אלה רוטשילד מתארחת בגלריית החנות בדרום תל אביב עם פואמה לירית בבועה של חפצים מרחפים
הזדמנות למחשבות חדשות
"הקורד" הוא יצירה מקורית של אלה רוטשילד, שהיתה עד לא מכבר רקדנית בלהקת בת שבע.
במשך כ-40 דקות היא רוקדת, שרה, משחקת ומשתעשעת בחפצים שאצבעותיה, אלו של כפות ידיה ואלו של כפות רגליה, מפעילות אותם ומעניקות להם חיים. חפצים התלויים על חוטי ניילון דקים, כמעט בלתי נראים.
החוטים האלה, המחברים את רוטשילד לחפציה, הם הפענוח המיידי לשמו של המופע המיוחד הזה. אבל ה"קורד" הוא מונח המתייחס לאפשרויות רבות אחרות – כבלים, חבלים, חוטים, מוליכים ודומיהם. גם כחוט שדרה, כחבל טבור, ואפילו כגרסה אחת בראשי-תיבות של מחלת הריאות החסימתית הכרונית, אחת המחלות הקטלניות ביותר. ויש גם להקת רוק בריטית הנושאת את השם Cord.
הקורד, אלה רוטשילד (צילום: גדי דגון)
את כל אלה, נדמה, מתארת היצירה הפיוטית זאת, גם כאשר רוטשילד עוסקת בהתבוננות עצמית על חיים תלויי חיים, ובלשונה שלה (היא גם כתבה את הטקסטים): "הקורד מנסה ליצור שקט מחשבתי, כדי לתת הזדמנות למחשבות חדשות ויצירתיוּת להתעורר. צליל אינו נכנס וצליל אינו יוצא. מקום מפלט ומקלט שבו אין כוח כבידה, בו לגוף ולחפצים אין משקל. מקום בו אף אחד אינו שומע אותך ואתה יכול לומר את כל העולה על רוחך".
התוצאה נרקמה במהלך תקופת אירוח בתיאטרון החנות המיניאטורי ברחוב העלייה בתל אביב, ובשיתוף עם זוהר שואף, מעצב הארט והחפצים, עומר שיזף, מעצב התאורה הממוקדת-מינימליסטית והמוזיקה של מתן דסקל.
בלי לחבוש מסכות
הקהל, כ-30 צופים בלבד, מוזמן להיכלא בתוך הבועה של חלל החנות, ובחברתה של דמות אנושית אחת, שיודעת לרקוד, ושרה בליווי גיטרה את I Love You Baby ואחר-כך את Somewhere Over The Rainbow בליווי כלי נגינה דמוי נבל מכני שהיא שולפת מהשולחן, שהוא האביזר היחיד שאינו תלוי או מרחף.
היא מספרת על עצמה ועל מה שהיא נתקלת בו או נמלטת ממנו, תוך כדי הפעלת חפצים – ספר, מנורת שולחן, סוס, ואפילו רגל אחת ושערותיה. כל אלה תלויים על-ידי מנגנונים שונים. כל תנועה שלה, אחרי הפתיחה, מניעה את החפצים ואת גופה במצבים שיש בהם הומור, כמו השיר עם הגיטרה כשהיא ניצבת על רגל אחת בעוד רגלה האחרת תלויה ומשנה את תנוחות הגוף.
הקורד (מקור: נינו הרמן - בלוג מרחבי הלב)
היא מתארת ברצינות – אבל עדיין בהומור דק – את הסביבה, את הזוהמה, את הגברים הלוטשים עיניהם בגופה. היא נדמית כדג, היא תוהה "איך אני מעבירה את השעות הבאות בלי לחבוש יותר מדי מסכות", והיא מנסה להימלט מריחות, רעשים, מכוניות, חתולים ואנשים שרודפים, או שנדמה כי רודפים, ושואלת: "עכשיו אתם מבינים למה אני מתכוונת שהחיים לא פשוטים? לבחורה כמוני שמחפשת אהבה ולרוב מקבלת את הדלת בטריקה, יריקה?".
במהלך אירועי "קליפה אדומה" בחודש שעבר העלתה רוטשילד קטע מתוך היצירה, והבטחתי לעצמי במאמר הביקורת שלי כי אלך לראות את הגרסה המלאה בהזדמנות הראשונה.
אמש קיימתי את ההבטחה הזאת, ויצאתי נשכר בחוויה מיוחדת דומה לזו שמעניקה שירה. ואני מבטיח שאת התחושה הזאת יקבלו כל מי שיבואו אל המופע המיוחד הזה.
09/03/2014
:תאריך יצירה
|