פסטיבלים - שיעור לדוגמא

יונסקו חוזר לבמה בעיבוד מקורי של שמואל וולף ובמשחק מצוין של ז'יל בן דוד

פילולוגיה מסוכנת

"שיעור לדוגמא" הוא גרסה בת זמננו, לפחות במבנה ובשפה שהעניק לה העיבוד של הבמאי שמואל וולף, למערכון "השיעור" מאת אז'ן יונסקו, המחזאי הרומני-צרפתי, יהודי מצד אמו, שיחד עם סמואל בקט האירי-צרפתי, נחשב כנביא האבסורד וגם כאבי הפרינג' של פריז.

את "השיעור", שהיה המחזה הקצר השלישי שלו, כתב יונסקו ב-1951, וכעבור שנה העלה אותו יחד עם המחזה הראשון שלו "הזמרת הקרחת" שנכתב שנה קודם בתיאטרון קטן La Huchette בגדה השמאלית של פריז.

כעבור חמש שנים הפך המקום, על 85 המושבים שבו, לתיאטרון הפרטי של יונסקו, ומאז ועד היום מועלה צמד המחזות, ויהיה מספר הצופים באולם כאשר יהיה אך לפחות שניים. כך ראיתי אותם שם, בחברת עוד ארבעה צופים, בביקורי הראשון בפריז, במרס 1972.

בגרסתו המקורית "השיעור" מתאר את בואה של תלמידה חדשה אל ביתו של פרופסור לקבל שיעור לקראת מבחנים חשובים. השיעור מתחיל בשאלה "כמה זה אחת ועוד אחת" ומהר מאוד הופך, למרות אזהרותיה של המשרתת לו, לעינוי אבסורדי המתחיל בשאלות אריתמטיות חוזרות ונשנות ועובר לפילולוגיה מסוכנת.

מעבר לטקסטואליות האבסורדית לכאורה, שהיא אחת מתוצאות השיעורים באנגלית שיונסקו למד באופן פרטי, נוצרת מערכת יחסים אבסורדית כשלעצמה בין הפרופסור למשרתת ובינו לבין התלמידה.

שיעור לדוגמא (תמונת יח"צ)

אנרגיה שרמנטית

בגרסתו הקולחת של שמואל וולף המועלית באולם הסייקל של תאטרון תמונע, מתרחש השיעור הביתי באקדמיה, והתלמידה הנבחרת מוזמנת להצטרף אליו על בימת הקתדרה. לפיכך גם מתקיימת קומוניקציה חלקית בין המרצה לקהלו. האבסורד מקבל שם נפח המעביר את משלו מהפרט אל הכלל.

כשלעצמה הבחירה הזאת עובדת טוב, בזכות ז'יל בן דוד התוקף את תפקיד המרצה באנרגיה שופעת קסם. הוא מחניף יפה לקהל ה"אקדמי", ובווירטואוזיות מפתח אט את את המעבר מסובלנות לעצבנות, ומזו אל הטירוף המוחלט.

הוא מצוין בעיצוב מערכת יחסיו המורכבת עם המשרתת, שאותה מגלמת בנוקשות נבונה מיקי מרמור, למרות שנוכחותה, כמו זו של לבושה, איננה מנומקת לעניין המיקום האקדמי.

דור פלורנטין מצוינת כתלמידה השקטה ובעיקר כאשר היא נתקפת בכאבי שיניים עזים ומדרדרת את העדר הקומוניקציה עם המורה אל הסוף המפתיע.

דניאלה מור עיצבה את התפאורה והתלבושות. אמיר קסטרו עיצב את התאורה. מור לידור עיצבה תנועה וענת מלמד ליוותה את הכל בנגינה על הפסנתר.

בסיכומו של דבר טוב להיפגש עם האבסורד לדוגמא של יונסקו בבימויו הנבון של שמואל וולף ובמשחקו הלוהט של ז'יל בן דוד.