בוריס אייפמן שב עם מחול אילוסטרטיבי על אהבתם הטרגית של הפסל הנודע וקאמי קלודל
סיפור סיפור
ב-1988 עלה לאקרנים הסרט הצרפתי בכיכובם של איזבל אדג'אני וז'ראר דפארדייה על קאמי קלודל שיצירתה ואמנותה נשחקה עד דק ועד טירוף באהבתה אל הפסל אוגוסט רודן.
הסרט זכה בסזאר הצרפתי, היה מועמד לאוסקר האמריקאי וזיכה את אדג'אני בפרס המשחק בפסטיבל ברלין, אך בעיקר הסב תשומת לב אל כישרונה המבוזבז של קלודל תחת צלו של מאהבה, שהכיר בייחודה אך עצר בעד הגשמתו.
סיפור סיפור, כמו שאומרים, שממנו ובהשראתו יצר בוריס אייפמן ב-1911 את יצירת המחול "רודן", המתארחת במשכן לאמנויות הבמה במסגרת עונת המחול של האופרה הישראלית.
עלילת המחול מתארת בעיקר את דמותו של רודן הנקרע בין אהבתו למוזה הצעירה שלו לבין זו שרחש כלפי רוז בורט, שאף היא התמסרה לו ולאמנותו ולימים הייתה אשתו.
רודן, תמונת יח"צ
כבכל בלט קלאסי, וקצת פחות במחול המודרני, מדובר ביצירה תאטרלית באופיה עם עלילה ליניארית, שכאן היא נעה הנה והנה, אחורה וקדימה, ושיאיה הגדולים הם בניסיון המוצלח לעצב עם הרקדנים פסלים ידועים של רודן, כמו "שערי הגהינום", ובמיוחד "האזרחים של קאלה".
המערכה הראשונה, הנפתחת בתמונה מבית המשוגעים שבו אושפזה קאמי עד מותה ב-1943, מציגה את המאפיינים המוכרים של הכוריאוגרפיות של אייפמן, הלקוחים מעולם הבלט הקלאסי, אך הרקדניות כבר אינן בפוינט שוז.
ארבעה סולנים מצוינים
המערכה השנייה, חרף הנטייה הזאת, גוברת על המכשלות בזכות הדרמטיות הגדולה של קטעי הסולו המרשימים של אולג גביישב הנפלא בשילוב של רכות ודרמטיות בתפקיד רודן, של הדואטים שלו עם לובוב אנדרייבנה בתפקיד קאמי המרשימה בפיתוליה עליו ובשבירתה, ובמיוחד בדואטים עם נינה זמייצב, הנפלאה בעוצמת הביטוי שלה, כרוז.
היה גם טריו מרשים שבו רודן יוצר פסל בגופם של קאמי ורקדן אלמוני. והיה גם דואט של קאמי עם מאהב מזדמן בבר, שאותו רקד והרשים דמיטרי פישר ששמו אינו נזכר בתכנייה בתפקיד זה, אך בקהל ידעו לזהותו אולי בזכות חזותו הלטינית והגברית יותר משאר הרקדנים. מעניין יהיה לראות אותו רוקד את תפקיד רודן הערב ומחר.
רודן, תמונת יח"צ
היצירה הייתה מרוויחה איכות אם אייפמן היה מתמקד במרקם הקאמרי ובפיסול ומוותר על המקהלה הגדולה, וקטעיה הפשטניים, בבית המשוגעים, או העממיים, כמו המחול הכפרי בפסטיבל היין, שבמהלכו התאהב רודן ברוז, או הקאן-קאן הצרפתי בבר שבו קאמי השתחררה קצת מצלו של רודן.
את היצירה מלווה פס קול מוזיקלי מיצירות רוול, סן-סאנס, דביסי וסאטי, המדגיש את המוחצן במרקם הכוריאוגרפי של אייפמן, ואת המלודרמטי בעלילה, כמו ה-Meditation הנודע מהאופרה "תאיס" של ז'יל מאסנה, כרקע לתמונת הטירוף של קאמי.
הקהל הגיב בתשואות לכל אורך המופע, ואלה גם מיועדות לתפאורה המצוינת, לתאורה, ולתלבושות הצבעוניות המשלימות את "רודן" כיצירת מחול המצליחה לתקשר עם הקהל, הניצב בסיומה על רגליו ומריע בהתלהבות.