ואלה תולדות המחול
 
השנה שעברה נפתחה והסתיימה בסימן שינוי דרמטי במפת המחול הישראלית, שסימנו היה מופע ההשקה של L-E-V , להקת מחול חדשה שהקימו שרון אייל וגיא בכר.  יצירת הבכורה HOUSE הייתה פיתוח של "העבודה של חופש", יצירתה האחרונה של אייל במסגרת להקת "בת שבע", הלהקה שהחלה לרקוד בה כשהייתה בת 17.
 
הנוסח השני התקבל כמסמך היציאה של אייל ובכר לחופש יצירה מוחלט במסגרת  שלהם ותחת אחריותם האמנותית המלאה. שמה החדש של היצירה ייצג כמובן את היות הלהקה החדשה ביתם של אייל ובכר, אך בה בעת הוא אישר את מהותה ואת מהלכיה כתנועה מכושפת בין חדריו האפלים של הבית.
 
עתה, ובהזמנת פסטיבל ישראל, מעלים אייל ובכר נוסח שלישי של יצירתם ותחת השם HOUSEN המחבר את השם הקודם למיקום העלאתו – בבית הנסן, לשעבר בית החולים למצורעים בשכונת טלביה.
 
המקום, שהיה פעיל בעבר, עובר עתה שיפוצים שיהפכו את המבנה שהוקם בסוף המאה ה-19 למתחם תרבות ומרכז לעיצוב – מדיה וטכנולוגיה. הבניין המוגדר כמבנה לשימור נטוע בתוך גן גדול, שעל חלקו שוכן כיום תאטרון ירושלים, מיקומו המרכזי של פסטיבל ישראל.
 
יצירת המחול, המתארחת עתה בפטיו המרכזי של הבניין, שומרת במהותה על מאפייניה של הגרסה השנייה, אך שוב צומצם מספר המבצעים לשבעה והתנועה הקבוצתית הודקה מאוד,  ובהם וכן בקטעי הסולו והדואטים נחשפים התאים הקטנים, שנעלמו מהעין כאשר היא הועלתה על הבמה הגדולה (פי ארבע) של סוזן דלל.

 
מחווה מפתיעה ל"פולחן האביב"  
 
בדרך אל הפטיו הקהל יכול להבחין ביצירות וידאו ארט ומיצבי תאורה ועשן שיצר רן סלווין שמחזקות את התחושה כי היצירה היא, אף יותר מבעבר, מסע בין חדרים אפלים. עוד לפני תחילתה וגם בסיום מהבהבים אורות בחלונות הנשקפים אל הפטיו, כמייצגים רוחות רפאים של מי שהיו מאושפזים שם עד שהאנטיביוטיקה גברה על צרעת.
 
התאים הקטנים, המובלטים בנוסח החדש תלוי המקום, נרמזים כבר בקטע הסולו הפותח שבו שרון אייל, בבגד גוף מפלסטיק שחור מבהיק שעיצבה אודליה ארנולד, נחשפת במלוא ייחודה כרקדנית כשתנועתה על כפות רגליה, כאילו בנעלי עקב גבוהות בלתי נראות.
 
אחר כך הקבוצה נעה בכוריאוגרפיה הנראית במבט ראשון כמכנית רובוטית אך מהר מאוד תשומת הלב עוברת אל תנועות הראשים וגוני השיער, איפור הפנים, הבעות הפנים, השפתיים האדומות ועשרות האצבעות שציפורניהן משוחות באדום.
 
המכניות נהפכת אנושית, בקטעי סולו ארוכים או קצרים, בדואטים ובצירופים משתנים של אוליביה אנקונה, רייצ'ל אוסבורן, יערה מוזס, דאגלס לת'רן, גון בירן ולאו לרוס, כשברגע מסוים מופיעה דמות מסתורית ערומה הפוסעת לאיטה על הגזוזטרה ונעלמת.
 
בחלק השני, ולאחר גיחה נוספת של אייל, היצירה המקבלת אופי דרמטי מאוד, כאשר חן יאני, המגלמת בריכוז מרגש את הדמות העירומה הזאת, חותכת את הבמה מעומקה אל קדמתה. בזכות שכבת הסיליקון על גופה היא נראית כפסל שיש חי. דאגלס לת'רן, גבוה ומתנשא על נעלי עקב וגון בירן הנמוך ממנו, ושניהם בשחור, מוליכים אותה, וברקע האנסמבל בבגד גוף בגון טבעי.
 
זה גם הרגע שבו התגבשה בי ההכרה ש-HOUSEN, בנוסח השלישי הזה, היא מחווה יצירתית ליום הולדת ה-100 של "פולחן האביב" של איגור סטרווינסקי, מיכאל פוקין, סרגיי דיאגילב ו"הבאלט רוס", שצוין ברחבי העולם בשבוע שעבר.    
 
איל ובכר יחד עם מעיין גולדמן עיצבו את התלבושות - בגדי גוף בהירים אחידים, עם תוספות מבהיקות רומזות בחלקים הראשונים. את פסקול המוזיקה המקורית יצר שותפם הקבוע אורי ליכטיק, ואת הפרוסטטיקה והאיפור יצרה אורלי רונן.
 
בסיכומו של דבר הנוסח המותאם לבית הנסן הוא יצירה חדשה ועצמאית גם כשהיא מתבססת ומרחיבה את נוסחיה הקודמים, וכדאי מאוד לנסות ולהגיע אליה במהלך שמונה ההופעות הבאות. 

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק