבתה הפיזית – בין המתרחש "האמנותי" לבין המתרחש האישי של הצופים. ואם הייתי אישה אולי הייתי מבין טוב יותר את מהות הזיקה הזאת.

משום כך בורשטיין ופלסנר הקדימו למלאכת היצירה סדנה בהשתתפות חמש הנשים שלהם – השחקניות – כדי להתקרב ככל האפשר אל חדרי הבטן שלהן, מרחק נגיעה חדה וכואבת. המחזה וההצגה הם אפוא פרי של שיתוף פעולה אינטנסיבי מאוד.

התוצאה המצוינת, זו הכתובה וזו המבוימת, מנסה לבטא במשהו, אפילו אם על קצה המזלג של הצגה בת 90 דקות, עולם של נשים אחרות מאלה שאנו מסתכלים בהן. נשים שרוטות שאנחנו פוגשים מדי יום, אם ברחוב שבו אנו גרים, אם בעמודים הפנימיים של העיתונים, ולפעמים בכותרותיהם, אבל בדרך כלל איננו מזהים אותן. כי הן שומרות למען עצמן על החזות הזקופה שלהן.

חמש מצוקות

למעשה אין למחזה עלילה אחת מרכזית, אם כי היא נרקמת בהדרגה מתוך עלילות המשנה, שמבליחות לתוך האווירה הטעונה של בר, שמנהלת אותו אישה (עדנה קדר), ויש בו שתי מלצריות (אסתי זקהיים והילה סורג`ון-פישר), ששירתו ביעילות רבה את הקהל עם כניסתו, וזמרת (אודליה סגל) שפותחת את המופע שבתוך ההצגה.

מערכת היחסים ביניהן, מקצועית, אנושית ואישית, נחשפת בנוכחות הקהל, ומקבלת תנופה כאשר לתוך עולמן הסגור לכאורה, פורצת האישה החמישית (מיקי פלג) שהיא ספק לקוחה מזדמנת, ספק לקוחה קבועה.

לכל אחת מהן יש מצוקה. בעלת הבית מתפתלת בהתכווצויות בטנה ורחמה; המלצרית הצעירה חרדה להמשך עבודתה ולקשר המיוחד שנרקם בינה לבין הבוסית; המלצרית הוותיקה מנסה להמתיק את הגלולה באהבה שהיא מפנה לחברותיה לעבודה אך נתקלת בדחייה ובניצול ; הזמרת המייצגת כוח, מתפרקת ממנו והלקוחה נמלטת מבועתת מעולם טורף אחד אל עולם טורף אחר.

מגדלור באפלה

את אלה מעלים בורשטיין, פלסנר במונולוגים קצרים ודוקרים, בדיאלוגים מושחזים, ובשירים-קברטיים וליריים נהדרים שהלחינה גלית פלורנץ, שגם מופיעה כמלווה, בגיטרה ובקולה.

יוחאי מטוס עיצב את האולם ואת התלבושות המצוינות שמהוות כמעט תעודת זהות לאישיות של כל אחת מהמשתתפות. קרן גרנק יצרה תאורת-ברים מלאת אווירה ותאורת מופע אפקטיבית, באמצעים פשוטים, מינימליסטיים.

חמש השחקניות מביאות לתפקידיהן משחק, שירה ותנועה מרתקים. עדנה קדר יוצרת דמות חזקה מאוד של בעלת הבר. היא רכה במגע האנושי, נוקשה בגישה המקצועית, ומתפרקת בתוך עצמה. הילה סורג`ון-פישר קלילה, ילדותית ומפוחדת בתפקיד המלצרית הצעירה, ואודליה סגל, בקולה המדהים, מגלמת במעין אנטי-תזה את הזמרת, כבדה, מבוגרת, מתגברת על כל מה שאפשר. כאשר שתי אלה נשברות, גם סורג`ון-פישר וגם סגל נוגעות בעצב הרגיש ביותר שלהן ושל הקהל.

למיקי פלג יש תפקיד קשה במיוחד. היא מגלמת אישה הנמלטת מחייה ומעצמה, והיא מעצבת אותה בעוצמה רגשית שמתחילה כמעט בנקודת הרתיחה ומטפסת מעלה מעלה עד שהיא משתחררת מהלהט בריקוד סטפס מדהים.

ובתווך, כמגדלור באפלה, אסתי זקהיים בתפקיד מלצרית המכירה את נפש לקוחותיה, ויודעת מה טוב בשבילם עוד לפני שאמרו זאת. זקהיים מביאה עמה לתפקיד נשמה של מלאך, ניסיון חיים, וחוכמת-רחוב, והיא יוצרת דמות גדולה ושובת לב.

חמש שחקניות, שני יוצרים שהתיאטרון הישראלי הממסדי היה נשכר אם פרנסיו היו מפנים מבט גם אל מעבר לאופק. עד שהנס הזה יתרחש – הדרך אליהם ואל עמיתיהם בפרינג` פתוחה לקהל ומזמינה לחוויות.

מועדי הצגות