|
|
|
 בשלב מסוים פטל מבהיר לקהל שמה שראו עד אז לא היה קשקוש, כפי שכולם נטו להאמין, אלא אמנות, ומפנה אותנו סוף סוף אל החוזה, כששלושת הפרפורמרים מגיבים בהחלט על כל סעיף. בשלב הזה שבו כבר נוצר דיאלוג עם הקהל נותנים לו הזדמנות לשנות את אופי ההמשך (לא אקלקל את ההפתעה) מה שיעלה ליוצר לא רק בתוספת תשלום למבצעים אלא גם מוליך להשתלטותם על המתרחש"
|
|
|
|
|
ענת כ"ץ וארז מעין חוזרים לאתגר קהל ביצירה הנעה סביב שאלת המחויבות לאמנות
החוזה מוכן לחתימה
בפסטיבל עכו 2011 נשמעה קריאת תיגר של קבוצת המחול justkatzit על מדיניות ההקצבות והתמיכה של המדינה באמנויות הבמה הלא ממסדיות. צמד היוצרים שעמדו מאחורי הקבוצה הם ענת כ"ץ וארז מעין, והתגובה של הקהל על עבודתם הייתה חמה ואוהדת. אבל לא מחויבת להמשך ולתמיכה. כי כזה הוא הקהל. נאמן לעצמו ולשעשועיו.
למודי לקח החליטו השניים להעמיד את הקהל במקומו וזימנו לו יצירה חדשה ששלפו מדמיונם היוצר המשותף ושמה According To Law, שם המודגש במהלכה במבטא אנגלי כבד על ידי נציגם של השניים על הבמה. השחקן רב הפעלים ניב פטל, שהכין את פסקול המוזיקה במופע של פסטיבל עכו, הפעם הכשיר עצמו במשך כמה חודשים מתישים ובהצלחה מדהימה כשלעצמה כרקדן מחול עם הצצות לכיוון הקלאסי.
הפעם, כפי שפטל מבהיר לקהל המתין בבר של תאטרון תמונע נדרשת פעולה מעשית יותר, והוא מחלק לבאים הסכם מודפס, בן ארבעה עמודים, עם עט, שעליו יצטרכו לחתום, לצד החתימות שלו, של כ"ץ ומעין ושל שלושה רקדנים מחויטים – אבי מצליח, אשר בן שלום, ושניר נקר, שמגישים לקהל כוסות יין.
כאשר אנו נקראים לעבור מהבר לאולם החנייה שבו יתקיים המופע, מועד לפתע אבי, כשבידו מגש עמוס כוסות פלסטיק ריקות, ועף עמם, נחבל בברכו, פניו מלבינים כסיד כשהוא נישא על ידי חבריו פנימה. יהיה מופע? ברור, הרי ההצגה חייבת להימשך, וכאשר רקדן או שחקן או כל פרפורמר מופיע כשהוא פצוע, סימן הוא שלפחות הוא וחבריו רואים עצמם מחויבים לקהל.
את המחויבות הזאת בא החוזה של כ"ץ ומעין לקבע בהדדיות, כי לשיטתם גם לקהל יש מחויבות למופע. יש זכויות, בהחלט, וסעיפים ותת סעיפים מציינים זאת, כשם שלפרפורמרים יש מחויבויות ליוצרים, ולקהל כבר אמרנו. בבוא הרגע הנכון פטל יתייצב מול הקהל ויקרא באוזניו סעיף אחר סעיף. לפחות כל עוד שלושת הרקדנים לא ימרדו בו. והרי אין פרפורמר המכבד את עצמו שאינו מורד ביוצרו.
Acording to Law (צילום: לירן לוי)
כיף גדול עשו לנו
וכך בשלבים של רעיונות משעשעים מאוד נפרשת יצירתם המחולית-תאטרלית של כ"ץ ומעין, בעזרתם של מעצבות התלבושות אופיר חזן ולירון בליס, המוזיקאי אייל לנזיני, מעצב התאורה אמיר קסטרו ועוד כמאה וחמישים תומכים, ששמותיהם מפורטים בחוזה, כולל היקב שנתןאת היין וסבתא מרים לוין (של ארז) ש"תמכה עוד יותר מכולם תמורת הצגת תמונתה" בתחתית העמוד הראשון של החוזה. ותזכרו: הכל "בהתאם לחוק".
אז מה הם נותנים לנו בתמורה ל"מהפכה בצריכת התרבות" המהפכנית שלהם? שיעור בכוראוגרפיה שפטל מלמד בעקשנות את רקדניו, התבדלות נוגעת ללב של שניר, שממנה יצמח בהמשך סולו מרשים, מאמץ עילאי של אבי להתגבר על כאביו כדי שגם יוכל לשיר בבוא הרגע הנכון, והתעקשות של אשר למצוא גם לעצמו איזה ביטוי אישי. אל דאגה. זה יקרה.
בשלב מסוים פטל מבהיר לקהל שמה שראו עד אז לא היה קשקוש, כפי שכולם נטו להאמין, אלא אמנות, ומפנה אותנו סוף סוף אל החוזה, כששלושת הפרפורמרים מגיבים בהחלט על כל סעיף. בשלב הזה שבו כבר נוצר דיאלוג עם הקהל נותנים לו הזדמנות לשנות את אופי ההמשך (לא אקלקל את ההפתעה) מה שיעלה ליוצר לא רק בתוספת תשלום למבצעים אלא גם מוליך להשתלטותם על המתרחש.
אז יהיו דואט וטריו וסולו, והשבעת הקהל, ותקלות של תאורה וחשמל, והרבה אנרגיה הנשפכת בחלל הבמה ללא הפוגה, במעגלים בלי מעצור, והרבה זיעה, ומחיאות כפיים שלא ישכנעו את היוצרים, ולא את הפרפורמרים, שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
Acording to Law (צילום: לירן לוי)
ובקיצור – כיף גדול עשו לנו, ואפילו לא חתמנו על החוזה.
18/03/2014
:תאריך יצירה
|