מחווה לאימהוּת
פדרו אלמודובר, במאי הסרטים המוערך, תאר את סרטו "הכל אודות אמא" כסרט ענוג בשונה מסרטיו הפרובוקטיביים והקומיים שקדמו לו. הסרט יצא ב-1999 וזכה באוסקר, בגלובוס, בפרס פסטיבל קאן ועוד פרסים רבים אחרים. צפייה חוזרת 14 שנים אחר כך, מגלה כי עם כל ההקשרים הבימתיים והקולנועיים שבו, הסרט הזה הוא המחווה של אלמודובר לאימהות, לנשיות, ולטרנסווסטיטיות וכמוהו כפייטה, אנדרטה של חמלה.
המחזאי האנגלי סמואל אנדרסון עיבד ב-2005 את התסריט של הסרט למחזה שהועלה באולד ויק בלונדון בכיכובה של דיאנה ריג, זכה לביקורות מעורבות, נדחה על ידי תאטרונים בארץ, ועתה הוא מועלה על ידי תאטרון תהל בתרגום שוקק חיות עברית של אביהוד תדהר, ובנוסח הצגה ובימוי מבריק של אבישי מילשטיין.
עלילת המחזה צמודה אמנם לזו של הסרט, אך מה שנאמר שם בצילומי התקריב של השחקניות הנהדרות או ביריעה הצבעונית של ברצלונה, עבר כאן טרנספומציה – התואמת לחלוטין את אחד הנושאים החשובים שלה – למרקם של שפת התאטרון, כלומר פיתוח הדיאלוגים והדמויות, וכמובן לטרנסווסטיטיות.
ההצגה של מילשטיין ממוקמת היטב בעולם התאטרון, ומתעכבת על הרעיונות של מראית עין, איפור, העמדת פנים ומשחק, ובמיוחד על מה שמתרחש מאחורי הקלעים. הוא עושה זאת תוך ניצול נבון של התפאורה הצבעונית שעיצב ניב מנור והתאורה של יחיאל אורגל שמציפה בגוונים חמים את הבמה במרכז הגאה בגן מאיר, יחד עם תלבושות אלמודובריות של קיי לונג, קטעי וידיאו בבימוי של איתמר וייס, ומוזיקה מקורית מדויקת של אמיר לקנר.
"הכל אודות אמא", צילום: לואיז גרין
נשים וטרנסווסטיטים
ציר העלילה היא מנואלה, אם חד-הורית מתגוררת במדריד עם בנה אסטבן, החולם להיות סופר ולגלות את זהותו של אביו. ביום הולדתו ה-17 צופים השניים בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס, ולאחריה נדרס אסטבן למוות כאשר הוא מנסה להשיג את חתימתה של כוכבת ההצגה, הוּמה רוֹחוֹ, לסבית המסובכת עם נינה, המכורה להרואין.
לאחר התאונה מנואלה יוצאת לברצלונה, על מנת למצוא את לולה, בן זוגה עוד מארגנטינה ואביו של אסטבן. אחרי שעברו השניים לאירופה הוא הפך לטרנסווסטיט, וכשהיתה בהריון היא ברחה ממנו למדריד.
בחיפושיה אחריו היא מוצאת את חברתה אגראדו, אף היא טרנסווסטיט המתפרנסת מזנות, את הנזירה הצעירה רוזה המטפלת בזונות ומנסה לשקמן, ומנסה להסתיר את היותה הרה מיחסיה עם לולה כשזו הייתה בטיפול גמילה.
מנואלה גם יוצרת קשר עם הוּמה, ועם בת זוגה הנרקומנית נינה המופיעות ב"חשמלית ושמה תשוקה” שעברה ממדריד לברצלונה. אך בעיקר ובסופו של דבר מוצאת את לולה, הגוססת מאיידס, ומגלה לו כי הוא אביהם של אסטבן השני, בנה המת, ושל אסטבן השלישי, בנה של רוזה שמתה סמוך ללידתו.
הגרסה הבימתית בהפקה המרשימה בתאטרון תהל מסתיימת בתמונה המחברת את עולמו של אלמודובר עם זה של פדריקו גרסיה לורקה, כאשר מנואלה, אגארדו, הומה, אמה של רוזה וידידתה, רוקמות יריעת תחרה גדולה ושרות שיר ערש לאסטבן התינוק.
בפירוט העלילה גם מצוי המפתח להישגו החשוב ביותר של אבישי מילשטיין שהוא עיצוב הפנורמה הגדולה של הדמויות הנשיות תוך המרקם התאטרלי ויוצרות את הריגוש הגדול של מלודרמה טובה, ואת הצחוק המשוחרר של קומדיה שנונה.
"הכל אודות אמא", צילום: לואיז גרין
סנדרה שונוולד היא מנואלה אידאלית, שהכל מתרחש מבעד לעיניה הגדולות. שונוולד חמה כאם אוהבת, מעשית כחברה תומכת, ובעלת עוצמה מרגשת כאם האולטימטיבית של החוויה הנשית והאימהית המתוארת במחזה.
לצדה כדמות הקומית לכאורה, אך השנונה למהדרין, אורלי טובלי בתפקיד אגארדו טובת הלב. המחמאה הראויה לה היא הטבעיות המרתקת שהיא מביאה לתפקיד, ואת האותנטיות שאגארדו מתארת כזו שנוצרה בהשתלות סיליקון וניתוחים פלסטיים. "יקר מאוד להיות אותנטית, אך אסור להתקמצן בדברים האלה, כי ככל שאת דומה יותר לחלום שלך את אותנטית יותר".
סיון קרצ'נר מעצבת בהדרגה נבונה וברגישות מעודנת את עולמה המורכב של רוזה, העוברת מהסתרה לחשיפה, מבגרות מדומה לנשיות מתעוררת אל אימהותה ואל מותה. בתפקיד אמה, פביאנה מיוחס הוותיקה מצליחה להעביר בדיוק מושלם את הנוקשות והניכור, ואת המהפך שיוצרות החרדה והנאמנות של אם.
הברקת ליהוק בהצגה היא גיוסה של מירב גרובר, שגילמה בהצלחה את בלאנש ב"חשמלית ושמה תשוקה" לפני עשר שנים בתאטרון בית ליסין. היא מביאה את הברק ואת הזוהר גם לתפקיד הדיווה הומה רוחה וגם למשחקה של זו כבלאנש בקטעים המוצגים מהמחזה של ויליאמס. אך בעיקר זה משחקה הלוהט כהומה שבו גרובר כובשת את הלב.
לצדה, אתה ובעוצמה סוחפת גלי בן גיאת כנינה המכורה להרואין, ש”משחקת” שחקנית ומאהבת קנאית. בגרסה הבימתית ובמשחקה של בן גיאת תופס התפקיד נפח ומשמעות גדולים פי כמה מבסרט, עד כדי כך שמבלי משים נוצרה בי תחושה שיש בו מחווה סמויה לדמותה של נינה ב"שחף" של צ'כוב.
"הכל אודות אמא" צילום: לואיז גרין
תמר גוטמן יעילה וטובה בסדרת תפקידים אפיזודיים של אחות, רופאה, נזירה ועוד, וכמוה אביהוד תדהר בעיקר באלכס, מנהל ההצגה של "חשמלית" וגם של הצגת "הכל אודות אמא" (תדהר כאמור גם היטיב לתרגם את המחזה). גיל רשף משעשע מצוין כחיקוי של מרלון ברנדו ויעיל בתפקידיו כשחקן המגלם אותו, כקליינט של אגארדו וכרופא.
את הלהקה המרשימה הזאת משלים גיל וייס, בעיצוב מרגש ונוגע ללב של תמימותו של אסטבן, בנה של מנואלה, שפותח את ההצגה, ומלווה אותה כרוחו החיה אחרי מותו, ולבסוף במטמורפוזה המרשימה שהוא יוצר לגופו ולמשחקו כשהוא פושט מעליו את בגדי אסטבן ולובש את דמותה של לולה, אביו.
ראיתי את ההצגה הזאת פעמיים, ערב אחרי ערב, ופעמיים יצאתי ממנה עמוס רגשות, חוויות, זכרונות והערכה להפקה המרשימה הזאת של "הכל אודות אמא". אני בטוח שגם אם תראו אותה פעם אחת תזכרו כל רגע של דמעה ושל צחוק שהיא תעניק לכם בשפע.