שופניאנה – בלט לבן
 
להקת הבלט הישראלי מיסודם וניהולם רב השנים של ברטה ימפולסקי והלל מרקמן עברה בחודשים האחרונים טלטלה המבטיחה יצירתיות חדשה והתחדשות של הרכב הלהקה ותכניותיה בניהולו האמנותי של עידו תדמור והמנכ"לית לאה לביא.
 
התכנית המלאה החדשה הראשונה שעולה במסגרת התהליך הזה תחת הכותרת MOON נפתחה ביצירת בלט קלאסי "שופניאנה" מבית מדרשו של הכוריאוגרף הרוסי מיכאיל פוקין. היצירה המוכרת גם בשם "הסילפידות" בנויה על מוזיקה של פרדריק שופן בתזמורים של אלכסנדר גלזונוב ומוריס קלר (שלא צוינו בדף התכנייה).
 
זוהי יצירה שניתן לתארה כבלט לבן, כלומר ללא עלילה, וכל מעלתה – ואם תרצו גם יופיה – בקור השלגי שלה הנסמך כמו פתותי השלג על מבנים וצורות גרפיים התובעים ביצועים מדויקים. קווים, תנוחות, תנועות – של הקבוצה ושל סולניה – שיותר משהם מביעים משהו הם מדגימים אותו. מעין קטלוג אמנותי של מגוון הצעדים, ההנפות, והחיבורים שרקדני בלט קלאסי מתמחים בהם.
 
ליצירה הזאת שבוצעה בנאמנות על ידי 17 בנות הלהקה והרקדן ולדימיר דורוחין, הוצבו בערב הזה שתי מראות שונות באופיין – והראשונה בהן בבכורה עולמית היא ONE של הכוראוגרף הישראלי המוכשר עידן שרעבי, שראיון אתו מאת ענת זכריה התפרסם כאן בשבוע שעבר.

Moon, צילום: גדי דגון
 
ONE – המבע האישי
 
ONE היא יצירה קצרה ומסקרנת המרחיקה לכת מבסיס הבלט הקלאסי אל המחול בן זמננו שבו הצורות והתנועות מתפתלות ומחפשות את עצמן בגוף של הרקדן הסולן המצוין עמית ירדני. המבע הפיזי הנדרש ממנו ברגעי הבדידות שלו, ללא מוזיקה, שהם המרתקים ביותר, מזכיר יצירות קודמות של שרעבי, אלא שהפעם הגוף משתרג ויוצר את צורותיו על רצפת הבמה.
 
בהמשך מצטרפות אליו הרקדניות ילנה רוזנברג, ליסה מנץ (שבלטו כסולניות ב"שופיניאנה") ונועה כהן. הן יצרו בשתיקה ובתנועה שקפאה או התעוררה מתחם מנוכר, אולי קצת מטושטש באמירתו. אך בה בעת החזירו ליצירה, וגם לירדני, וגם לצלילי שני קטעים מאת סקריאבין,  ניצוצות משפת הבלט הקלאסי הטבוע בהן יותר מזה של המחול בן זמננו.
 
את התאורה לשתי היצירות עיצב שחר ורכזון שהיטיב מאוד לאפיין כל אחת מהן בהתאמה נכונה לסגנון ולצבע הפנימי שלהן. בעיקר בלט העיצוב של התאורה ביצירתו המקורית של שרעבי, וכך גם הסטיילינג של שליו לבן, שהעניק ליצירה זו את תחושת הזמן העכשווי.

 
עידן שרעבי, צילום: תמי וייס

MOON OVER JUPITER – בתנועה גדולה
 
את המעבר הקשה מהשופניאנה אל ONE, ריככה היצירה השלישית והחותמת את הערב MOON OVER JUPITER של הכוראוגרף דווייט רודהן, שנוצרה ב-2010 בקנברה, אוסטרליה (ושוב, בלי שהדבר יצוין בדף המופע), והועלתה כאן בבכורה ישראלית.
 
ביצירה הזאת, שהועמדה כאן על ידי קליפורד וויליאמס, שלט מבחר מוזיקלי רב עוצמה של יצירות מאת המלחין הרוסי סרגיי רחמנינוב, שהכתיבו לכוריאוגרף תנועה גדולה וסוחפת, שעל פניה לפחות, תבעה מהרקדנים להוסיף מבע אנושי, אפילו אם רק נרמז, למבנים הברורים.

השימוש בחלל הבמה, ועם התאורה המקורית של מייקל קורש, נראה ברגעים רבים כמראה כהה לחלל הבמה הלבן של "שופניאנה".
 
ביצועי הלהקה נראו מאוזנים מאוד ובעיקר בלטה קבוצת הבנים, חשופי הטורסו, ששלטה ביצירה, ושוב בלט בהם עמית ירדני, שנראה חי מאוד בביטוי הרעיונות הכוריאוגרפיים, גם כשהיה חלק בלתי נפרד מהקבוצה. אם הבנים הדגישו את היופי המוחצן של היצירה הרי שבנות הלהקה ביטאו יפה את השיבה המופגנת של הכוריאוגרפיה אל מקורות הבלט הקלאסי.
 
בסך הכל המופע כולו הצליח להזכיר מה החשיבות בקיומה של להקת הבלט הישראלי והקהל שמילא את המשכן לאמנויות הבמה בהרצליה שב ואישר זאת בקבלת הפנים החמה ליצירות וללהקה.