השונה ותפקודו בחברה
המחזה "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" הוא עיבוד מצוין של סימון סטיבנס לספר המיוחד של מרק האדון (שתורגם לעברית ב-2004 על ידי אהוד תגרי והופיע בהוצאת "מחברות לספרות") שזכה בהצלחה גדולה.
בגרסת תאטרון בית ליסין המחזה מוגש בתרגום מבריק וחי מאוד של דניאל אפרת, שהצליח לפצח בשפה בהירה דיאלוגים המכילים מונחים ומושגים שמאפיינים את עולמו המורכב והמיוחד של כריסטופר, נער בן 15, הלוקה כפי הנראה באוטיזם בתפקוד גבוה או בתסמונת אספרגר אם כי אין לכך התייחסות בספר המקורי וגם לא במחזה.
הסופר מארק האדון הסתייג במשך שנים רבות מהקישור הזה. מבחינתו, כפי שהסביר לא אחת, הנושא שלו הוא "השונה" ותפקודו בחברה שמתקשה לקבל אותו. בכל מקרה, הוא מסכים כיום, שמאפייניו של כריסטופר חופפים אבחונים מדעיים ופסיכולוגיים של אוטיזם ואספרגר.
כריסטופר מכיר את כל ארצות העולם ואת ערי הבירה שלהן ואת כל המספרים הראשוניים עד למספר 7,507, הוא קולט וזוכר פרטי פרטים, פותר בקלות בעיות מסובכות במתמטיקה, בטוח שיקבל 100 במבחן הבגרות ותמיד אומר אמת. אך הוא מתקשה להבין ולהרגיש רגשות אנושיים פשוטים ביותר כגון בלבול וחרדה, או אף להבין בדיחות, מפני שמוחו אוצר משמעויות רבות למילים.
העלילה מתחילה כאשר יום אחד כריסטופר מגלה שהכלב האהוב מהבית ממול נרצח והוא יוצא לחקור את המקרה בדרך השואבת מרעיונותיו של הבלש הנערץ עליו שרלוק הולמס (שם הספר וההצגה הם ציטוט של הערה שהשמיע הולמס בסיפור "כתם כסף" מ-1893 מאת ארתור קונאן דויל).
למרות התנגדותו של אביו, כריסטופר מתעקש למצוא את הרוצח, ונאלץ לבוא במגע ולדבר עם אנשים זרים, למרות רתיעתו ופחדיו הפיזיים, ומסכן את עצמו בדרך אל חשיפת הרצח יחד עם חשיפתן של אמיתות מכאיבות יותר עבורו, כפי שהוא מתאר אותם ביומנו.
"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", צילום: דניאל קמינסקי
הישגו הגדול ביותר של גלעד קמחי
העיבוד המבריק של סיימון סטיבנס נבנה על דיאלוג בימתי מבריק בין כריסטופר לשיבון, המורה המאמינה בו וביכולותיו, ודוחפת אותו לכתוב, ואף משכנעת אותו לעבד את סיפורו להצגה. היא מקריאה את תאוריו בעוד הוא – כפי שמסתבר מהעובדה שאנו צופים בהצגה שלהם – מגלם את חוויותיו המתוארות בהם.
לפני שנה וחצי ראיתי בהתרגשות את ההצגה שהעלה התאטרון הלאומי האנגלי את המחזה באולם הקטן קוטסלו, בבימוי מרתק של מריאן אליוט, ועם תפאורת רצפה ייחודית, שהתקני תאורה והקרנות יוצרים בה את המיקומים, את התנועה, ואת ענייני המתמטיקה שמייצגים את גאונותו של כריסטופר.
ההצלחה הגדולה הביאה להעלאתו כעבור חצי שנה בגרסה שונה על במה רגילה באולם תאטרון בווסט-אנד. ההפקה הזאת זכתה בשבעה פרסי אוליבייה, עברה בתחילת השנה לברודוויי, תחזור ללונדון ביוני, תצא למסע ברחבי בריטניה. בנוסף, גם הקלטת ההפקה תוקרן שוב ושוב בבתי קולנוע נבחרים בבריטניה ובמדינות רבות.
וכך, בסקרנות רבה, הגעתי אמש לבית ציוני אמריקה להפקה של תאטרון בית ליסין, ונכבשתי כליל ממעשה הנסים הבימתי שהתחולל שם בניצוחו של הבמאי גלעד קמחי, שמצא את המפתח ללב המחזה, למימושו הבימתי וללב הקהל גם יחד. זהו בלי ספק הישגו הגדול ביותר עד כה.
קמחי אינו לבדו והוא נשען בתבונה רבה לא רק על יכולותיו המוכחות בגיבוש אנסמבל שחקנים, אלא גם על הצלחתו הייחודית לגבש אנסמבל מעצבים שראש וראשון להם ערן עצמון שעיצב תפאורה חכמה של רצפה ושני קירות גבוהים, בצבע אפור מטלי, המורכבים מתיבות נשלפות, שיוצרות גומחות, מושבים, ומאחסנות אבזרים הנשלפים מתוכן, כביטוי חזותי לתאי מוחו של כריסטופר, שבהם הוא אוגר מידע, נתונים, ומתוכם הוא שולף את הכלים לתקשורתו המוגבלת עם הסביבה.
שותפיו המיידיים להישג החזותי הם מעצבת התאורה קרן גרנק שהפעילה תאי אור גלויים וסמויים, ובהתאמה מלאה להארות הנובעות מכריסטופר; ומעצב הוידאו ארט יואב כהן שהכין סדרה מהפנטת של הקרנות מהמתרחש במוחו הקודח או הנסער או המחושב מאוד של הנער, כולל דימויי הסביבה ונתיבי החיפוש שלו, המביאים אותו ברכבות אל אמו החיה בלונדון.
את התנועה הנמשכת של השחקנים וזו שיוצרים התאורה והווידאו מזינה ומעשירה המוזיקה המיוחדת של אמיר לקנר, שמקבלת אופי ייחודי ההופך אותה ברגעים רבים לפסקול של אפקטים ורעשים שדוחקים את כריסטופר אל פינת ההסתגרות שלו. אולה שבצ'וב השלימה את הישגי העיצוב בתלבושות מצוינות.
"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", צילום: דניאל קמינסקי
משחק מושלם של נדב נייטס
אך כל זה לא היה יכול לעבוד ולשאת פרי בימתי בלי הכריסטופר שיצר קמחי עם השחקן הנהדר נדב נייטס, שאני עוקב בעניין מיוחד אחר התקדמותו מאז שהרשים אותי בתפקיד אדיפוס בהצגת הפרינג' "הערב אדיפוס" שהועלתה לפני ארבע שנים.
בין השאר ציינתי אז את הרהיטות של נייטס בהגשת הטקסט הקלאסי בתרגום של אהרון שבתאי – ויכולתו הזאת היא אחד המרכיבים המרתקים גם הפעם, בתפקיד שמורכב מאשדות של טקסט הכולל שאלות, נוסחאות, עובדות שונות שמתוכן מתגלה עולמו העשיר.
אבל מעבר לכך נייטס מגיש משחק אולטימטיבי ומושלם בשליטתו המלאה ברזי תסמונת אספרגר. קולו חד, מתכתי, מתעקש ואפילו בוטה, כמי שדיבורו נשמע מצהיר, מכריז וסוגר עניין. בה בעת גם גופו "מדבר" בלי הרף, בתזזיתיות וברטט שמעצבים את מכלול התנהגותו, בניתוקו, בפחדיו, בהסתגרותו המבוהלת מהסובב אותו.
נייטס גם נפלא ברגעי ההומור הכתובים ומבוימים ברגישות מיוחדת, והוא מרגש ברגעים שבהם הוא נפתח אל האמיתות המכאיבות שהוא מגלה. טון מיוחד הוא נוקט בדיאלוג שלו עם המורה שיבון, בגילומה הישיר של נעה בירון המעצבת דמות חמה ופתוחה לרווחה אל המצוקה, אל הצעקה ואל היכולת שלו.
יורם טולדנו מרגש עד דמעות (אני מודה) בתפקיד האב הנלחם על הקשר החשוב לו, לא פחות מלכריסטופר, וכך גם יעל שרוני כאם שנותקה מבנה ושבה להתחבר אליו כאשר הוא חוצה ארץ שלמה ומוצא אותה.
"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", צילום: דניאל קמינסקי
ליאת גורן מצחיקה ומחממת לב בתפקיד השכנה, שפותחת לכריסטופר דלת כואבת לפיענוחו של רצח הכלב ונסיבותיו. ליז רביאן תורמת משחק-הומוריסטי נפלא בתפקידים קטנים, וכמוה אביבה נגוסה, דני גבע, דרור טפליצקי וטל דנינו המשלימים משחק-אנסמבל שקמחי היטיב לעצבו במשחק ובתנועה.
בסיכומו של דבר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" הוא הישג גדול וחשוב לתאטרון בית ליסין, גם בהשוואה לגרסה המקורית שראיתי בלונדון (אף כי חסרה לי מאוד תמונה אחת שבה כריסטופר מציל את העכבר שלו על מסילת הרכבת התחתית). ובעיקר זהו הישגם האישי של הבמאי גלעד קמחי ושל השחקן נדב נייטס. אל תחמיצו!
לרכישת כרטיסים