תשוקה בצחצוחי לשון

במחלקת הקומדיות של ויליאם שקספיר שמור מקום מיוחד ל"מהומה רבה על לא דבר",  בשמה העברי החדש שהעניק לה דורי פרנס "המון רעש על לא כלום". אולי בזכות העובדה שאין בה עלילה עיקרית וכל מה שמתרחש במחזה בנוי מעלילות משנה המשרתות זו את זו. משום כך זה היה אחד המחזות הפופולריים ביותר של שקספיר כבר בימיו שלו.

כל מה שקורה מתרחש במהלך ביקור נימוסין של כיתת צבא בכפר איטלקי שבו יש לחיילים ולפדרו מפקדם ידיד טוב, בת ואחיינית - בתולות ראויות לשידוך גברי. החיילים לאחר ניצחון צבאי, מוכנים לרקוד, לשתות ולאהוב את הבנות היפות, שמחכות להם. 
 
קלודיו, יד ימינו של פדרו, מבקש לשאת לאישה את הרו, בתו של המארח לאונטו. העניין מסתדר על נקלה והכל מתקדם מהר לקראת טקס הנישואין עד שג'ון, אחיו הממזר של פדרו, מארגן תרמית המביאה לביטול החתונה.

בתוך העלילה הזאת שנראית כטרגדיה של הטעיות מתפתחת פרשיית יחסי אהבה הטעונים בצחצוח חרבות-לשון מבריק בין באטריצ'ה בת הדוד, רווקה מושבעת, כמעט אם-טיפוס של פמיניסטיות ישראליות, לבין בנדיק, מקבוצת האורחים, שכמוה גם הוא רווק מושבע ובעל לשון חדה.
 
ואם לא די בשתי העלילות האלה מכניס שקספיר עלילונת קטנה בדמות כוח שיטור מקומי המיועד להכניס צהלה לקומדיה. בראש הכוח ניצב דוֹבְדֶוויל שהוא בדיחה וחמור גם יחד וגם בדיחה פרטית של שקספיר על חשבון אביו שהיה בין השאר גם אחד מארבעת השוטרים של סטרטפורד.

 
"המון רעש על לא כלום", סטודיו למשחק ניסן נתיב. צילום: אשר סבידנצקי
 
צעירים ותוססים

את "המון רעש על לא כלום" צריך לשמוע בגלל הטקסט הנפלא, שבהצגה הזאת הוא מוגש בתרגום המבריק של דורי פרנס (צ”ל פרנייסקפיר). העברית הליצנית חוגגת כאן בגדול, בכל משפט, בכל חילופי מהלומות מילוליות, בכל ביטוי של שלטון הצחוק.
 
את ההצגה בסטודיו של ניסן נתיב בתל אביב ביים שלום שמואלוב, חיית במה ותיקה ובמאי צעיר ברוחו, שהעמיד הצגה קצבית ורעננה על רציפי השיש שעיצבה דניאלה מור, ותאורה ים תיכונית של מרטין עדין. החלטתו הטובה של שמואלוב היתה להציג את ההתרחשות כבת זמננו ואת החיילים ככיתת מארינס אמריקנית.
 
התלמידים המסיימים עתה את לימודיהם בסטודיו נראים כנהנים מכל רגע שהם על הבמה, בתלבושות צבאיות וצבעוניות שעיצבה רונה משעול, בתנועה עליזה שעיצבה להם מרינה בלטוב, ועם מוזיקה מקורית ועריכה מוזיקלית מבריקה של אייל וייס. 
 

"המון רעש על לא כלום", סטודיו למשחק ניסן נתיב. צילום: אשר סבידנצקי

שמואלוב הבין כי תת-העלילות כשלעצמן הן רק תירוץ נוח לשמח את הצופים שלא באמת אכפת להם מי הוא מי ולמה ככה. אבל בהחלט הם מאפשרים לשחקנים הצעירים לגלות את כישרונם, ואיתותים ראשונים למה שיוכלו לתרום לבמות המקצועיות אם רק יתנו להם.
 
טוב לצחוק בקיץ טוב
 
הבימוי כולל כמה וכמה הברקות אך בעיקרה, המשימה הראשונה במעלה בבימוי היא העברה חדה וברורה של הטקסטים המבטאים את הדמויות לא פחות מתפקודם העלילתי. וכאן בולטים, כראוי, בן אדם כבנדיק שנון בלשון ורך בפעולה ושרה קרפ כבאטריצ'ה, חדת לשון כתער שגברים יפחדו להתגלח עמו.
 
הם מצוינים בכל רגע ובמיוחד כאשר הם נופלים בפח שטומנים להם יגאל ברנר המצוין כפדרו, אדי קבטנר הגברי למהדרין כקלאודיו, גם לעת השפלה וזעם ורונן דוידוב הצעיר מדי לתפקיד לאונאטו, אבל מגלם אותו היטב. ומנגד: יוליה פרידמן כהרו תמה וטהורה, ובנות לווייתה שריאל יוסף כמרגרט וטניה מחלינובסקי כאורסולה, וכן גלי אשכנזי כבת לוויה נוספת. 
 

"המון רעש על לא כלום", סטודיו למשחק ניסן נתיב. צילום: אשר סבידנצקי

לב ברודינסקי ברטיית-דיין על עינו הימנית טוב מאוד בתפקיד הנבל בחבורה ג'ון, וכמוהו מרשים גלעד אוחנה כבוראקיו, השליח לדבר עבירה, וכן גם אדם רבינוביץ כקונרד הנספח אליהם. דור סרוגו הוא הכומר המוצא פתרון לטרגדיה-של-הטעייה שאלה יזמו.
 
וגנבי ההצגה המצוינים בהחלט בכל תנועה, מבע או שטיק של שקספיר-פרנס בע"מ העניקו לתפקידיהם – גיא גורביץ כדובדוויל המתעקש להיות חמור ותובע שזה יירשם בפרוטוקול, גובה דובל כוינגרט שמן וכבד תנועה, ששתיקותיו כמו הטקסט הן אצלו פנינים בוהקות. ועמם רני אלון כמי שנדחף ונמחץ ביניהם.
 
בסיכומו של דבר אין קיץ טוב בלי צחוק רענן וטוב ואת זה עושים בסטודיו של ניסן נתיב עם המון רעש על לא כלום שקספירי.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק  ופרגנו בלייק