פסטיבלים - נמרים – סרט צרפתי

ביצירת המחול המפתיעה של שרון רשף-ארמוני, רקדנים, וידיאו ובמה חוברים למשולש אינטימי

מלאכת מחשבת בימתית

הגדרת היצירה "נמרים" מאת שרון רשף-ארמוני, בשיתוף תומר צירקילביץ, היא "מופע מסך-במה", ואני מודה כי מהרגע הראשון ועד האחרון הם הצליחו להפתיע אותי בחיבור בין שלל המרכיבים של יצירתם, שהיא גדולה יותר מסכום מרכיביה האיכותיים.

על פניו המחול מספר סיפור אהבה בנוסח סרט צרפתי אופייני: אשה אוהבת גבר אוהב גבר אוהב אשה וגבר. משהו כמו הסרט הנפלא של פרנסואה טריפו "ז'יל וג'ים", שסיפר על ידידות מופלאה ומסובכת, בכיכובם של ז'אן מורו, אוסקר ורנר ואנרי סר. הסרט נוצר לפני יובל שנים, ועדיין לא נפל למלכודת סרטי המגדר של שני העשורים האחרונים.

את מה שביטא, אולי, הסרט, ממלאים יוצרי "נמרים" בתחכום ובכישרון מקסימים לא פחות. את שני הגברים בעלילה החדשה-ישנה רוקדים צירקילביץ ואבירם סער, שניהם תמירים, נאים, אתלטיים, וביניהם ואיתם אור קריסטיאנפולר, שבנוכחותה הבימתית יש קסם נעצב נוסח זה של ז'אן מורו.

בעזרת מלות מפתח הנשלחות ביניהם מתפתחת עלילת האהבה שלהם, שמהר מאוד חושפת את המורכבות העקרונית והמעשית שלה לצלילי קטעי המוזיקה הרבים המלווים את היצירה המקורית הזאת, שנבחרו בייעוץ של יובל שקד.

אבל הם אינם רוקדים לבדם על הבמה, בעיצוב של זוהר שואף ותאורה של תמר אור, ויש להם שני שותפים ההופכים את הגלוי והנסתר ביחסיהם למלאכת מחשבת בימתית מפתיעה.

השותף הראשון הוא קיר לבן, שני מטרים גובהו, ובמצבו הבסיסי הוא בנוי כשתי זרועות, אחת ארוכה יותר, המחוברות בזווית קהה, ובמהלך המופע השלושה מסיעים אותו, וברגעים מסוימים גם מקפלים אותו כספר.

השותף השני הוא סרט וידיאו שערך ומפעיל גיל שגיא, ובכמה רגעים גם בשילוב עם שידור ישיר ממצלמה נישאת. הסרט המוקרן על הקיר המתנייע מעביר את היצירה דרך נוף פראי של יער אל מצבה הבימתי, שעיצבה תמר אור.

הפער בין אינטימיות לציות

שלושת הרקדנים עולים ויורדים על הקיר, עוברים מצדו האחד אל האחר, נעלמים ושוב חוזרים, לעתים רק כף ידם נראית כנאחזת בו למעלה. הכוריאוגרפיה ישירה מאוד בחישוף הרגש המניע אותם, אך ברגע מסוים מבנה הקיר מחלק את הבמה לשניים, כשהיושבים מימינה צופים בהקרנה של וידיאו, והצופים בצד האחר רואים דואט עוצמתי בין שני הגברים.

בשלב מאוחר ביצירה מגיע אחד משיאיה המרשימים ביותר כאשר השלושה ניצבים על הקיר ומקיימים קטע מורכב ומרגש המבוצע כקנון עם וידיאו מצולם מראש של הקטע שהם רוקדים ועם מצלמה העוקבת אחריהם בשידור חי.

זה הרגע שבו מתקיימים במלואם רעיונות היצירה המתבטאים במשפט "בכל חתול בית שוכן נמר סלע, ולהפך", ומגיעים למיצוים בבחינת "הפער בין האינטימיות (במובן של חירות פנימית) ובין ציות (לחוק, לכללי משחק)".

ויש גם שאלה המופיעה בדף התוכנייה: "הכוח לקפוץ מעל חומה הוא משאב טבעי, או תלוי בעוצמת ההתנגדות?". פענחו את הכוונה איך שתרצו; קרוב לוודאי שבנתונים שלנו, יהיו לה גם משמעויות פוליטיות.

בסיכום, בכל רצף אסוציאציות, בכל זווית של הקיר, בכל מעגל שהרקדנים יוצרים, בדואט או בסולו, וגם בשלישייה, מה שנותר על כנו ופועם בחוזקה הוא לבה האנושי של היצירה המצוינת הזאת.