קינת אזהרה מפני המשיחיות
 
אין כמעט אפשרות לטעות בזהותם של שני מרכיבים שחברו בהצגת "אכזר מכל המלך" העולה בימים אלה בסטודיו של ניסן נתיב בתל אביב. המרכיב הראשון הוא כמובן מחבר המחזה, נסים אלוני, שמפגין שפה, תרבות ונבואה ביצירת הביכורים שלו מ-1952, השונה מכל מה שיכתוב אחריה.
 
המרכיב השני הוא הבמאי אבי גיבסון-בראל שלא יניח לשום מחזה לעלות כפשוטו, וימצא תמיד זווית מקורית שתעצים את הכתוב ואת הדרמה. הצירוף בין השניים הפך את המחזה של אלוני לקינת אזהרה על הסכנה המשיחית של האמונה כי "עם לבדד ישכון" ו"בתחבולות תעשה לך מלחמה".
 
האקטואליה זורמת בעורקי המחזה המתאר את הקרע הדרמטי שפיצל את השלטון בארץ לשתי ממלכות עוינות – יהודה תחת כתר בית דוד, החל ברחבעם בן שלמה, וישראל, תחת כתריהם של מורדים החל בירבעם בן נבט (מלכים א' פרקים י"א-י"ב).
 
אלוני העניק לסיפור ההיסטורי צביון ייחודי כאשר נתן לגיבוריה זווית אנושית שנעדרת מהסיפור המקראי לצד העיסוק הנבואי על אורחות השלטון הנמשכים עד ימינו – התעלמות מהעם וצרכיו, עול המיסים, הנהירה למלחמות, ואפילו עניין "פעוט" כמו הקשר הגורדי לדת, נביאיה וכוהניה.
 
"אני מלך!"
 
העלילה מתארת את שובו של ירבעם מגלות בת עשר שנים במצרים אל חיקה הלאומני והמורד של אמו, ואל הבטחת ענישה משיחית – שניתנה לשלמה – שממלכתו תיקרע בימי בנו, ובית דוד יוסיף למלוך רק על שטחי שבט יהודה, "למען דוד עבדי ולמען ירושלים אשר בחרתי".
 
רחבעם כמובן אינו מתכוון להסתפק במעט הזה, ובעוד הוא עושה דרכו להכתרתו בשכם, נרקם המרד נגדו. אצל אלוני רחבעם הוא בן דמותם של הרעים במלכי העולם, אופורטוניסטים, פיקחים, ערמומיים, אכזריים. ואל נשכח שזה גם המלך הראשון בסדרת המלכים העתידיים של אלוני וכבר במחזה המוקדם הזה אפשר לשמוע את ה"אני מלך!" שיאפיין אותם. 
 

אכזר מכל מלך (צילום: אשר סבידנסקי)

ירבעם של אלוני, לעומת זאת, הוא איש הצבא המפוקח, המבין את מחיר הדמים של השאיפה המשיחית-דתית המיוצגת במחזה בעיקר על ידי אמו, ואשר כנגדה הוא מתקומם. הוא אינו מחפש מלוכה, אף כי זו הוענקה לו על ידי הנביא אחיה השילוני – שימהר להתכחש לה ברגע המכריע. הוא מחפש שלום. "תן שלום, המלך" היא הסיסמה המנחה אותו, יחד עם שאיפתו הפוליטית לכנס את העם במשפחת העמים.
 
על אלה הוסיף אלוני גם משולש רומנטי שבו שולטת-נשלטת מעכה, אשת רחבעם שהייתה ועודנה מאוהבת בירבעם, הגבר שאהב אותה ועזב, ובכך הפיל אותה למלכות שאין לה חפץ בה. המפגש הסוער ביניהם ובינה לבין אמו ובעלה הם מרגעי הדרמה המסעירים ביותר במחזה. 

הישגים נדירים של ביטוי דרמטי

אבי גיבסון-בראל בחר להציג את המחזה כמתרחש בתודעתו של ירבעם הלום הקרב. הדמויות הן הזיות וקולות התוקפים אותו בשנתו ומאלצים אותו לשוב ולחיות את המרד ואת אירועיו, לשוב אל שדה הקרב ואל המתים הקמים לתחייה במוחו הקודח.
 
מהפתיחה ועד הסיום, אנו עדים לשדה קרב חדש, אידאולוגי ואידאליסטי, דרמטי ורומנטי, המתרחש בתפאורת ההריסות המרשימה של אריאל טל ארביב, בייעוץ של מיקי בן כנען, ובתאורה המלחמתית המרתקת של יעקב סליב, ועל רקע המוזיקה הלוהטת של יובל מסנר. 
 
אך מי שגונבים לאלה את ההצגה הם השחקנים הצעירים, בתלבושות המתים שעיצבה להם יהודית אהרון, שמצליחים להגיע אל הישגים נדירים של ביטוי דרמטי, כולל בהשמעת הטקסטים, תחת אוזנו והדרכתו של אפרים אבא. אלה הישגים אישיים של מיטב התלמידים שאותם אנחנו מבקשים למצוא בבתי הספר למשחק.
 
דוד שאול הוא רחבעם מדהים בכל פיתוליו, תחמוניו ובהומור הציני הנשפך מנכלוליותו. הוא יוצר דמות מרתקת, בתנועתו ובקולו, בעיניו הנעות בלי הפוגה כמחפשות את הפגיון המאיים בכל פינה, כריצ'רד השלישי היודע שגורלו נחרץ. 
 


אכזר מכל מלך (צילום: אשר סבידנסקי)

תום חודורוב יוצר דמות גברית, זקופה מאוד של ירבעם, חד וברור בתביעותיו, ובה בעת רך, נשבר וכורע תחת משא התשוקה הבלתי מסופקת למעכה. (וכדאי מאוד שהבמאי יוותר על רגעי אוננות שאינם מתאימים לדמות, אינם תורמים להבנתה ואפילו מפריעים למתרחש על הבמה).
 
דניאל גל מצליחה להגיע אל  עומקי המרקם המיוחד של מעכה. היא מלכותית, היא נשית, היא מפתה באישיותה והיא צורבת בלשונה. בביטוי אהבתה לירבעם היא סוערת ומסעירה במיניותה, והיא נפלאה כשהיא נטרפת בנקמתה.

הללי ננר כצרועה, אמו של ירבעם, יוצרת דמות מסיבית מאוד כשהיא מגלמת להפליא את הכוח האידאולוגי המופרך הדוחף את בנה.
 
רן לשם מצוין כשמעי הנע בין המלכים בנאמנותו הכוזבת, ואביב אלקבץ מרשים בעיצוב יונתן, המייצג את הצבא/העם. גם סואנה פפיאן מרשימה בתפקיד ששודרג ממחוללת בסעודה לדמות הגשמית-שטנית של הטירוף. 
 
בסיכומו של דבר טוב היה לשוב ולצפות בהצגה המקימה לחיים את מחזהו של אלוני, ומזכירה נשכחות, לעתים, אל הסכנה האורבת בססמאות המנציחות כאידאולוגיה משיחית את הבידוד שלנו במשפחת העמים.