|
|
|
 מעבר למבנה הגלוי ולמתאר החשוף של פרטי החידה יש אמירה הנוגעת לזיכרון הקולקטיבי ולאחריות המוסרית – גם זו של הצופים – למסופר, שיש בו קצת יותר מהדי השואה, גם אם רֶבֶּקה ודֶוולין יכולים להיות רק מייצגים לכאורה של דור שני, וכל דור שבא או יבוא אחריה"
|
|
|
|
|
שני מחזות קצרים של הרולד פינטר חוברים לסיפור מצמית אחד על עריצות
זיכרון קולקטיבי ואחריות מוסרית
אישה יושבת על כורסה בקדמת הבמה של האולם ההולך ונבנה באקדמיה לאמנויות המופע. היא מדברת אל גבר הניצב בצד. האור חושף אותה. הצל מסתיר אותו. הוא בעלה ויש לה סיפור מסעיר לספר לו.
"אישה טובעת. ידה שלוחה אל בין הגלים. שוקעת למצולות ונעלמת מן העין. מבקשת להגיע אל האחרים. אך אינה מוצאת איש, לא מעל ולא מתחת למים, מוצאת רק צללים, בבואות, צפה; אישה בלי מנוס מן הגזירה שדומה היה שנועדה רק לאחרים."
כך תיאר בשעתו הרולד פינטר את "אפר ואבק", מחזה קצר שכתב ב-1996 על מערכת יחסים מורכבת ומתוחה בין שני בני זוג. הסיפור שלה מתנהל ככתב חידה המתחיל כדיווח על אהוב מהעבר ובהדרגה הופך לתיאור מסויט, ספק אמת ספק דמיון, שבשיאו קורעים מזרועותיה של האשה תינוקת בעוד היא עצמה מוטענת לתוך קרון רכבת.
אבל מעבר למבנה הגלוי ולמתאר החשוף של פרטי החידה יש אמירה הנוגעת לזיכרון הקולקטיבי ולאחריות המוסרית – גם זו של הצופים – למסופר, שיש בו קצת יותר מהדי השואה, גם אם רֶבֶּקה ודֶוולין יכולים להיות רק מייצגים לכאורה של דור שני, וכל דור שבא או יבוא אחריה.
ברקע של הסיפור והדיאלוג פורצת לבמה שלישיית זמרים- ענבר בקאל, רעות יונה ופז פרל - עם שירים מוקדמים ומאוחרים של פינטר, בלחנים מקוריים של טל בלכרוביץ ויובל מסנר. שירים שיש בהם חיים אחרים, מוות, גורל, הומור כואב.
עפר ואפר (צילום: איילה גזית)
הם קוטעים את הרצף ומהדקים את התכנים, ומעבירים את הצופים אל מחזה קצר אחר, "שפת ההר", מ-1998, שבו מתאר פינטר משטר עריצות האוסר על אזרחים במחוז לדבר בשפתם, ומחייב אותם לדבר בשפת הבירה.
המחזה הזה נכתב בעקבות ביקור מדכא שלו בטורקיה, ועל רקע האיסור על הכורדים שם לדבר בשפתם. המחזה מתאר ביקור של אמהות ונשים של עצירים במחנה שכלבי דוברמן שומרים עליו. הארוע כולו מתקשר אל המתרחש שם בימינו אלה, ובה בעת אל שנות שריפת הספרים והאיסור הנאצי על אמנות ותרבות, של יהודים ושל מי שהתנגדו למולך הגרמני.
דקויות אנושיות
את שני המחזות ואת השירים המועלים בהצגת תלמידי האקדמיה לאמנויות המופע צירף, עיבד, תרגם וביים אברהם עוז. הוא אף ערך את המוזיקה המלווה, בעיבודיו של יובל מסנר, כולל ללהיט "לילי מרלין", ובהדרכת המקהלה המצוינת.
את המסגרת החזותית של ההצגה עיצבה טלי יצחקי בפשטות נקייה – כורסה אחת, קיר לבן מימין, מסך לבן מאחור שעליו מוקרנים קטעי וידאו-ארט של קורין בלמור סויסה. ג'ודי קופפרמן עיצבה תאורה ש"משחקת" תפקיד לכל אורך ההצגה וצובעת את חלל הבמה.
כמו התרגום המילולי המסור של אברהם עוז כך גם הבימוי שלו, והעיבוד הקברטי, מודע למשמעויות הנרמזות או הגלויות ולדקויותיהן האנושיות. הוא מניב תשואה מצוינת מתלמידיו, ובראשם ניסנה מולוק המהפנטת בתפקיד רבקה, ואיתי אבן המצוין כבעלה הנחוש לחשוף את סודה. שניהם מצליחים לגלם ברגישות את המתח המפריד ביניהם והמחבר אותם גם יחד.
מעלותיו של הבימוי נחשפות במיוחד כאשר עוז "משעבד" את עבודתו ואת רעיונותיו לאלה של הכוראוגרף רן בן דרור שב"שפת ההר" בנה עם השחקנים יצירת מחול מפתיעה ומרתקת.
עפר ואפר (צילום: איילה גזית)
במחזה הזה בלטו הדר לוין כאמו של אסיר, שביטאה בשתיקתה הארוכה את הכאב והאימה, ומור דעי בגילום זועק של הבן הנואש. אורי שגיא, פז פרל וסובחי הוסרי כמבצעי החוק, אלימים וציניים. כל חברי הלהקה האחרים תרמו את חלקם לאחדות הביצוע האיכותי.
"עפר ואפר/שפת ההר" מועלית במסגרת ההפקה השנתית של האקדמיה לזכרו של ג'וליאנו מר-ח'מיס, והיא עולה עוד פעם אחת, הערב. אני מקווה כי לא בפעם האחרונה.
05/06/2013
:תאריך יצירה
|