"כשבני היה בן שנתיים וחצי, הוא התחיל סוף סוף לדבר – רק בעקבות עבודה אינטנסיבית עם קלינאית תקשורת... את כל שמות הצורות הגיאומטריות הוא ידע להגיד במקום הנכון: משולש, ריבוע, מלבן ואפילו מחומש, משושה, מתומן - שבועות רבים לפני שזכיתי לשמוע מפיו את המילה 'אמא'." כך מתארת אמא לילד אוטיסט את חוויית האמהות בתכניית ההצגה "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", העולה בימים אלה בתיאטרון בית ליסין, בבימויו של גלעד קמחי.

המחזה, שקצר תשואות ופרסים (ביניהם שבעה פרסי אוליבייה) בלונדון, הוא עיבוד מאת סיימון סטיבנס לרב המכר הנפלא של מארק האדון, ומגולל את סיפורו של כריסטופר, נער בן 15 הלוקה בתסמונת אספרגר. כריסטופר חי עם אביו, ויודע לפתור בעיות סבוכות במתמטיקה, אך מתקשה בהבנת רגשות אנושיים פשוטים. לילה אחד מתנפץ עולמו המוגן, כשהכלב של השכנים נרצח. חיפוש תמים אחרי הרוצח מוביל אותו לגילויים מטלטלים עליו ועל משפחתו, והוא נאלץ לצאת ולהיפגש פנים אל פנים עם העולם הגדול. 

את תפקיד כריסטופר מגלם בהפקה הישראלית נדב נייטס המבריק, ולצדו, באש ובמים, ניצבת השחקנית נעה בירון, המגלמת את מורתו שיבון - האדם היחיד בעולמו של כריסטופר שבו הוא בוטח לחלוטין.

העוצמה שבהתבוננות ובקשב

"בהתחלה זה נראה לי כמו התפקיד הכי כפוי טובה," מספרת בירון. "הכול מרוכז בהקשבה, בהכלה ובפוקוס על נדב, ואיפה אני? רק אחרי כמה זמן הבנתי כמה עוצמה יש בהתבוננות ובקשב, שזה בסדר פשוט להיות".

בירון (29), היא בתו של אבנר בירון, מייסד ומנצח תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. היא למדה משחק בסטודיו ניסן נתיב, וטבילת האש הראשונה שלה כשחקנית מקצועית היתה בהצגה "הקסם של אורנה" בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, בה גילמה את התפקיד הראשי – דמותה של אורנה פורת. ההצגה קצרה פרסים רבים בטקס פרסי הבמה לילדים ונוער 2010, ובירון זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר.

מאז שיחקה בהפקות שונות, ביניהן "שרופים" בתיאטרון הערבי-עברי, "שרה גיבורת ניל"י" בתיאטרון הקיבוץ, ו"חבלי משיח" בתיאטרון באר שבע, תפקיד עליו היא מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה ב-2014.

"התפקיד בבית ליסין נחת עלי בהפתעה," היא נזכרת. "הייתי בטיול בקוריאה ופתאום קיבלתי את ההצעה להשתתף בהצגה. קראתי את המחזה במטוס פעמיים והבנתי שמדובר בתפקיד מאתגר בצורה שאני לא רגילה אליה".

יצא לך לקרוא את הספר?

"האמת שכן, ואני לא מאלה שקוראים ספרים. זה היה לפני איזה עשר שנים ואני זוכרת שבלעתי אותו ביומיים, דבר שממש ממש לא אופייני לי".

לא תמיד צריך לקבל

במה שונה התפקיד של שיבון מתפקידים אחרים שגילמת?

"מאז שסיימתי את הלימודים ב-2009 יצא לי ליפול על תפקידים מאוד הרואיים או היסטוריים – אורנה פורת, שרה גיבורת ניל"י, תפקידים ראשיים עם נוכחות ועוצמה ופתאום הגיעה שיבון, שזה תפקיד מאוד מתבונן וקשוב לכריסטופר ולצרכים שלו, תפקיד תומך במאה אחוז. הבנתי שאני צריכה לשנות גישה".


המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (צילום: דניאל קמינסקי)

והצלחת? 

"כן, הרבה בזכות העבודה עם גלעד קמחי, שהיה מדהים, וכמובן עם נדב, שאותו אני מכירה עוד מימי הלימודים בניסן נתיב. גלעד נתן לי המון ביטחון וחופש בעבודה, ועזר לי לעבור את השיעור המטורף הזה של להסתכל החוצה ולא להתעסק בעצמי כל הזמן. הבנתי שאני משרתת פה משהו חזק ממני ושברגע שאקבל את זה, זה ייתן לי המון. היו לי המון פחדים בחזרות - מה אני עושה פה בכלל, סתם מקשיבה? הבנתי שכן, אבל שזה לא סתם, אלא התפקיד הכי חשוב– מישהו שמקשיב לכריסטופר באמת".

זה שינה אותך?

"בתקופת החזרות הרגשתי שהדינמיקה מועתקת לחיים האישיים שלי. מצאתי את עצמי יותר בהתבוננות ובקשב ובספיגה ולא כל הזמן ברצון להגיד ולהגיב ולפעול. זה נתן לי המון".

איך התכוננת לתפקיד? את מכירה ילדים על הקשת האוטיסטית?

"אישית אני לא מכירה אבל במהלך החזרות פגשתי עם גלעד ונדב שתי משפחות שיש להן ילד על קשת האוטיזם. ספגנו שם המון מידע על מה זה הדבר הזה בכלל, כי קודם לא הכרתי את זה מקרוב. היה לנו חשוב לתאר את המצב כמו שהוא – לא לייפות ולא לכער. התבוננתי בהתייחסות של האמהות לילדים שלהן וגיליתי שם כוחות נפש עצומים של קבלה ושל נתינה ללא תנאי. זה עבר אליי בצורה מאוד חזקה וריגש אותי נורא.

"לא הייתה לי בעיה לתת לנדב, לאהוב אותו, הוא חבר של שנים. הקושי היה בלא לקבל בחזרה. לכריסטופר יש קושי במגע, בהבעה אישית, ואין תגמול אגואיסטי. צריך להסתפק במחוות הקטנות, בזה שהוא בכלל מדבר איתי, שזה יותר ממה שיש לו עם הוריו. זה נתן לי פרספקטיבה אחרת על החיים – לא תמיד צריך לקבל. אפשר לתת בצורה לא אקטיבית – פשוט להקשיב, להיות, להסתכל בעיניים".

"ילדים על קשת האוטיזם הם מעוררי השתאות, יש שם משהו רוחני"

אמא של כריסטופר בהצגה עוזבת אותו, לא מצליחה להתמודד. את יכולה להבין אותה?

"מהמקום השחקני שלי אני יכולה להבין ולחמול על האמא, שהשחקנית יעל שרוני מגלמת בכישרון רב, על הקושי שהיא נתקלת בו ועל הוויתור שלה, אבל בחיים האמיתיים לא הייתי סולחת על כזה דבר. היא לקחה את האופציה הקלה, לוותר. בתור שיבון אני לא שופטת, רק עוזרת לה להבין את כריסטופר, אבל בלבי אני אומרת – לא היית צריכה להתנהג ככה".




המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (צילום: דניאל קמינסקי)

אז מה בעצם הסוד שמאפשר לשיבון לעורר בכריסטופר כזה אמון? יכולת ההקשבה? הקבלה?

"אני חושבת שזה הדבר הכי בסיסי - היא מסתכלת עליו ומדברת אתו מגובה העיניים. היא לא שופטת אותו או מתנשאת מעליו, היא מדברת אתו כמו אדם רגיל, כי זה מה שהוא – יש לו מוגבלויות אבל הוא יכול לתקשר. כריסטופר מרגיש שהיא מתייחסת אליו כשווה בין שווים ולא כמו לילד מפגר.

"זה דבר שהבנתי כשפגשתי את הילדים על קשת האוטיזם, יש בהם המון קסם. הם מעוררי השתאות. אני בטוחה שיש שם משהו רוחני, הרבה יותר חזק מאצל אנשים אחרים, אותנטיות מעוררת קנאה. לנו, כאנשים רגילים, יש המון הגנות שלא מאפשרות את האותנטיות הזו. ככה הסתכלתי עליו וזה מה שייחד את הקשר בינינו. ראיתי אותו כחבר".

הכוח הגדול של כריסטופר הוא גאונותו במתמטיקה.

"הוא נאחז בזה. זו רשת הביטחון שלו ומה שמחזיר אותו למסלול. זה העוגן שיוצק היגיון וסדר בכל דבר, זה אקסיומטי, קבוע ולא משתנה וזה מרגיע אותו. כל תקשורת לא מתמטית מציפה אותו בהמון מידע שהוא לא מצליח להתמודד אתו. לי אין שום נגיעה במתמטיקה, זה סינית בשבילי, ובהצגה אני ונדב היינו צריכים ללמוד המון מספרים מדויקים בעל פה. זו היתה משימה לא פשוטה".

"ההורים ציפו שאהפוך למוזיקאית"

בירון נולדה למשפחה מוזיקלית להפליא. פרט לאביה, החלילן והמנצח, היא גם אחותם הקטנה של מור בירון, נגן בסון בפילהרמונית ברלין ושל שרית בירון, פסנתרנית ומלחינה.

"נולדתי לתוך באך, מוצרט ושוברט - כל שבת הייתי קמה לצלילי פול-ווליום של מוסיקה קלאסית. ניסיתי ללמוד נגינה – כינור, חליל צד, קלרנית, אבל נשבר לי אחרי שיעור אחד בכל כלי, ודי מהר ידעתי שאני רוצה לעמוד על הבמה".


המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (צילום: דניאל קמינסקי)

ההורים לא התבאסו?

"הם די ציפו שאני אהפוך למוזיקאית, אבל לא עשו עניין מזה שרציתי להיות שחקנית. הם תמיד תמכו בי, גם כששנים לא מצאתי את עצמי בתוך המקצוע, התחבטתי והתלבטתי".

ועכשיו? עברת את שלב ההתחבטויות?

"היום, אחרי ארבע שנים שנחבטתי ממקום למקום אחרי הלימודים, אני יודעת שאני נמצאת במקום הנכון. בוודאות. העבודה בבית ליסין היתה חוויה מאתגרת ומדהימה ומאוד חיזקה את ההתכוונות שלי – גם בזכות גלעד, שהוא כל כך מוכשר ונותן ביטחון ורגיש לשחקנים שלו, וגם בזכות צוות השחקנים המופלא.

"עבדנו כמו אנסמבל, שזה דבר מאוד נדיר בנוף החזרות התיאטרוני בארץ, וזה יצר תחושה אמיתית של חיבור בין כולנו, מבוגרים יותר או פחות –כמו משפחה קטנה. פתחנו כל בוקר בחימום פיזי יחד עם גלעד ועם איימי וויינהאוס ברקע. קמתי כל בוקר עם חיוך לצאת ליום חזרות".

מה עוד את רוצה להגשים?

"הייתי שמחה לעבוד שוב עם גלעד, כי בעיניי הוא הבמאי האידיאלי – יש לו גם ראייה רחבה ואסתטית וגם יכולת לרדת לרזולוציות הכי קטנות של נפש האדם. זה שילוב מנצח ומאוד התחברתי אליו. הייתי שמחה לעשות גם קולנוע, זו האהבה הגדולה השנייה שלי, אבל קודם כל – להמשיך לעשות תיאטרון טוב ולא מתפשר.

"לתיאטרון יש משמעות כשהוא רוצה להגיד משהו, הוא לא חייב להתחנף. אני מאוד מאמינה בלהגיד אמת ברורה ומאמינה שתיאטרון יכול לשנות המון. מה שאני רוצה זה להמשיך לגעת בחומרים שיכולים לשנות סדרי עולם. מספיק לי לדעת שנגעתי במישהו אחד, ועשיתי את העבודה שלי".

 "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" עולה בתאריכים 22-10 במרץ 2014 (ב-14 במרץ לא תתקיים הצגה) בבית ציוני אמריקה בתל אביב. לרכישת כרטיסים בטל': 03-7255333. 

לרכישת כרטיסים