|
|
COCK הוא מחזה שאינו נרתע מלהצביע על שני נושאים מהותיים בעולם הגאווה: האפשרות לתעל את הנטייה המינית לפי תנאים סביבתיים, והאפשרות להיות בי-סקסואל בחברה, שבה גם גייז וגם סטרייטים אינם מפרגנים לאפשרות הזו (כמו גם למגדר הטרנסקסואלים), ודורשים הגדרה חד משמעית וברורה
|
|
|
|
הצגה מצוינת של תיאטרון תהל על פי מחזה בריטי המתאר את כניסתה של אישה לזוגיות של שני גברים
בזירת ההיאבקות
menage a trois הוא הביטוי הצרפתי האוניברסלי המתאר מערכת יחסים בין שלושה – גבר עם שתי נשים, אישה עם שני גברים, שלוש נשים, שלושה גברים – דור דור ומוסכמותיו, שלשה שלשה וסיבוכיה. זה כבר האירוע השלישי ברציפות שמתאר מצב כזה - "אנה קרנינה" בתאטרון, והמחול "נמרים" שנסקרו כאן החודש. והנה בתאטרון תהל מועלה המחזה COCK מאת מייק ברטלט, כוכב עולה בזירת התאטרון הבריטי, המתאר משולש דומה לזה שב"נמרים" בכך שהוא מתאר כניסתה של אישה לזוגיות בין שני גברים הומוסקסואלים ומחוללת רעידת אדמה בעוצמה הגוברת מתמונה לתמונה. המחזה, שזכה בפרס אוליבייה ב-2010, מתאר בשפה שאיננה משתמעת לשני פנים משולש אנושי מאוד שכל אחת מצלעותיו נאבקת על הזכות שלה לקבל את מבוקשה, שבהכרח אינו תואם את הציפיות של האחרים. ההכרעה נתונה בידיו של ג'ון, היחיד שהמחזאי נתן לו שם, הנקרע בין הגבר ששבע שנים הוא מקיים עמו זוגיות סוערת, לבין האישה שעמה הוא מגלה את גבריותו האחרת. ההכרעה הזאת היא הדרמה האישית של ג'ון, ויכולתו להחליט היא שעומדת במבחן. הציפיות לה, של בן הזוג ושל האישה, הם המלכודת שהוא נופל לתוכה, והמחזאי מוליך מצוין אל הרגע שבו ג'ון יחליט מה שיחליט. ההצגה העולה עתה בתהל, נהנית מתרגום של ליהיא ברזל מלמד, שהיטיבה להחציף את הדיאלוגים בשפה עדכנית, היושבת היטב בפיהם של השחקנים. הבמאי אבי ברכר העמיד את ההתרחשות בתוך זירת היאבקות שהוא עיצב, וגם את התלבושות, כך שבכל אחת משלוש המערכות נוספים חבלים – כחול, אדום, לבן -הסוגרים את הזירה המרובעת.
"COCK", צילום: לואיז-גרין
כל מערכה בנויה מסיבובים של היאבקות מילולית, שצליל פעמון מפריד ביניהם. במערכה הראשונה המתאבקים הם ג'ון ובן זוגו, במערכה השנייה אלה ג'ון והאישה, ובשלישית המאבק מתרחב כאשר אל הזירה והמפגש בין השלושה מצרף כוח רביעי מפתיע -אביו של בן הזוג, שבא לסייע לג'ון להחליט מה שבנו רוצה בו. כראוי לזירת היאבקות, יחיאל אורגל עיצב את חלל האולם ואת התאורה כך שהקהל יושב בארבע כנפותיו והזרקורים מכוונים למרכז, ומירי לזר עיצבה את התנועה בין גבולות המתחם הסגור. אפי שושני עיטר במוזיקה שנבלעת נכון בתוך המוזיקה המילולית של הדמויות. של מי הגבר הזה כבר מהבחינה החזותית ההצגה מצליחה לשדר את המלכודת הדרמטית של הקרב על ההכרעה, וברכר הצליח למלא אותה בביצוע מרתק של ארבעת השחקנים, כל אחד עם הצבע והאיפיון המיוחדים לתפקיד. תמר גוטמן מעצבת בדיוק מרשים את האישה, שאחרי עשר שנים של בדידות, מוצאת בג'ון את בן הזוג שמתאים לציפיותיה הנשיות והפיזיות. אל מול הפשטות הברורה של העיצוב הזה ניצבת גם הפשטות הישירה של משחקו של אלירן כספי בתפקיד האב, שהתאלמן לא מכבר והוא זקוק למי מנוחות מקנקן הזוגיות של בנו עם ג'ון. אלא שמי מנוחות אין שם וגם לא היו בין השניים למרות האהבה, כפי שגיל וייס מצליח לחשוף כמעט בכל רגע נתון ובכל משפט שהוא משגר כחץ או כתחינה. משחקו של וייס נרגש, נסער ותוקפני, ואפילו מטעה ביחס לתפקודו הפסיבי בזוגיות. הוא מצוין בעיצוב התלות שלו בג'ון ובדריכות לכל מוצא פיו.
"COCK", צילום: לואיז-גרין
ספק אם יש אדם, סטרייט או גיי, שיכול לעמוד בלחץ כזה, ואביהוד תדהר, כחוש ושביר למראה, נפלא בעיצוב העמידה שלו תחת המכבש של בן זוגו, כשם שהוא נינוח ומתמסר לחיבוק של האישה שגילתה לו דרך חיים אחרת מזו שהייתה לו. במערכה השלישית, הסיבובים של קרב ההכרעה, תדהר מעצב ברגישות כואבת את ההתחבטות המתישה אותו ואת האחרים. COCK הוא מחזה שאינו נרתע מלהצביע על שני נושאים מהותיים בעולם הגאווה: האפשרות לתעל את הנטייה המינית לפי תנאים סביבתיים, והאפשרות להיות בי-סקסואל בחברה, שבה גם גייז וגם סטרייטים אינם מפרגנים לאפשרות הזו (כמו גם למגדר הטרנסקסואלים), ודורשים הגדרה חד משמעית וברורה. ההצגה המצוינת של תאטרון תהל מצליחה להאיר את אלה, ואולי גם להעמיק את התייחסות הקהל שיצפה בה למה שמאז ומתמיד היה מקובל בחברה האנושית מבלי שזכה להכרה כ"מגדר". לכו והחליטו.
15/12/2013
:תאריך יצירה
|