ארבעה שחקנים צעירים חיברו מערכונים אמריקאיים להצגת פרינג' משעשעת בסימטה
שלושה מקרים פסיכוטיים
כריסטופר דוראנג החל את דרכו כשחקן אמריקאי מבטיח שעשה הסבה ובשנות השמונים ביסס את מעמדו כמחזאי, תחילה של מערכונים קצרים ועוקצניים, ובהמשך של מחזות שסחפו את הקהל בהתבוננות המושחזת שלהם על החיים, על התאטרון ועל הקהל.
המערכונים של דוראנג נפלו לידיה של קבוצת שחקנים צעירים – איה אליהו, מיכל רוט, ניר זליחובסקי – שתרגמו וערכו אותם בסיועו של חברם, דניאל אפרת, שבשנה האחרונה החל גם לביים ובהצלחה (לא מפתיעה). וכך גם בהצגה הזאת, "טיפול דחוף" שעוסקת באהבה כטירוף הדורש טיפול דחוף ומיידי.
התרגום מצוין בכך שהוא יושב טוב בפיהם של שלושת השחקנים-המתרגמים בהצגה הקטנה, שאפרת ביים ביד קלילה ובעין צוחקת כשהוא מסתפק בשלושה כיסאות, שולחן אחד, תאורה נכונה של יניר ליברמן ובמוזיקה רומנטית נוגה ונעימה של אמיר לקנר.
הסיפורים שנערכו מתארים דייטים בין ברוס ופרודנס שאין ביניהם שום נקודת חיבור, הוא דו מיני והיא שונאת הומואים וגלידת וניל, בהמשך הם יהפכו לזוג נשוי, ומאוחר יותר לזוג גרוש. בתוך כך, כמעין סיפור מסגרת מונולוגי, אנו פוגשים את מרלה, בודדה באפלת הזמן המנוכר, ששואפת להגיע אל הירח אבל נתקעת בחיי הזוג.
"טיפול דחוף", צילום: יח"צ
דוראנג מתאר את הדמויות האלה כשלושה מקרים פסיכוטיים שנמלטו כנראה מהיחידה לטיפול נפשי נמרץ, והם נעים על מסילות אישיות שעוברות דרך תחנות מוכרות של חרדה קיומית נמשכת, כלומר מינית ונפשית, ומתנגשות ככל שהן קרבות במהירות מטורפת אל היעד הנכסף - האהבה.
ניר זליחובסקי הוא ברוס יפיופי והיסטרי שאינו מסתפק במאהבו בוב ומפרסם מודעות בזהויות בדויות שמפגישות אותו עם פרודנס, הנוירוטית לא פחות ממנו, בגילומה המדויק של מיכל רוט הגבוהה ממנו בחצי ראש. הדמעות שלו אולי יורדות מעצמן אבל אותה הן מעצבנות. שניהם מצליחים לעצבן את עצמם יותר משהם יודעים לאהוב, כמובן.
כמוהם גם מרלה האובדנית במיטותיהם של זרים, בגילומה של איה אליהו הכובשת במוטרפות של משחק חופשי מעכבות, ובעיקר כאשר היא צצה לפתע בביתם של בני הזוג, כמי שהייתה חברתו של ברוס במשך חודש אחד כשהיו בני 17, ומאז שנפרדו היא "מחכה לו", ואתם כבר יודעים איפה ואיך.
"טיפול דחוף" היא הצגת פרינג' טעימה, המתארחת בתאטרון הסימטה ביפו, ואם תרצו יש בטירוף שלה יותר מהנראה לעין.
29/10/2013
:תאריך יצירה
|