תלמידי ניסן נתיב תל-אביב מעלים מחזה אקטואלי תמיד על מחיר התהילה
מדליה ותיבת נגינה
הסופר האוסטרי-יהודי יוזף רות (1939-1894) מוכר בארץ מספריו הרבים שתורגמו, ביניהם הרומן "איוב, סיפורו של האיש הפשוט", שבו הוא מתאר את גורלם של אנשים נודדים, יהודים או אוסטרים, שהם והחברה מתקשים להתחבר זה אל זה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ונפילת הקיסרות האוסטרו-הונגרית.
הרומן שלו "מרד" שאותו פרסם העיתון "פורוורטס" במשך חמישה שבועות בקיץ 1924 הוא סיפורו של החייל טדאוש פום שאיבד רגלו בקרב שבו גילה גבורה מיוחדת וקיבל מדליה, תיבת נגינה ורישיון להיות נגן רחוב. הרומן עובד בשעתו לסרטי טלוויזיה, המאוחר בהם, ב-1994, בבימויו של מיכאל הנקה.
עתה, בסטודיו של ניסן נתיב תל-אביב עולה המחזה "האזרח פוּם" שכתב גיא מאירסון על פי הרומן של רות, בהפקה מרשימה בבימויו של איתן ענר, עם תפאורה משוכללת ומרתקת שעיצב רוני תורן והקים אדם קלר. התפאורה, בסיוע התאורה המצוינת של מרטין עדין היא שחקן פעיל בהצגה בשפע האפשרויות המפתיעות שהיא יוצרת לבמאי ולשחקנים, וראויה להיכנס לספרי לימוד לבמאים ולמעצבים.
מעלתה העיקרית של התפאורה היא בכך שחייה מתקיימים במקביל למהלך העלילתי ולחייו של פום, המסרב לראות עצמו כקבצן, מתעקש על כך שהוא אמן, ומוצא עצמו מחוזר על ידי אלמנה טרייה. אבל לא לעולם חוסן, והעלייה בסולם התהילה והאהבה מגיעה מהר אל הנפילה. שם, למטה מתגלים תהומות אנושיים אכזריים.
"האזרח פום", צילום: יוסי שאני
משחק מדויק של להקה גדולה
את דמותו של פום מגלם בהצגה דוד שאול. הוא מוליך את תפקידו צעד צעד, מנאמנות לדגל וגאווה על תרומת רגלו, עד פסגת הצלחתו והטעות הטפשית שהביסה אותו, ודרדרה אותו אל סופו. בכל אלה משחקו מרגש ומרתק.
זה הוא, בלי ספק ההישג הגדול של הבמאי איתן ענר, שידע לעצב משחק מדויק של להקה גדולה של תלמידי הסטודיו ותזמר אותם, בשפע של רעיונות יפים, שכל כניסה ויצירה שלהם מתוזמנת בדיוק, בתלבושות טובות ותקופתיות של רונה משעול, ומוזיקה ערבה של יונתן בר גיורא.
בתפקידי המשנה בולטים יוסי ירום בחיקויים מרהיבים של קולות ציפורים, שי-לי עטרי בעיצוב פאם-פטאל של האלמנה בלומיש, היודעת לחזר וגם להתנער, דניאל גל סקרנית, אמפטית, ושובבה כבתה קלרה, דודי בן-סימון כמחזר האלטרנטיבי ווילי, והללי ננר המאיימת כקבצנית השומרת על גיזרת הפעילות שלה.
"האזרח פום", צילום: יוסי שאני
יחד אתם עוד עשרה תלמידים, באיפור ועיצוב שיער של סיגלית גראו, ואני מתנצל בפניהם על כך שאיני מפרט את שמותיהם הפעם. לכל אחת ואחד מהם מגיעה תודה על התפקידים הרבים שגילמו ויצרו עמם תמונה של חברה בורגנית, אזרחית או צבאית וביורוקרטית וגם כחברה קשת יום של חסרי בית ופרנסה.
"האזרח פום" מצטרף להישגים קודמים של הסטודיו כמו “כשהאנייה שוקעת" או "הדייר חיימוביץ" כיצירה בימתית מרגשת ורבת חיוניות, ואני מקווה שגם הפעם ההצגה תוסיף לרוץ.