נלי עמר מצליחה להחיות גלרייה נהדרת של בעלי כנף באגדה סופית פיוטית
כיסופים אל הבלתי מושג
אגדות העמים שופעות סיפורים על בעלי כנף למיניהן, ובתרבות המסורתית של הדתות והאמונות יש להן חשיבות כמוליכות של רעיונות, החל מחוכמת-רחוב, עבור דרך משלים וכלה בפילוסופיות גבוהות.
אחד היוצרים ההיסטוריים שעשה זאת בתאטרון היה אריסטופאנס עם "הציפורים" שהעלה באתונה ב- 414 לפני הספירה. כעבור שנים רבות, ב- 1979 , העלה הבמאי פיטר ברוק עיבוד של סיפורים מתוך "התוועדות הציפורים" מאת פאריד אל-דין עסאר, משורר סופי פרסי בן המאה ה- 12.
בין אלה שצפו בהפקה של ברוק היו הסטודנטים טיירי מורל ונלי עמר, ועתה הם מעלים במסגרת "אנסבל פרסונה" שבניהולם, ובשיתוף עם התאטרון הערבי-עברי ביפו, גרסה משלהם ושל זאב קלאתי לכמה מסיפורי היצירה של אל-דין עסאר הכוללת מאות סיפורים ומשלים.
השלושה בחרו בשבעה סיפורים שיכלו לבטא את כמיהותיהם, ואת היכולת להישמע אקטואליים במסרים הרעיוניים שלהם. במרכזם של הספורים ניצבים שני בעלי כנף. האחד הא הסימוֹרג, ציפור אגדית שהשאיפה למצוא אותה ולהגיע אליה היא כמשל, הנשמע לעתים כיטוי של כיסופים אל הבלתי מושג.
הסימורג (תמונת יח``צ)
משחק יייחודי בקול ובתנועה
את המסע אליו מוליכה הדוכיפת, הציפור החכמה של שלמה המלך, שהוכרזה במסגרת חגיגות שנת ה- 60 למדינת ישראל, כציפור הלאומית של ישראל, לאחר הליך בחירה ארוך "תחרות הציפור של המדינה".
ייחודה של הדוכיפת, על פסי הנוצות הלבנים-שחורים, כתרה והמקור הארוך שלה זוכים לתחייה במשחקה המרגש של נלי עמר בתלבושת שעיצבה לה נוריתא. בבימויו החכם של מורל, עמר מצאה את המפתח לעצב בקול ובתנועה את המאפיינים של כל בעלי הכנף המככבים במונודרמה הסיפורית שיצרו, מיונק הדבש הזעיר והפשוש, העורב והיונה, ועד העגור, האנפה, הבז והנשר השחור.
שבעה הסיפורים שהדוכיפת מספרת הם כשבעה שלבים של מסע ש"צריך האדם לעבור בדרך אל האמת, על מנת להשיג את האחדות". באמצעותם משכנעת הדוכיפת את אחיות-הכנף שלה לצאת למסע כואב של פחדים, דחפים וחלומות כמוסים שתכליתו למצוא את הסימורג האגדי שהוא אולי האהבה, אולי השלום. אולי רק אוטופיה.
ההצגה של מורל נהנית מיופי חזותי מיוחד בזכות העיצוב הבימתי של מורל ודידי אלון, שפרשו מעל חלל הבמה כנף אחת גדולה, שהתאורה העשירה של נדב ברנע העניקה לה חיים. אל אלה הצטרף עלא אבו עמרה, שמבצע בצד הבמה, בעוּד, בכינור ובקלרנית את המוזיקה המרגשת והמקורית שכתב במיוחד להצגה הזאת.
בסיכומו של דבר "הסימורג" היא מאותם אבני חן של תאטרון שראוי להתברך בצפייה בהם, והוא מעניק הארה מקורית על החיים לצעירים, בתחילת מסע החיים, ולמבוגרים שכבר עברו בו כמה שלבים.