פסטיבלים - מחולוהט - פאזל של הנאות

שישה יוצרים הרכיבו ערב מחול צעיר ומרענן שיש בו מקוריות, הומור, והבטחה ברורה להמשך מסקרן.

רקדניות של דגא

פאזל הוא ערב מחול מהסוג המוכר במפעלים כמו "הרמת מסך" או "גוונים במחול" ועוד, שהם מעין תערוכה של יצירות שאין ביניהן קשר, ושל יוצרים שעושים את צעדיהם הראשונים. "אוצרת" התערוכה הנוכחית היא סאלי-אן פרידלנד, שעם להקתה, דאנס דרמה, מעודדת את הצעירים לבוא, וליצור תוך כדי לימוד, וביחד להעלות ערב מחול שבו הם חופשיים לבטא את עצמם, בדרכם ובהתאם ליכולתם.

פרידלנד עצמה יצרה לפתיחת הערב את המחול "ללא שם", שהוא מעין פתיחה נינוחה הנוגעת בצעדי המחול הקלאסי ומתגבשת במנעד המודרני. לצלילי המוזיקה של פיליפ גלאס (כן, לכל המוזיקאים בערב הזה ניתן קרדיט!) עיצבה פרידלנד פיסול תנועתי נקי מאוד, מאחורי וילונות שקופים למחצה, ביניהם ובתוך תאורה סוגסטיבית שעיצב (וגם לארבע היצירות האחרות) שי יהודה. שלוש הרקדניות - שמרית גולן נועה מאיר ושמרית שער - הזכירו לא אחת ציורים של דגא.

המחול השני "דו-או (?)" של מירה רובינשטיין ואילן ממן, ובביצועם, נוצר לצלילי יצירת טנגו של פיאצולה, וסיומת בארוקית מאת הנדל. התלבושות של מתי ממן לא הותירו מקום לספק כי הטנגו הארגנטינאי הוא הניצב בשורשי היצירה המסקרנת, שבעיקר בחלקיה הראשונים הייתה יכולה לעלות בבואנוס איירס כאילו נולדה שם. באלה, הפתיחה הדרמטית-אנרגטית, והטנגו הרגוע שאחריה, גם בלטו איכויות התנועה של ממן ורובינשטיין.

ציפורים ודבורים

היצירה השלישית "ב-4 מהלכים" של אביגיל רובין הועלתה לראשונה לפני כחודש וחצי בסטודיו ורדה, במסגרת "רקדני בת-שבע יוצרים", וכבר זכתה לשבחיה הראויים. עם זאת, המפגש בין אביגיל רובין, לאביה הרולד רובין והקלרנית שלו, ולרקדן אלדד בן-ששון קיבל הפעם תנופה מיוחדת מכך שעלה על במה עם תאורה מרשימה. שינוי הזירה גם איפשר לבן-שושן להפגין וירטואוזיות מרתקת, שהיו בה חיבורים כמעט לא הגיוניים של תנועה מעגלית וזוויתית, קפיציות ועוד.

היצירה הבאה The Birds and the Bees, של רייצ`ל ארדוס הועלתה בתחילת השנה בלונדון - ובקרוב תועלה גם באינטימדאנס בתמונע. זהו דואט לא שגרתי, על רקע אפקטים וקריינות של דיויד אטינבורו על הזדווגות ציפורים ודבורים מתוך אחד מסרטי הטבע המהוללים שלו. ארדוס ידעה להשתמש נכון בהראל קיי, שתנועתו גמישה מאוד, ויש בה שילוב נכון של רכות ביטוי ונחישות פיזית, ובשמרית גולן שמבעד לעידון התנועתי שלה בלט גם עוקצה. היא גם יצרה מעבר יפה, בעזרת מוזיקה של גלאס ושל מארסו, מהמשל של היצורים הזעירים אל הנמשל האנושי.

כמעט כהמשך וכהשלמה באה היצירה החותמת של הערב, "שקוף" של עדי סלנט, שאף רקדה בה לצדו של יספר תירופ הנסן מדנמרק. הדואט הזה, לצלילי מוזיקה פולינזית ומוזיקה של בריאו אינו, בתלבושת סוגסטיבית (שלא נמסר מי עיצב אותה) זכתה בשנה שעברה בפרס ראשון בתחרות לכוריאוגרפיה בקופנהגן. היצירה שופעת הומור דק, עדין מאוד, ונוכחותו הגדולה של הנסן מרתקת מאוד בעיקר שכמו סלנט גם הוא צריך להיות בעל כנף קטן...

כמעט 60 דקות של יצירות שאינן מתחכמות אלא מסתפקות בביטוי מעוצב מאוד לרעיונות כוריאוגרפיים יפים.

לפרטים נוספים