אישה מופלאה
 
שום הפתעה לא הייתה נגרמת אם עיבוד בימתי של "אנה קרנינה", הרומן הגדול מאת לב טולסטוי, היה מייחד את תשומת הלב לסיפור אהבתה הנואשת של אנה לאלכסיי ורונסקי. יש בעל נוקדן, יש ילד אהוב, יש קצין חתיך-מאצ'ו-ג'יגולו, יש תחנת-רכבת ויש ייאוש והתאבדות.
 
אך כמו "מאדאם בובארי" של פלובר, כך גם הרומן של טולסטוי מביא מבט מיוחד, כמעט בן זמננו, על גורלה ומוסריותה של האישה, ומטיל אחריות לפתחם של הגברים שאינם ראויים כלל לנשותיהם, ומביאים אותן אל אותה מערה קודרת של ייאוש ואבדון.
 
כי כן לא רק שתיאור הרומן הרוסי הגדול רק כסיפור אהבה טרגי חוטא לאמת, אלא שהסיפור הזה נושא בתוכו עיסוק ספרותי מרתק בנושאים חברתיים וברעיונות מורכבים על כלכלה, על משמעות החיים, חינוך ועוד. וזאת באמצעות מספר מצומצם של דמויות, שטולסטוי חודר לתוך עולמן הרגשי ולמעמקי התודעה שלהן.
 
הלן אדמונדסון, מחברת המחזה על פי "אנה קרנינה", הבליטה בדמיון רב את המתווה העקרוני המיוחד והמרכזי של הרומן שבו יש שני גיבורים, אנה קרנינה וקונסטנטין לוין. הוא ידידו של אחיה, אך אין קשר ישיר ביניהם ופגישתם הראשונה ברומן מתקיימת בשלבים מאוחרים, אחרי נישואיו לקיטי, גיסתו של האח.
 
לוין נחשב כ"נציג אישי" של טולסטוי בעניינים שונים, כמו רעיונותיו האגרריים והחברתיים, ואפילו בביטוי יחסו של טולסטוי אל אנה, כפי שלוין מתאר לאחר פגישתם הראשונה: "איזו אישה מופלאה, מלבבת ואומללה!... אישה בלתי  רגילה! לא רק חכמה, אלא גם חמה כל כך, לבבית. כמה חבל עליה!" (מתוך "אנה קרנינה" בתרגום נילי מירסקי, הוצאת עם עובד, 1999).

אנה קרנינה (צילום: רדי רובינשטיין)

מראה הדדית  
 
אך בעיקר, סיפוריהם של אנה ולוין המתנהלים בנפרד מתקיימים כמראה דו צדדית שבה הם נשקפים לעצמם, והנגלה לשניהם הוא למעשה תהליך קריסתה הטרגית  של אנה אל אובדנה כשם שהוא גם מהלך התעלותו של לוין אל אושרו.
 
זו היא גם ליבת המחזה של אדמונדסון שמתחילתו בנתה דיאלוג וירטואלי  בין אנה ללוין, המאפשר לשניהם לספר את מהלכי חייהם ואהבותיהם, כתמונות אלבום הנעורות לחיים. זה דיאלוג שלרגעים הוא ריאליסטי לחלוטין גם כשהוא דמיוני. 
 
ברגע מסוים במערכה השנייה, נוקטת אדמונדסון מהלך דרמטי, משני לכאורה, כאשר לוין מתרגז על אנה ועוזב את הדיאלוג הדימיוני הזה "לתמיד", ובכך היא מאפשרת את קיומו של המפגש האמיתי ביניהם, כאשר היא כבר בדרך אל סופה, ואילו הוא בדרך להגשים את אושרו האישי, גם אם לא את מלוא רעיונותיו.
 
המחזה מוצג בתרגום של רבקה משולח שבעברית עדכנית ויפה שומרת היטב על מקצב ומבנה משפטים בעלי ניחוח "רוסי" לכאורה. התוצאה של העיבוד ותרגומו היא שגם מי שבקי ברזי הרומן המקורי וגם מי שעדיין לא קרא אותו, יכול לעמוד על ייחודו ולקבל תמונה חלקית אמנם, אך נאמנה למדי לרוחו.
 
תאטרון-סיפור ותנועה
 
את הדיאלוג הזה ביימה איה קפלן בהדגשה יפה כתיאטרון-סיפור עם תנועה רבה ומצוינת שעיצב עמית זמיר, בחלל הבמה שעיצבה יהודית אהרון, שעיקרו משטח ריק  שכיסאות נכנסים ויוצאים מייצגים בו את זירות האירועים. הוא מוקף בחצץ שחור, המייצג גם את הדרמה האישית של אנה וגם את עולמו של לוין.
 
המשחק בחצץ, יחד עם התאורה המעודנת של זיו וולושין, המעבירה אותנו מתמונות חוץ לתמונות פנים שונות באופיין, מייצגים היטב את מצבי הרוח המשתנים. את אלה מדגישה המוזיקה של יובל מסנר שעיקרה נגיעות יפות בואלס של שוסטקוביץ' (שבמאים רבים בוחרים בו להצגותיהם והרייטינג שלו מתחרה רק בזה של השריקה מן הסרט "להרוג את ביל").
 
בתוך המסגרת הזאת יצר הבימוי של איה קפלן עיצוב חי של הדמויות המרכזיות ושל הסובבים אותן – כולם בתלבושות מצוינות של יהודית אהרון – שמשתלבים  בדיאלוג המרכזי בין אנה ללוין, שבו מתגלם המיטב של הישגי הבימוי והמשחק.
 
אביגיל הררי מצוינת כאנה קרנינה יפה, נשית, אנרגטית במערכה הראשונה, ודועכת נואשת אל התאבדותה במערכה השניה. משחקו של הלל קפון הוא התגלמות הנהרה הנפשית והאידאית שטולסטוי העניק לדמותו של קונסטנטין לוין. הדיאלוגים בין שתי הדמויות האלה מקבלים ביטוי מלא במשחקם של שני השחקנים הצעירים.
 
אלון רבינוביץ', כבעלה של אנה, מצליח לעצב דמות ברורה בנוכחות בימתית כמעט ללא מלים במערכה הראשונה, והוא אנושי וכואב במערכה השנייה. מנגד, גל קורן שרמנטי ומפתה כראוי בתפקיד הקצין ורונסקי הכובש את אנה, ולירן לוי מיטיב לעצב את נכללותו הגברית של סטיבה, אחיה של אנה.
 
סיון מסט מצוינת כאשתו הסובלת וסולחת דולי, ויעל שילדקראוט,כאחותה קיטי, מעצבת יפה את המעבר מהייאוש אחרי בגידת ורונסקי אל התקווה שבאהבת לוין. אביב כרמי וגל בן עמרה טובים בתפקידים אפיזודיים רבים וכמוהם גם נועה הר ציון בעיקר כבנה של אנה וכדמות המוות השב ופוקד את אנה סביבתה.

אנה קרנינה (צילום: רדי רובינשטיין)
 
בסיכום אפשר לומר כי איה קפלן, צוות היוצרים ותלמידי הסטודיו של יורם לוינשטיין עומדים יפה באתגר של המחזה, שמצדו מזמין לקרוא את הרומן, לראשונה או בשנית.