פסטיבלים - "חלומו של אדם מגוחך"

הצגת יחיד שולפת מסיפור מוקדם של דוסטוייבסקי חלופה מסקרנת לדרך ההתבוננות במציאות עגומה.

חלום שראשיתו בלהות וסופו יקרות

מעשה באדם שהחברה מגדירה אותו כמגוחך, שלא לומר משוגע, שבכל אשר יעשה ויאמר יצביעו עליו בבוז, אולי בסלחנות. אדם שלא ממש אכפת לו מה אומרים עליו, ובכלל הוא אדיש לכל דבר, למעט ילדה קטנה שמצליחה לפתוח צוהר לליבו. אדם שמתעקש להיות נאמן לאמת שלו, ולספר אותה.

והמעשה שהוא מספר, בדרכו המיוחדת של דוסטוייבסקי המוקדם, הוא חלום, שראשיתו בלהות וסופו אור יקרות, מי ישורנו. ומי יאמין ולא יאמר שהמספר והחולם איננו סתם משוגע (איש הרוח...) או רק מגוחך (סופר שמאמין בכוחם של המילים...).

את הסיפור הזה, בתרגום עתיר יופי של אריה אהרוני ובעיבוד ענייני ומדויק לשחקן יחיד שעיבדה נוגה יתומי רביב, ביים ברגישות רבה ג`ורג` מיליטינאנו ומגלם השחקן הצעיר צחי גליק, שכבר הראה את יכולתו לרגש בתפקידיו ב"הומלסים" ו"מירל’ה אפרת".

מדע בדיוני נבואי

הפעם, ומבלי לגלוש אף לרגע אחד ממגבלות התפקיד הכפול של מספר ונפש פועלת, מצליח גליק לעצב בקולו, ובמחוות קטנות, תמונות מהמציאות של הסיפור, ובה בעת ליצור דמות אמינה מאוד.

בתפקיד המספר הוא מדבר עם הקהל,שאיננו גוף ערטילאי אי-שם מעבר לבמה אלא בני שיח ישירים. הוא מתאר, הוא מסביר, הוא מפרש, כמי שקורא בפני שומעיו את תהיותיהם, כמי שמכיר כל אחד מהם.

את הדמות שבתוך הסיפור הוא מתחיל כנגן רחוב עם גיטרה שממתין למעות העוברים ושבים, ובהדרגה מניח את נדבכי האדם הנפעם ממפגשו עם הילדה הקטנה. משם כבר קצרה הדרך אל הייאוש ואל הכוונה להתאבד.

אבל את מיטב משחקו שומר גליק לתמונת החלום הגדולה שלו – שבה הוא רואה את עצמו מת בקברו, וממנו הוא נשלף אל עולם אחר, מאיר ואופטימי. גליק חי לחלוטין את המסע הייחודי הזה, הנשמע כמדע בדיוני, אך נבואי, על ריחוף אסטרונאוטים בחלל. וכשהוא מגיע לפרק הנחיתה והחיים שאחריה הוא מצליח לעצב דמות "חדשה", הלא היא דמות המספר הנחשב משוגע או מגוחך.

"חלומו של אדם מגוחך" הועלה לראשונה כהצגה אורחת בתיאטרונטו האחרון, והיא מצטרפת אל רשימת הצגות היחיד הטובות שהועלו במפעל הזה.

לפרטים נוספים