דניאל לא הגיע לטנסי
 
כמדי שנה בקיץ מקפידים ג'ואן אורדמן ופול נדלר, מייסדיה של הסדנה הבינלאומית לאופרה, לשלוף מן המאגר הגדול של אופרות יצירות שאלמלא הסדנה, ספק אם היינו מתוודעים אליהן.
 
השנה נבחרה לתוכנית הסדנה, לצד "נישואי פיגארו" של מוצרט ו"הנער והקסמים" של ראוול, האופרה "סוזנה" מאת המלחין האמריקאי קרלייל פלויד, שנולד ב-1926 בדרום קרוליינה וביסס רבות מיצירותיו על נושאים מן הדרום.
 
האופרה המוכרת ביותר שלו, והמוצגת בארה"ב יותר מכל האופרות האמריקאיות, היא "סוזנה" (1955), המבוססת על סיפור "שושנה והזקנים", אחד הספרים החיצוניים שמקורם אינו מוכח, אך מרבית ענפי הכנסייה הנוצרית מאמינים באמיתות הסיפור ובמקורו האלוהי של המעשה.
 
הסיפור נכנס לספר "דניאל" כפרק י"ג ומתאר את משפטה והצלתה של  שושנה בת חלקיה, שהיתה אשתו של יהויקים, מעשירי הקהילה היהודית בבבל. שני שופטים מכובדים התגנבו ובאו אליה בזמן שרחצה בחצר ביתה וניסו להכריח אותה לשכב עימם. בעקבות סירובה העלילו עליה, הביאו עדי שקר, ורק דניאל הצעיר הצליח להציל אותה מהוצאה להורג.
 
אבל דניאל לא הגיע אל טנסי הכפרית של אמצע המאה ה-20, שקרלייל, בנו של כומר מתודיסטי, העתיק אליה את העלילה וכתב בעצמו את הליברית בניב דרומי. החטא של סוזנה האופראית הוא שנראתה רוחצת בעירום בפלג נחל נסתר כאשר זקני העדה חיפשו אותו לצורך טקס הטבלה של כל בני הקהילה.
 
כדי להרשיעה כבת שטן הם שיכנעו נער תמים להעיד כי פיתתה אותו. הטרגדיה מתעצמת כאשר המטיף שבא להטביל מגביר את הלהט הדתי, מוביל את הוקעתה של סוזנה, אך בעצמו נכנע לתאוותו ומפתה אותה.
 
על פניה האופרה מתארת חברה צדקנית הרודפת בקנאות דתית את סוזנה ואחיה סם על לא עוול בכפם. אולם ב-1955, כאשר הועלתה לראשונה, היה בה יותר מרמז לאווירת המקארתיזם ששלט אז בארה"ב. בכך הזכירה האופרה את "ציד המכשפות" הנועז יותר של ארתור מילר, שנכתב ב-1953. 
 
כמעט 60 שנה אחרי, האקטואליה של הלהט הדתי בחברה האמריקאית לא פגה, אך כאשר האופרה הזאת מועלית אצלנו, האוניברסליות שלה מתעוררת, ואין קושי להבחין בסממנים ובתופעות חברתיות כאן ובעולם: רדיפת האחר והשונה, הטפות דתיות, ניצול מיני על-ידי אנשי דת ובעלי שררה, חילול כבוד המשפחה ונקמות דם.

"סוזנה" בסדנת האופרה, צילום: יח"צ
 
מוטיבים עממיים ודתיים
 
זה כוחה המרגש של עלילת האופרה שקרלייל היטיב לחזק באמצעות המוזיקה שהלחין. יש בה הרבה תום, בעיקר בחלק הראשון, כשהיא נושבת מוטיבים עממיים ודתיים קולחים ונעימים לאוזן. אבל מסיום המערכה הראשונה ובעיקר במערכה השנייה, אלה מקבלים גוונים דרמטיים אפלים רבי עוצמה. 
 
בהפקת הסדנה הבינלאומית, ותחת שרביטו של פול נדלר, תפס את מקום התזמורת  הפסנתר, בנגינתו הרגישה של כריסטופר ג'יימס ריי, ובתמונת הפיקניק הפותחת הצטרפה אליו הכנרת הירונה אמאמיה.
 
"הגרסה העירומה" הזאת, כפי שהגדיר אותה הצעיר שישב לידי, חשפה את יופיה הטבעי של המוזיקה ונתנה לקולות הסולנים והמקהלה את מלוא תשומת הלב. חיזקה את ההישג הזה הבמאית שרון דניאלס, שעיצבה את עמק טנסי ורוחו עם אבזרים אחדים ואת העלילה במשחקם של כ-30 זמרי הסדנה וסולניה.
 
במרכז בסופרן זוהר, ביכולת מוזיקלית מרתקת ולא פחות בכך במשחקה, ניצבה אשלי קר בתפקיד סוזנה. היא הצליחה לעצב דמות שלמה של תום במערכה הראשונה ושל התפכחות כואבת במערכה השנייה. אשמח לראותה בתפקידי ינופה וקבנובה של לאיוש ינצ'ק.

"סוזנה" בסדנת האופרה, צילום: יח"צ
 
קטעי המקהלה בפיקניק או בכנסייה היו מרשימים, במיוחד כאשר הצטרף אליהם זמר הבס סקוט ראסל בתפקיד המטיף האורח אולין בליץ'. את יכולתו המשחק שלו, את המוזיקליות ואת קולו המרשים הוא חשף במלואם במערכה השנייה, שבה הפך לגורם מרכזי.
 
כמוהו גם ברנדון סנוק בעל טנור הזהב כליטל באט, הנער המיודד עם סוזנה ונאלץ להעיד נגדה. משחקו הנפלא וזמרתו מבטיחים לעולם האופרה כוכב שאשמח לראותו בעתיד כבילי באד באופרה של בנג'מין בריטן.
 
מצוינים במיוחד היו זמר הטנור ג'רמי בלוסי כסם, אחיה של סוזנה, וכן שירה רז ותומס גארנר כבני הזוג מקלין, המשתתפים העיקריים בנידויה וברדיפתה של סוזנה.
 
מחר תהיה הזדמנות לצפות בהפקה המפתיעה הזאת, המועלית באמפיתיאטרון של הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, תל אביב.