העוצמה והתקווה שבריקוד
 
יוצרי המחול, רקדנים ואישי ציבור הגיבו בצער על מותה, אתמול, של יהודית ארנון, הרקדנית והכוראוגרפית, מייסדת להקת המחול הקיבוצית והאחרונה בדור שעיצב את תמונת המחול בארץ. על תרומתה החשובה למחול הישראלי הוענק לה פרס ישראל.
 
יהודית ארנון נולדה בשנת 1926 למשפחת שישה-הלוי, וגדלה בבית דתי-אורתודוכסי בקומרנו, צ'כוסלובקיה. כשהיתה בת 17 גורשה לאושוויץ עם הוריה, שנרצחו בתאי הגזים עם הגעתם. יהודית נשלחה לעבודה, ודווקא שם, במקום שבו ריחף המוות בכל רגע גילתה לראשונה את העוצמה והתקווה שמסוגל הריקוד להעניק.
 
היא רקדה לפני עצירות המחנה אך סירבה לרקוד לפני השומרים והוענשה לעמוד יחפה בשלג. היא נשבעה אז שאם תיחלץ מהתופת, לא תפסיק לרקוד לעולם. היא ניצלה אחרי שגורשה בצעדת המוות  והגיעה למחנה פרידנברג שבצ'כיה. שם, על סף בור ענק, מולו הועמדו כל הצועדות, ניצלו חייה כאשר חיילי הצבא האדום הגיעו.
 
על התקופה במחנות הריכוז סיפרה לימים: "יום יום הייתי מגיעה למחצבה וחורטת את שמי על סלעים. למחרת היום הייתי מחפשת את אותה אבן מיוחדת. זה היה מעשה פשוט, שסימל בשבילי את התחושה שהאדם יכול לחפש משמעות גם במקומות ובמצבים הנראים חסרי סיכוי".

ממשיך דרכה בלהקת המחול הקיבוצית, הכוראוגרף רמי באר, שפגש אותה לראשונה כשהיה בן שלוש, יצר מסיפורה של יהודית ארנון את יצירתו החשובה "זכרון דברים". 
  

טיפוח רקדנים וכוראוגרפים
 
לאחר השחרור הגיעה יהודית לבודפשט ונישאה לידידיה ארנון-אדוארד אהרנפלד (לימים - ארנון), אותו הכירה בקן "השומר הצעיר". בשנת 1948 עלתה ארצה והתיישבה בקיבוץ געתון  ומיומה הראשון בארץ עסקה במחול, יזמה והקימה את קבוצת המחול האזורית של הגליל  ועוד קבוצות, ולא אחת חרף התנגדות הקיבוץ והנהגת התנועה. 

ב-1970 ייסדה את להקת המחול הקיבוצית,  והייתה המנהלת האמנותית שלה עד 1996.  אמונתה במחול כדרך חיים דבקה בה גם ביחס לדרכה בניהול הלהקה. לא אחת עוררה כנגדה ביקורת על החלטות שונות שלא עמדו במבחן הציפיות, אך היא עמדה על דעתה כי באמנות צריך לקחת סיכונים, ורק כך ניתן להתפתח ולפתוח את מעגלי היצירה.

יהודית ארנון, רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית, מקור צילום: אתר יד ושם
 
במהלך השנים טיפחה רקדנים וכוראוגרפים ישראלים, ואף גייסה לעבודה עם הלהקה כוראוגרפים ידועים מחו"ל בהם פלורה קושמן, ירי קיליאן ומץ אק. רבים מתלמידי  בית הספר למחול שייסדה ב-1965 וסדנת המחול (1977) השתלבו בלהקות שונות בארץ ובעולם.
 
ב-1995 נמנתה עם מדליקי המשואות בטקס הדלקת שש המשואות בטקס הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם". ב-1997 זכתה בפרס החברה הבינלאומית לאמנויות הבמה ISPA, וב-. 1998הוענק לה פרס ישראל למחול.

יהודית ארנון בטקס חלוקת פרס ישראל, 1998. צילום: אתר יד ושם
 
יהודית ארנון מותירה אחריה את בעלה, ידידיה אהרנפלד-ארנון, את שלוש בנותיהם, נכדים ונינים. ארונה יוצב היום בחמש אחה"צ במועדון החבר בגעתון, הקיבוץ שבו חייתה ופעלה, ובשנים האחרונות הייתה בין יוזמי הקמת "כפר המחול" בו.

הלווייתה של יהודית ארנון תתקיים הערב, יום ראשון, ב-18:00 בבית העלמין של קיבוץ געתון.