סרט הטבע הישראלי העלילתי הראשון הלהיב את בן ה-3.5 ואמו, חרף כמה סצינות קצת מפחידות
אנחנו מפלסים את דרכנו בסינמה סיטי ראשון לציון, לאורך שדרה עמוסת דמויות ממיטב סרטי הילדים, ממיקי מאוס ועד ג'ק ספארו (ג'וני דפ).
אנחנו מתיישבים באולם שקירותיו וכסאותיו מכוסים בדמויות מונפשות מעשרות סרטים אחרים.
אנחנו שורדים בקושי 20 דקות ארוכות של פרסומות ופרומואים לסרטי ילדים שהעוצמה הוויזואלית וחומת הסאונד שלהם עולים ועולים.
רק אז נפסקת המתקפה ומתחיל הסרט שלשמו באנו: "יללת הזאבים", סרט הטבע העלילתי הראשון שהופק בישראל.
דרמה רומנטית שכוכביה הם זאבים
הבמאי משה אלפרט קיבל אישור מיוחד מרשות שמורות הטבע והגנים לגדל בביתו זוג גורי זאבים. הוא עקב אחריהם מינקות עד בגרות, כשהקימו להקת זאבים, במשך אלפי שעות צילום.
מהשעות הללו תפר אלפרט את סיפור העלילה: חייו של זאב אחד המגלה את כוחה של אהבה ואת חשיבות הלהקה ("זאב אחד זה לא כוחות") לקיום הזאבי שלו.
מדובר למעשה בדרמה רומנטית שכוכביה הם זאבים. הלוקיישן הוא נופי רמת הגולן, שדות חיטה, תורמוסים וחרציות המשתנים עם עונות השנה. כוכבי המשנה הם עדרי בקר, צבאים, שלדגים, שקנאים, צופיות ועוד ועוד בעלי חיים מקומיים.
להקת שפני סלע משמשת מעין מקהלה יוונית העוקבת אחר האירועים, כשלעתים אחד מן השפנים הופך לסעודה מזדמנת של הזאבים.
בממלכה הזאת יש רק אויב ממשי אחד: האדם, שמפר את השלווה והאיזון הרב-שנתי של הטבע ומחולל את הטרגדיה המרכזית (לא ארחיב כדי להימנע מספוילר).
"יללת הזאבים", צילום: משה אלפרט
"נשיונל ג'יאוגרפיק" כחול-לבן
עלילת הסרט נמסרת בקריינות מפי שמיל בן-ארי, שקולו מצליח להפיח חיים באחד האמצעים השחוקים ביותר של הקולנוע. הטקסט שבפיו נקי מארכנות, טרחנות או קיטש.
נשאבתי אל הסרט ואל נופיו בקלות מפתיעה. כמה סוחף יכול להיות סרט "נשיונל ג'יאוגרפיק" כחול-לבן, כמה מרענן לצפות בהתרחשויות של הטבע בכאן ועכשיו שמנותקים מכל מה שמוגדר כאקטואליה ישראלית.
גם בן השלוש וחצי לצדי, חובב בעלי חיים, נכנס אל עולם הסרט בשמחה גדולה ובקריאות חדווה כגון "נשר!", "שלדג!" וכו' לעבר בעלי החיים שזיהה. "כולם כאן, מסיבה!", הריע כשהופיע על המסך פר מרשים במיוחד שנקלע לדרמה של משפחת הזאבים.
גורי הזאבים, כמנהגם של גורים, גונבים את ההצגה בכל רגע שהם מופיעים על המסך. בסצינה אחרת, נפלאה במיוחד, שתישמר בזכרוני לעד כנראה, מנסים גורי הזאבים לשחק כדורגל בקיפוד (לקיפוד שלום).
אבל לא כל ילד מתחבר לעולם הזה. בת ה-10 שנלוותה אלינו לא גילתה עניין בסיפורם של הזאבים ואף נרתעה מכמה סצינות טריפה.
"יללת הזאבים", צילום: משה אלפרט
החוויה הכללית נחרתה בזיכרון
ב-20 הדקות האחרונות (20 דקות פרסומות יותר מדי) החל הילד לאבד את הקשב. מכאן ואילך זז בכיסא וחיכה שייגמר, אבל החוויה הכללית נחרתה בזכרונו כמלהיבה.
היוצרים מייעדים את הסרט לבני שש ומעלה. הוא אינו כולל ציד או הזדווגות, אבל יש בו סצינה מפחידה למדי שבה הזאב נאבק בזאבים אחרים המחזרים אחרי בת זוגו. ברגעים אחרים נראים הזאבים טורפים.
המוות מופיע כאן, וזו התמודדות שיש לקחת בחשבון. כל הורה מכיר את נפש ילדיו. בעיני, לפחות, הערך המוסף של צפייה בסרט כזה הוא גבוה לאין שיעור.
"יללת הזאבים". בימוי וצילום: משה אלפרט. עריכה: רבקה יוגב. מוזיקה: גלעד בן-אמרם. הפקה: חיים מקלברג