לא מאבדים שליטה
 
זה לא החומר שממנו עשויים החלומות שלנו, אבל "הצ'ק בדרך" מאת מייקל קוני, בנו של ריי קוני, רב אמן הדלתות הנפתחות והנסגרות בקומדיה האנגלית בת זמננו, מצא את הדרך אל המציאות שלנו כאן בתרגום ועיבוד מבריק של דנה ג. פלג ובבימוי משתולל כהלכה של רוני מנדלסון.
 
זה קורה באולם של הסטודיו לאמנויות התאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה שהגישה אליו בימים אלה כרוכה בכבישים ומדרכות שנחפרו, גודרו, מעלים אבק ובשיא הקיץ נראים כפארסה של מרוץ אל הבחירות למועצת העיר. אולי כך ירדימו את התושבים מההזנחה ומהזרים שרק הסטודיו, מנהליו ותלמידיו, יודעים להתייחס אליהם בכבוד.
 
המחזה בגרסתו הישראלית מספר על אריק ברבור, שפוטר מעבודתו שנתיים לפני תחילת המחזה. את פרנסתו מאז, ובהסתר מאשתו שילה, הוא משיג באמצעות ניצול המכונה המשומנת של הביטוח הלאומי. הוא סוחט ממנה קצבאות נכות, שארים ועוד כשהוא משתמש בשמות דיירי משנה בביתו.
 
הלחץ שכל התרמיות שלו יוצרות עליו ורצונו לעצור לפני שיסתבך יותר נקלעים לסבך גדול פי כמה כאשר אל הבית מגיעה ז'ניה, החוקרת של הביטוח הלאומי, במטרה לבדוק את מצב נכותו, או יתמותו. 
 


"הצ'ק בדרך", צילום: רדי רובינשטיין

מה שמתפתח מרגע כניסתה הוא מרוץ מטורף באמת של רמאות על גבי רמאות, כנגד טמטום על גב טמטום של ז'ניה, ושל מזדמנים אחרים לקלחת שאריק יוצר. שותפיו העיקריים הם יורם, דייר המשנה הנגרר לתוך המערבולת ומוסיף עליה, והדוד מוטקה, השותף לתרמית, המתרחבת מרגע לרגע עד שמגיעה הבוס של ז'ניה כ"אל מן המכונה".
 
העיבוד, שלא כמו המקור האנגלי, איננו תמונת מציאות מדויקת כפי שיודעים כל נצרכי הביטוח הלאומי. אבל הוא בהחלט נאמן למקור בכך שאין בו רגע דל, והתסבוכות נערמות זו על גב זו בקצב מסחרר, שמעורר צחוק בלתי פוסק ופליאה איך המחזאי והמעבדת, והבמאי לא מאבדים שליטה בתוהו ובוהו שהם יוצרים.
 
הדמויות הן הדלתות
 
ההישג שלהם הוא שהם יוצרים פארסה על הסוגה הקומית המוכרת של פארסות שבהן הדלתות הנפתחות ונסגרות קובעות את המצבים הקומיים של העלילה. כאן העלילה עצמה היא הפארסה, והדמויות עצמן הן הדלתות העיקריות. הדלתות הפיזיות שיש בתפאורה המצוינת של אבי שכוי הן המלח והפלפל שנשפך על התבשיל.
 
ובתוך הקדירה, בתלבושות קלילות של ארז מעיין, לצלילי המוזיקה של בועז שחורי, ובתנועה שעיצב עמית זמיר, יחד עם קרבות במה של אורי בוסתן, רוחשים משתוללים תלמידי המשחק המסיימים עתב את לימודיהם. האור ששופך עליהם אורי מורג חושף היטב את כישרונותיהם ויכולותיהם לסחוב את הרכבת הדוהרת.