הערב יעלה המסך באופרה הישראלית על הפקה של "סיפורי הופמן" של המלחין היהודי צרפתי ז'ק אופנבך. 
 
זו תהיה  הפעם הרביעית בשלושת העשורים לקיומה של האופרה הישראלית שהקהל ישמע את הלהיטים הידועים מתוך האופרה ובראשם את ה"ברקרולה" הנודעת הפותחת את המערכה המתרחשת בוונציה, את האריה של בובת הקפיץ אולימפיה ועוד ועוד.
 
פרדריק שאזלן ניצח על האופרה בשני נוסחיה הקודמים ובנוסח החדש. שאזלן, מנהלה של התזמורת הסימפונית ירושלים, הוא מנצח אופרות מובהק ובה בעת גם פסנתרן ומלחין מוערך.

שלוש נשים בלתי אפשריות
 
התבוננות ברשימת שמות הזמרים לאורך השנים מהווה היסטוריה פרטית של האופרה הישראלית. ברשימה ההיסטורית נמצא כוכבי אופרה ישראלים בהם זהבה גל, גלדיס מאיו, אדוארדו צ'מה, אסיה דוידוב, גבי שדה, הדר הלוי, דן אטינגר, סמי בכר, שרון רוסטורף זמיר, מיכל שמיר, מרינה לויט, הילה בג'יו, לריסה טטויב, אירה ברטמן. בין לבין היתה גם הפקה של האופרה במסגרת סדנת האופרה הקיציית שם כיכבו אנה סקיבינסקי, ריקי גיא וקארין כספי.
 
גיבור העלילה, הסופר הופמן, והמוזה המגנה עליו פסעו על במת האופרה לראשונה באולם "נגה" ביפו, בשנת 1989 ובשנת 1996 הועתקה ההפקה  למשכן לאמנויות הבמה, הבמאי היה דיוויד אולדן, מן הנועזים בבימאי האופרה הישראלית בכל שנות קיומה.

בשנת 2007 הוצג נוסח אחר, הפעם של הבמאי ניקולה ז'ואל, וכעת עולה נוסח של הבמאי הגרמני הארי קופפר שמחדש כאן דרק גימפל, במאי שמחדש הפקות רבות של קופפר בעולם.
 
סיפור האופרה מבוסס על חמשה סיפורים של הסופר הגרמני ארנסט תיאודור אמדאוס הופמן. באופרה ובמחזה שקדם לה  הפך הסופר הופמן לגיבור העלילה והוא מנהל שלוש מערכות כדי לזכות בידיהן של שלוש נשים בלתי אפשריות. 
 


"סיפורי הופמן", צילום: יח"צ

בתחילת האופרה מגיע הופמן לבית מרזח המצוי במרתף סמוך לבית אופרה שבו מוצגת אופרה של מוצרט. הוא מקווה שבסוף הערב הזמרת ששרה באופרה תצא אתו. בינתיים כל עוד מתנהלת האופרה למעלה הוא משחזר באזני מאזינים נלהבים את עלילותיו, נכון יותר את מחדליו. בכל מערכה מתייצב מולו נוכל  המשבש את נסיונות החיזור שלו. עבודתו של הנוכל אינה קשה במיוחד, כי הופמן  המתפתה בקלות לאהבות בלתי אפשריות חורץ את גורלו מראש, הוא מתאהב בבובה מכנית; הוא מתאהב בזונה ונציאנית שנשכרה על ידי השטן (או נציגו) על מנת לגנוב ממנו את צלו; הוא מתאהב בזמרת שנגזר עליה שלא לשיר, כי זמרתה תביא עליה את קיצה. 
 
בסופו של הערב הופמן חוזר למציאות בפונדק. המציאות טופחת על פניו, הוא שיכור מדי מכדי לצאת עם הזמרת שזה עתה סיימה את הופעתה. יריבו יוצא שלוב זרוע עם הזמרת. הופמן מוצא מנוחה בזרועות המוזה השומרת עליו, המתפקדת כמעין "מבוגר אחראי".
 
האופרה עצמה, היא היצירה האחרונה של אופנבך. אופנבך שברוב ימיו היה עסוק בחיבור קומדיות, פארסות וסאטירות, חלם לממש את תכניתו ולחבר לפחות אופרה רצינית אחת. הוא חיבר  את "סיפורי הופמן" והלך לעולמו בשנת 1880.
 
הצגת הבכורה של "סיפורי הופמן" התקיימה באופרה קומיק בפריז בשנת 1881 ואופנבך לא זכה לראות את יצירתו הרצינית והמשמעותית ביותר על הבמה. צורת העבודה של אופנבך היתה כזו שהוא למעשה לא השאיר נוסח סופי של היצירה.

 כדרכם של מחזאים, או מוזיקאים שאינם מסתפקים במסירת הנייר הכתוב ( טקסט או תווים) למבצעים, אלא ממשיכים ללוות את ההפקה ערב ערב, כבמאים, כמנצחים וכד', השאיר הופמן את הנוסח האחרון כנתון לשינויים. לכן קיימים נוסחים שונים שבהם סדר המערכות התחלף והשתנה.

סדר התמונות ניתן כמובן גם לפרשנות, אם למשל נתייחס  לכל סיפור התאהבות של הופמן למשל כאל בבואות של התבגרותו כי אז הבובה היה הילדוּת,  אנטוניה הזמרת היא ההתבגרות וג'ולייטה היא האמנות או השתקפות האמנות שבה עוסק הופמן. 

 
"סיפורי הופמן", צילום: יח"צ

כמו סיפורי הארי פוטר
    
פרדריק שאזלן, ניצחת  על שלוש הפקות שונות של "סיפורי הופמן" באופרה הישראלית. אפשר לדבר על כיווני התפתחות?
 
"ניצחתי על ההפקה של דיוויד אולדן ב-1997 ועל זו של ניקולא ז'ואל ב-2007. הפעם ההפקה מתרחקת עוד יותר מן המקור של אופנבך. מי שמרגיש  שהוא רוצה  יותר חופש מן המקור  - אם תרצה מקור קלאסי יותר או פחות - מתרחק מאופנבך. ויש לזה מחיר.

"כשהארי קופפר החליט שאת דמות המוזה ניקלאוס ישיר זמר בריטון ולא זמרת מצו סופרן כפי שכתוב במקור, אני צריך לוותר על מספר אריות שזמר הבריטון אינו מסוגל לשיר. לכאורה הוא מנסה להתקרב למקור,  ולשוות להפקה תמימות, של אגדה,  ובזה הוא שונה מן ההפקה של אולדן. בסך הכל מדובר במעין שינויים, או עיוותים יחסית למקור. אני כלל לא בטוח שאם כל הגמישות שאפיינה את אופנבך, הוא היה מוכן לקבל את הנוסח הזה".
 
ואתה הסכמת לקבל את הנוסח של קופפר כלשונו?
 
"לא. אני בקשתי לפתוח מחדש את הפרטיטורה ולבדוק מחדש כל קטע וכשהשינוי או החיתוך לא נראה לי, ביטלתי את הקיצור. אבל בסופו של דבר מדובר בהפקה שיש בה פשרות בין נוסחים".
 
יש הפקות שבהן תפקידי שלוש הנשים, אולימפיה, אנטוניה וגו'לייטה, מושרות על ידי שלוש זמרות. וכך גם במילוי תפקידי ארבעת הנבלים והמשרתים מושרים על ידי זמרים שונים. כאן בעיקר בולטת נוכחותה של זמרת אחת ששרה את שלושת התפקידים הראשיים של הגיבורות.
 
" זה ענין פשוט יותר, אופנבך רצה שאת כל תפקידי הנשים תשיר זמרת אחת ובהצגה המקורית (שהיתה שונה מן הנוסחים המקובלים היום) זמרת אחת, אדל איזאק, שרה את התפקידים.
 
"הבעיה היא שכל תפקיד דורש התמחות קולית שונה. הבובה אולימפיה  שרה את המנעד הגבוה, היא צריכה להיות זמרת קולורטורה, ג'ולייטה  היא סופרן דרמטי ותפקיד אנטוניה נכתב לזמרת עם קול לירי. זמרות ששרו את שלושת התפקידים רואות בהישג הזה שיא ובצדק. גרוברובה, סאת'רלנד, מלפיטאנו וסילס נמנות עם מי שהצליחו להתמודד עם שלושת התפקידים במידה שווה של הצלחה.
 
"לפי החזרות עד היום נראה לי שגם ליובוב פטרובה ששרה הערב מסוגלת להתמודד עם כל התפקידים. את ארבעת תפקידי הנבלים שר זמר אחד גם בהפקות הקודמות באופרה כאן. ולדימיר בראון, יתמודד בקלות עם המטלה וגיא מנהיים כבר כבש את הקהל בהפקות קודמות של 'הופמן' בתפקידי המשרתים השונים".
 
סיפור האופרה מבוסס על רומנטיקה פנטסטית גרמנית של אמצע המאה ה-19, עם מה אמור צופה היום ב-2014 לצאת מן ההפקה?
 
"לי נראה שצפייה ראשונה צריכה להזכיר לצופים עלילה דומה לסיפורי הארי פוטר.  אישה בובה, אישה אחרת שגונבת את הצל של הופמן ואנטוניה, שעל מנת לגרום לה לשיר השטן מביא את רוחה של אִמָה מעולם המתים. מה יותר הארי פוטר מזה? זה מאוד מושך את הקהל. לעומת זאת מי שכבר מכיר את העלילה צפוי לגלות שכבות נוספות בדרמה המוזיקלית".
 
תפקיד התזמורת כאן קשה במיוחד?
 
"מעשית או טכנית הדרישות מהתזמורת אינן מוגזמות. לעומת זאת תפקיד התזמורת מאתגר מאוד כי השינויים בין החומר שמזכיר מאוד את האופרטות לבין החומר הרציני, הוא מהיר מאוד וצריך לדלג בקלילות מסגנון לסגנון.  באופרה של וגנר, מובטחים לנגנים חטיבות צליל  שבהן במשך לפחות עשרים דקות, אין כל שינוי בדרמה הנגנים מרגישים שם כמי שנוהגים רכב על כביש ראשי על אוטוסטראדה. כאן אצל אופנבך שינויי טמפו רבים מאוד הנגן נדרש לריכוז יתר".

 
"סיפורי הופמן", צילום: יח"צ

מאחרוני הרומנטיקנים

יש מקומות שהיית ממליץ לקהל לשים לב במיוחד, להקשיב במיוחד?
 
"הקהל מסתדר יפה מאוד גם ללא ההמלצות שלי. השיר הפותח על הגמד קליינזאק, האריה המפורסמת של הבובה אולימפיה, הברקרולה. את האריות האלה הקהל מכיר היטב. מבחינה זו, כמו אופרות מפורסמות אחרות זוהי אופרה מלאה ב'ציטוטים'. אם נגדיל את הרזולוציה כי אז כדאי להקשיב לקטעי הסולו של החליל ושל הנבל ולרביעיית הקרנות"
 
ומה על המקהלה?
 
"נוכחות המקהלה חשובה גם בתפקודה הכוריאוגרפי. בתמונה עם הבובה אולימפיה, הקהל הצופה במעשי הקסם הוא בעל משקל. גם בתמונות הבאות הנוכחות של המקהלה היא יותר ביצירת אווירה ובמתן ממד תנועתי לתמונה הדרמטית". 
 
אני יודע על כמה מלחינים שניסו להעתיק את הצלחתו של אופנבך, אבל הדוגמאות האלה, הן מועטות ביותר
 
"מה שקרה לאופנבך שהוא למעשה סגר תקופה. אחד מאחרוני הרומנטיקנים. המוזיקאים שבאו אחריו היו דביסי וראוול שלקחו את המוזיקה ואת האופרות לכיוונים חדשים. לאופנבך מעשית לא נותר ממשיך.
 
"מה שעוד קרה וממשיך לקרות לאופנבך, הוא שמתייחסים לאופרה שלו כאל פאזל  שניתן לקחת ממנו חלקים שונים ולסדרם מחדש.  ביצירה האופראית שלי, 'אנקת גבהים', אני בדרכי ממשיכו של אופנבך, אלא שאני מאפשר ליוצרי הנוסח הדרמטי, למקם את סדר הסצנות  בכל צורה הנראית לאותו יוצר. לי זה לא מפריע, כשמישהו ממקם את סצנה חמש לפני אחת או שתיים אחרי ארבע. אם תרצה זהו המשך החשיבה האופראית של אופנבך".   
 
 
"סיפורי הופמן" תעלה ביום חמישי, 20 במרץ 2014, ב-20:00, בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב. תאריכים נוספים: ביום שישי, 21 במרץ, ב-13:00; מוצ"ש עד שלישי, 25-23 במרץ ובחמישי 27 במרץ ב-20:00 , ביום שישי, 28 במרץ ב-13:00; במוצ"ש, 29 במרץ ב-21:00; ביום שני, 31 במרץ וביום רביעי, 2 באפריל ב-20:00; ביום שישי, 4 באפריל ב-13:00; ובמוצ"ש, 5 אפריל ב-21:00. כרטיסים: 175–428 שקל. לפרטים והזמנות: 03-692777.