גבי שדה, הטנור של המדינה, בלם במפתיע את המירוץ המסחרר שלו מסביב לגלובוס לטובת מופע חדש ורב-סגנוני, "מבת-ים ללה סקאלה". ההופעה הראשונה תתקיים בשבת, במנזר לטרון במסגרת"פניני המוזיקה" ובבימויו של משה בקר, חברו הקרוב מאז ימיהם בלהקת גייסות השריון.

שדה, שכיכב בבתי-האופרה הגדולים בתבל, מלה-סקאלה במילאנו עד הקובנט גארדן בלונדון והמטרופוליטן בניו-יורק שדה ונבחר ב-2004 לזמר השנה באירופה, משנה תדמית. "לא פרשתי לחלוטין מהקריירה האופראית שלי", הוא אומר. "פרשתי מהזירה הבינלאומית. עכשיו אני זמר לאומי, נותן את כל כולי להופעות במדינה שלי".

הרגשתי שהגוף שלי כבר לא בנוי למאסות אדירות

די במשפט אחד ששדה אומר כדי להבחין שמבחינה קולית הוא עדיין במיטבו. "זה לא קשור לקול, אלא תהליך שהתבשל אצלי כמה שנים", הוא מסביר. "ראשיתו בהופעה שלי בשטוטגרט, באופרה 'טריסטן ואיזולדה' מאת ואגנר, שכמובן לא תועלה בארץ. שש שעות נמשכה האופרה הזאת, משהו מטורף. קולית אכן הייתי בסדר שם, אבל הרגשתי שהגוף שלי כבר לא בנוי למאסות אדירות, בייחוד לא לאריות ארוכות כנצח שנראה היה כאילו אף פעם לא ייגמרו".

שש שעות?!

"כן, מה שאתה שומע. כיוון שלא מומלץ לאכול לפני הופעה כזאת, כדי שלא אתפגר בה מרעב, השתילו לי מתחת לבמה קשיות עם מיצים מרוכזים מהולים בוויטמינים. הקהל אולי לא הרגיש, אבל כל הערב הייתי עסוק בחיפוש אחרי הקשיות האלו".

אז הסיבה היא פיזית?

"לא רק. כטנור באופרה, כשאתה חוצה את ה-60, או שאתה נהפך לבריטון, כמו שעשה פלסידו דומינגו, או שאתה נשאר בטנור עם תפקידי אופי משניים של זקנים ומשרתים. ניסיתי, אבל אם לשיר את הורדוס ב'סאלומה' של שטראוס לאחר שעשיתי את אותלו אצל ורדי... אולי כדאי לוותר. איך אומרים? מיציתי. אם להישאר במקצוע, אז רק אם ניתן להזדקן בו בכבוד ובלי להתרוצץ בעולם".

היו לך התלבטויות?

"לא! זה היה חד וחלק. אם אני מחליט, אז זהו זה. פרשתי בשיא. אני מרגיש כמו אלוף שמשתחרר מצה"ל וכל העול יורד ממנו, או כמו כדורגלן שתולה את הנעליים ועובר לשחק בשכונה. כלומר, מופעים כאן – כן, אבל בגדול סגרתי את הבאסטה והחיים לא פחות יפים".

בימים אלה מנחה שדה את "הכל בקול", סדנה מקצועית לשימוש נכון בקול. "אני מביא תועלת בסדנאות לאלה", הוא אומר, "גם במגזר הדתי, שקולם חלק ממקצועם, כמו מורים, עורכי-דין, פרזנטורים בהייטק ועוד. נראה לי שזה ילך טוב גם בכנסת. שם צריך לתרגל את הקול לא פחות מאשר באופרה".

זה מספק אותך?

"זה מספק מאוד, אבל אין תחליף לאופרה. ידעתי שיש מחיר לירידה מהבמה, ואני משלם אותו בהשלמה, בפרט שאני טיפוס יוזם ויודע לפצות את עצמי על התשלום הזה. שמעת על שירה קלאסית בציבור? זאת יוזמה שלי. לאחר שבחלק הראשון הקהל מצטרף אלי בקטעים קלאסיים, בייחוד ב'שירת העבדים' מ'נאבוקו', בחלק השני הוא מקבל הופעה מאמנים שאני מארח".

את מי אירחת?

"בינתיים את עצמי".

וירוסים הם האויב הגדול ביותר של כוכב אופרה

"עכשיו אני מחליט על החוקים ומרגיש חופשי ומאושר", אומר שדה. "מבחוץ רואים רק את כל הזוהר שבעניין. אף אחד לא קולט שלהצליח בעולם כזמר אופרה זה עסק לא פשוט. כל הפקה היא מלחמה חדשה, עם כל האינטריגות והתככים הנלווים אליה, במיוחד כשהמחליפים מייחלים לרגע שתשבור רגל או משהו כזה.

"אתה חייב לדעת היכן לשים את המרפקים שלך וגם לצרוח, אם צריך ולא – יאכלו אותך חי. בגלל זה נהייתי כמו פרימדונה, למרות שהדבר מנוגד לאופיי. אם אתה נחמד למקהלה סביבך, זה הורג את העסק. עדיף להיות אנטיפט ולהתרכז באופרה עצמה.

"עם הזמן נהייתי קריזיונר לא קטן. בחוזים היה לי סעיף שאני מתנשק עם האהובות שלי רק בהופעות ולא בחזרות, מחשש להידבק בווירוסים. זה לא הפסד כזה גדול. כבר קרה לא אחת שמצאתי מולי סופרן ששרה כמו מלאך, אבל נראתה מפלצת, לא עלינו. הנוראית מכולן היתה פרטנרית אמריקאית שנהגה לבלוע טבליות שום כאנטיביוטיקה. זאת היתה זוועה.

"וירוסים הם האויב הגדול ביותר של כוכב אופרה. הכי גרוע זה היה בטיסות. כדי להתגונן מפניהם הייתי שם עלי מסכת מנתחים גם אם חשבו שאני קוקו. הרי במטוסים אפשר לחטוף את כל המחלות בגלל האוורור הנוראי כשהכל סגור. לכן, גם בטיסות הארוכות ביותר נמנעתי מלאכול, כדי שחס וחלילה לא יתפלח איזה וירוס. אין לך מושג איזה שחרור אני מרגיש בלי מזוודת התרופות שהיתה צמודה אלי".



גבי שדה (צילום: עופר שמעוני)

משתמע שהיית שבוי בידי הקריירה.

"כולנו שבויים. אני בטוח שגם אתה, כעיתונאי. אבל אצל זמר זה מורגש יותר, כשהכלי שלו, הקול, הוא חלק ממנו. בגלל ההתבססות המוחלטת על הקול של עצמנו, אין אצלנו דבר כזה לנוח על זרי הדפנה. זמר מתחיל כל ערב את הקריירה שלו מא', ולא חשוב כמה הצליח עד אז. אם תיקח פור גרנטד שהיתה לך הופעה טובה אמש ותסתמך על תהילת העבר, יזרקו עליך עגבניות או שיצעקו לך 'בו!'. כן, 'בו' הם צועקים בחוץ-לארץ, לא 'בוז' כמו אצלנו".

צעקו לך?

"בעניין הזה הייתי בר-מזל, אבל פעם אחת צעקו לי שלא באשמתי. זה קרה בפסטיבל פוצ'יני, בטורה דל-לאגו, באיטליה, כפר מגוריו של המלחין. בעודי שר את האריה הראשונה באופרה 'מנון לסקו', ראיתי לתדהמתי את עמוד התאורה מתחיל להתנועע. לפתע הוא קרס אל תוך 'פיט' התזמורת וחתך את צוואר האבובנית. מהדם שניתז ממנה חטפתי שפריץ לתוך העיניים.

"חייה ניצלו בנס, לאחר שבאולם היו לא מעט רופאים, כולל שר הבריאות של איטליה, אביו של המנצח ורונזי. בשנייה שזה קרה, מרוב הלם הורדתי אוקטבה. והקהל, שלא ראה את פציעת האבובנית ב'פיט' למטה, צעק לי 'בו!', עד שמהר מאוד הפסיקו, כמובן, את ההופעה".

הבחנתי בפתק אדום. "אדון שדה, היכן אתה?"

קרה שהברזת?

"הברזתי ושילמתי ביוקר. זה קרה עם 'טוסקה', בשטוטגרט. ביליתי בסאונה עם הבן שלי, בעוד שדורית ומיקה היו בשופינג. כשחזרנו לחדר במלון, הבחנתי בפתק אדום. 'אדון שדה, היכן אתה?'. הסתכלתי על השעון ונהיה לי רע. השעה כבר היתה שמונה וחצי, בעוד שההופעה היתה אמורה להתחיל בשבע וחצי. עם החלוק והקבקבים של הסאונה רצתי דרך פארק אל בית-האופרה וראיתי את הקהל, מעל 4,000 איש, מתפזר. מה קרה? טעיתי ברישום ביומן, ובניגוד לרגיל, לא העבירו לי תזכורת באותו יום. המחליף בדיוק אושפז בבית-חולים".

המשכת לעבוד איתם?

"איזו שאלה. אבל זה לאחר ששילמתי כמו טאטאלע קנס חבל על הזמן. זאת הייתי הסאונה הכי יקרה והכי לוהטת שבה התנסיתי".

היו פרטנריות שניסו להתחיל אתך?

"איזו שאלה! רבות. הרי לא פעם נוצרת אינטימיות בדואטים של אהבה על הבמה. אבל ידעתי להישמר, לא רק מתוך נאמנות לאשתי. דורית היתה עושה לי לא פעם אמבושים. אני בחזרות אי-שם באירופה, ופתאום היא מולי. להגיד לך שזה פשוט, אז לא. זהו אחד המבחנים האורבים לזמר אופרה בינלאומי".

נראה שמשפחתך היתה מעורבת מאוד בקריירה שלך בחוץ.

"חיים של כוכב אופרה הם חיים של צועני, מלאי נדודים. הגעגועים למשפחה הרגו אותי. אתה יודע מה זה לא לראות אותם שבועות ארוכים? הילדים שלנו, מיקה ואורי, התרגלו להקפצות אל אבא. כבר כשהיה בן שבע, דורית העלתה את אורי למטוס, והוא טס אלי לבד כמו גדול.

"וזה קרה לא רק בהופעות בחו"ל. הילדים שלנו התרגלו לכך שאביהם היה דופק נפקדות מהבית בכל ערב פרמיירה בישראל ותופס מחסה בבית מלון תל אביבי, כדי שחלילה איזה וירוס תועה לא יעשה את דרכו מהם אלי.
"אבל היה גם צד אחר למטבע. כשעשיתי בלוס אנג'לס את דון ז'וז'ה ב'כרמן', המשפחה באה ויצאנו לבלות ביוניברסל סטודיו. וכשהופעתי בז'נבה ב'אאידה', לקחנו אחוזה בין ג'נבה ללוזאן עם המשפחה של סנדרה ומוני וטיילנו בסביבה. כלומר, היו גם יתרונות לקריירה בחו"ל".

ראו אותי יוצא מבריכה ורץ עירום כביום היוולדי

אחרי שהופעת כיוסף באופרה "יוסף" מאת יוסף טל, כאלפא ב"אלפא ואומגה" של גיל שוחט, כבן-עטר ב"מסע אל תום האלף" של ברדנשווילי וכסנדלר מוריס חביבאל באופרה "לעוף מכאן" של אלה מילך-שריף, עד כמה היה חשוב לך להופיע ביצירות ישראליות?

"הבית זה הבית, ולאחר שבאופרה הישראלית עשיתי את כל התפקידים האפשריים חוץ מוואגנר, כמובן, היה לי חשוב להופיע גם באופרות מקוריות, ובכך להיות חלק מהיצירה המקומית המקורית. כך אשתתף בספטמבר ב'חג המוזיקה הישראלית' בביצוע האופרה 'היובל', שהלחין וכתב ליברית על-פי צ'כוב המלחין אבל ארליך ויביים, בהפקה של אופרה-קאמרה, בנו, דני ארליך".

מה הדבר הנועז ביותר שעשית באופרה?

"הופעתי 20 דקות בעירום מלא באופרה 'המסומן', מאת המלחין היהודי פרנץ שרקר, שגם כתב את הליברית ונספה בשואה משחפת. חשבתי שיהיה לי קשה, אבל הבמאי שיכנע אותי. ראו אותי יוצא מבריכה ורץ על הבמה עירום כביום היוולדי, גם זב דם כתוצאה מניפוץ מראה. זה היה ב-2004 וב-2008, באמסטרדם ובשטוטגרט. כשעליתי מהמים, כל האולם, 3,600 איש, לקחו משקפת, לראות 'ואס איז דה יודע קריאטורה'".

אגב, באופרה הזאת מת הגיבור מטביעה. ב"אותלו" הוא התאבד בדקירת סכין, ובהפקה בארץ ירה בעצמו. ב"דון קרלוס" הוא סיים את חייו בלהבות, ב"טוסקה" ירו בו וב"מהגוני" הוא הוצא להורג בכיסא חשמלי. "גיבשתי לעצמי טכניקה לסצינות מוות", מספר שדה. "כמי שבא ממשפחת שחקנים, אני יודע לעשות כאילו".

לא רק עירום ומוות. כשהופיע בז'נבה ב"אאידה", החליטה הבמאית לאמץ קו עתידני. בעוד שהמשתתפים התבקשו להופיע שם בקרחות, נעשתה לו, הכוכב, הנחה וניתן לו להופיע בפאת קרחת מפלסטיק. "הפאה כל-כך העיקה עלי שלא יכולתי לשיר אפילו צליל אחד", הוא נזכר. "הרגשתי שאני עם סיר לילה על הראש. כדי לא להיות יוצא דופן, הופעתי למחרת גלוח ראש למהדרין. זה מאוד נוח. על קרחת אפשר להדביק צ'יק צ'אק כל פאה".

הרגשתי כמו במערב הפרוע והייתי מאושר

שדה, 61, ואחותו, השחקנית סנדרה שדה, נולדו ברומניה אל תוך המוזיקה, כילדיהם של זמרי אופרה שיהדותם מנעה מהם להמריא לקריירה של ממש. לדברי שדה, החוויה הגדולה ביותר של ילדותו קרתה בגיל שש, כשהוריו הביאו אותו לצפות באופרה "כרמן" מאת ביזה. "הרצח של כרמן היכה אותי בתדהמה", הוא נזכר. "הייתי מוכרח לגשת אל מאחורי הקלעים ולבדוק אם הגיבורה חיה".


גבי שדה (צילום: יח"צ)

חלמת אז להיות זמר אופרה?

"אני? מה פתאום, בפרט שהייתי שומע את הורי צועקים עלי בקולות אופראיים. במקום זה ניגנתי מגיל שש בצ'לו. הורי החליטו שזה הכלי שמתאים לי בתור ילד שמן וקטן".

היכן הצ'לו?

"גם אני שואל. כיום אני יודע להעריך את הצ'לו ככלי מקסים, אבל כשעלינו ארצה, מכרתי את הכלי בלי לשאול את ההורים, ובמקומו קניתי גיטרה. כיום אני מצטער על הפרידה מהצ'לו".

כשהיה בן 12, עלה ארצה עם אמו עמליה ועם אחותו סנדרה, היישר למעברת בת-ים. אביו המנוח, שלמה (מוני), נותר לשנה נוספת בכלא ברומניה, בגין סחר בלתי חוקי בתרופות.

"מהווילה המפוארת בבוקרשט עברנו למעברה", הוא משחזר. "בת-ים עדיין לא היתה בנויה בצפיפות, כמו היום. הרגשתי כמו במערב הפרוע והייתי מאושר, אבל אמי ואחותי לא הפסיקו לבכות בגלל התנאים שם. בשבילי זה היה כיף. דיונות, ג'בלאות וצריפונים, וביניהם התרוצצו ילדים בתחפושות כי בדיוק הגענו בפורים. החישול שעברתי שם בין בני נוער יוצאי מרוקו עזר לי לימים במאבק בדרך אל צמרת האופרה בעולם".

בתוך שנתיים עבר לגבעת עלייה, ביפו. שם, מוקף בחברים ערבים ופעיל בשומר-הצעיר, חווה תקופה נהדרת. עם הגיטרה חצה את הקווים מהמוזיקה הקלאסית אל הפופ והחל להופיע. הוא התגלה בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" ושבה את לב הקהל בערבי הראיונות של שמואל שי.

"די דיכאו אותי שם", הוא אומר על שירותו הצבאי בלהקת גייסות השריון, שם הופיע לצד אהבתו הראשונה, הזמרת עירית בולקא. "תסגרו לו את המיקרופון, כי עם הקול שלו לא שומעים את האחרים", היו אומרים עליו. גם

כשהשתחרר נתקל בקשיים לא מעטים. "לא כל-כך הלך לי כסולן", הוא מודה. גם נסיונותיו להשתלב בהרכב כלשהו לא צלחו. אז הוצע לו להקים צמד עם דורית פן, זמרת צעירה, שפרט לדואט להיט עם שלמה ארצי, לא הרחיקה לכת כזמרת. במקום להיות צמד בימתי, הרומנטיקה הפכה אותם לצמד בחיים.

"שום תראפיה! אתה הולך לאופרה!"

בתחילה שר בפרסומות והופיע בהצגות ילדים. ליתר ביטחון למד באוניברסיטת תל אביב מדעי החברה לתואר ראשון והמשיך באקדמיה למוזיקה. כוונתו להתמחות בלימודי תראפיה במוזיקה נופצה כשהגיע לאקדמיה רפאל אריה, הזמר הדגול. "שום תראפיה! אתה הולך לאופרה!", הוא פסק. והוא הלך. בדרכו מעלה למד בגילדהול סקול אוף מיוזיק, בלונדון.

כשחזר ארצה, הופיע עם ריטה במחזמר "גברתי הנאווה", בתפקיד פרדי, והקריירה שלו נסקה מעלה. בין השאר הופיע בתפקיד הראשי ב"דון קרלוס", היה שמשון ב"שמשון ודלילה", דון בזיליו ב"נישואי פיגארו", אלפרדו ב"לה טרוויאטה", פינקרטון ב"מאדאם בטרפליי", פאוסט באופרה של גונו, הופמן ב"סיפורי אופנבך", קווארדוסי ב"טוסקה" ועוד ועוד. למעשה פתח ב-1984 את האופרה הישראלית חדשה כג'ימי מאהוני ב"מהגוני".

את פלאסידו דומינגו הגדול הכיר מקרוב בברצלונה. "היינו אמורים להתחלק שם בתפקיד הראשי ב'פיק דאם' של צ'ייקובסקי", הוא מעיד. "הרבה עברית לא נשארה לו מימיו באופרה הישראלית של פעם, חוץ משלום-שלום וקבב רומני. דומינגו בדיוק חלה ולמעשה הופעתי במקומו.

"לוצ'יאנו פברוטי לימד אותי", מוסיף שדה. "הוא הגיע ארצה כדי להופיע והעביר סדנה. 'לשיר אופרה זה כמו כדורגל', הוא אמר לי. "כל פעם שהוצאתי צליל, הוא החטיף לי בעיטה בישבן, כדי להוציא ממני יותר אנרגיה בשירה. פברוטי היה איש מקסים, אבל אהבתו לספגטי גמרה אותו. ראיתי אותו מחסל צלחת ענקית לפני הופעה".

אצל שדה זה לא יקרה. הוא נזהר ממאכלים חריפים, מתנזר משתיית אלכוהול, לא אוכל מאכלי חלב לפני הופעות, כדי להימנע מהצטברות ליחה, נשמר מחצילים שגורמים לצרבת, לוקח ויטמינים, עושה יוגה ופילאטיס, גם מתאמן אחת לשבוע עם מאמן כושר צמוד, צועד בחולות מול ביתו בשיכון ל', ובקיצור, שומר על עצמו.

משפחת שדה מתגוררת בדירה מוזיאונית שעיצבה רעייתו, אופנאית צמרת: מסכות על הקירות, פסלונים מוזיקליים, תרנגולים מכל חומר אפשרי. הבת הבכורה, מיקה, מוציאה בימים אלה אלבום שני. הבן, אורי, מלחין שירים באנגלית, ויוצא להשתלם בלונדון בכתיבת מוזיקה. הנסיונות לשכנע אותו לשיר אופרה לא צלחו. "מספיק אחד בבית", הגיב.

ומחוץ למוזיקה?

"אני עוזר לאשתי, דורית שדה, בעסקי האופנה שלה, בעיקר בכל מיני שליחויות למיניהן".

מגג העולם...

"כן, מגג העולם ובהנאה רבה".

דורית היא הבוסית שלך?

"ברור, איזו שאלה!".

המופע "מבת ים ללה סקאלה" יעלה בשבת, 11 במאי 2013 ב-12:00 במנזר לטרון במסגרת קונצרט "פניני המוזיקה". כרטיס: 80 ש"ח. מחיר מיוחד לגולשי הבמה: 50 ש"ח. לפרטים בטל': 02-5356954.

לרכישת כרטיסים


***לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק