שולטות ונשלטות

לא פשוט הוא פדריקו גרסיה לורקה, שהוצא להורג סמוך לגרנדה במהלכה של מלחמת האזרחים בספרד לפני 77 שנה.

בעוד שהרומנסות שלו מעודנות בביטוי רחשים סוערים ופיוט של אהבה, הוא חד כאיזמל במחזותיו הגדולים "ירמה", "בית ברנרדה אלבה" ו"חתונת הדמים".

אלה מחזות שבמרכזן ניצבות נשים, שלמעט ירמה הן חזקות, שולטות בגורלן ובזה של הסובבים אותן, אך בה בעת נכנעות לתרבות הגברית. כאשר אשה אחת מורדת במוסכמות, הגורל מתאכזר, ולא רק אליה.

האתגר שהמחזות הללו מציבים טמון במרקם המיוחד שלהם. העלילה בהירה מאוד גם ברגעיה האפלים ביותר, הטקסט פולש למאורות של לב ורגש וחושף סערות, כאב וזעם, אימה ושעבוד, המתכנסים כולם בשתי מלים – תשוקה ודם.
 
עלילת "חתונת הדמים" מספרת על זוג המגיע לליל חתונתו כשבעורפה של הכלה, ומרחוק, נושף אהובה לשעבר, ליאונרדו, בן למשפחה שיריבות עמוקה והיסטורית שררה בינה לבין משפחת החתן וגרמה למותם של אבי החתן ואחיו. אמו של החתן חשה מבעוד מועד את העלול להתרחש אם בנה ייצא מאחיזתה.
 
ליאונרדו (זה התפקיד היחיד במחזה שיש לו שם) נישא בינתיים, הוליד בן, אך שלוש שנים הוא כואב את הניתוק מאהובתו. הוא מגיע עם אשתו ההרה לטקס החתונה, ומהר מאוד מוצא את הדרך חזרה אל לב הכלה, והם בורחים מביתה בעוד האורחים רוקדים ושרים. החתן יוצא בעקבותיהם אל הדו-קרב האחרון בין שתי המשפחות.

"חתונת הדמים", צילום: יוסי צבקר
 
שוקקת חיוניות

יגאל זקס ביים את המחזה עם תלמידי שנה ג' בבית צבי במתחם המצומצם של אולם אלי לאון, והיטיב ליצור את תחושת הזיעה והחום העולים מחולות המדבר הלוהט בין הררי דרום ספרד בעזרתם של דפנה פרץ, מעצבת התפאורה והתלבושות, ויעקב סליב, מעצב התאורה.
 
את התשוקה, המסורת והגורל הוא עיצב בסיוע שוש רייזמן, שכתבה את המוזיקה החושנית, שמקצביה גוברים עם התוף שמכה בו שחר פולאק ככל שהעלילה מתקדמת אל סופה. רייזמן גם הדריכה את הלהקה להפליא בביצוע אותנטי של הזמירות. סער מגל ליטשה את התנועה ודפנה מרסר הקפידה בהצלחה על הגשת הטקסט.
 
אלה סייעו לזקס לעצב הצגה מרתקת, שוקקת חיוניות וצוברת את הלהט הדרמטי מתמונה לתמונה, עד לתמונות הסיום, שבהן נעצרת הנשימה גם כאשר המתרחש בהן ידוע מראש או מוכר.
 
את ההישג הזה הוא צובר עם להקה מצוינת שבראשה ניצבת שיראל חכשורי-אשרוב הנהדרת בתפקיד האם. היא צעירה, אבל מצליחה להביא לבמה את הבגרות הנדרשת, את עומק הכאב והשנאה, את המסירות והאהבה, ובעיקר את הפחד מפני הגורל. ככל שהיא מרתקת במהלך ההצגה כולה, היא מעבירה הילוך ומשחקה מגיע לשיאו המרגש בתמונה האחרונה.

"חתונת הדמים", צילום: יוסי צבקר
 
מצוינות לצדה מיכל כהן כמשרתת הפטפטנית והנאמנה, דנה ידלין המעצבת בשתיקה והתבוננות את אשתו הנבגדת של ליאונרדו, ונטלי סמי פדאני, המגלמת היטב את השסע הרגשי של הכלה. מצוינות גם נופר בוקר, כאמו של ליאונרדו, מעיין קילצ'בסקי בשני תפקידיה כשכנה וכקבצנית המסמלת את המוות, מאיה פלם כנערה וכירח, וכן אדווה אדרי כאורחת בחתונה.
 
עידן סמדג'ה מצוין ומרשים, גברי מאוד, מוצק ולוהט בתפקיד ליאונרדו, ומתן מישורי מיטיב לגלם את מהלך השתחררות החתן מכבלי מסירותו לאמו ואת התבגרות גבריותו. אלירן מועלם תוסס, עממי ומביא להצגה את קו ההומור הדק בתפקיד אבי הכלה.
 
בסיכומו של דבר "חתונת הדמים" הזאת בבית צבי מצליחה להביא את הדרמה ואת הפיוט הנפלאים של לורקה.