|
|
|
 הצגה מרתקת של להב תימור, האוחזת בעוצמתה את הצופה, ומוליכה אותו בנתיב האנציקלופדי שלה אל הערך האחרון, המאיר, של התקווה"
|
|
|
|
|
עיבוד מצוין לרומן הגדול מתמקד בסיפור הסבא, המפקד הנאצי והילד קאזיק
"לנַגֵּעַ בחיידק האנושיות"
אם יש רומן שהרצון לעבד אותו לגרסה בימתית צפוי לעלות על מוקשים הרי זה "עיין ערך אהבה" של דויד גרוסמן, שמאז הופעתו ב-1986 היה וממשיך להיות אבן דרך בספרות הישראלית, ואחד הנפוצים ביותר בתרגומיו הרבים.
לפני תשע שנים נעשתה בתאטרון גשר התמודדות מעניינת של יבגני אריה עם הרומן, ובעיקר עם חלקו הראשון "מומיק", שאף יצא בינתיים כספר נפרד. בחלק זה מפגיש גרוסמן את מומיק והקוראים עם הסבא אנשל, שריד השואה, ועם סיפורו המופלא מ-1943.
דמות זו הופכת מרכזית ב"וסרמן" חלקו השלישי של הרומן, שבו מגיע הסבא אל לשכתו של נייגל, מפקד המחנה. נסיונותיו של הנאצי להוציאו להורג נכשלים ובמקומם מתפתחת בין השניים מערכת יחסים מקורית. כאשר נייגל מגלה כי וסרמן כתב סיפורי ילדים תחת הכינוי "שחרזאדה", הוא מצווה עליו לכתוב עבורו סיפורי ילדים, לפי ההסכם ביניהם, בכל ערב על הקצין הנאצי לנסות ולהרוג אותו, כשכר על סיפורו.
הסבא, מצידו, מקווה באמצעות הסיפור "לנגע את נייגל בחיידק האנושיות", ולהחזיר לו את צלם האנוש שנייגל ויתר עליו ביודעין. סיפור הילדים מתגלה כסיפור הזוי ומעוות, המתואר בחלק הרביעי של הרומן "האנציקלופדיה המלאה של חיי קאזיק".
עיין ערך אהבה (צילום: יוסי צבקר)
מקוריותו המבנית והרעיונית של הרומן כולו מגיעים לשיאם האמנותי בחלק הרביעי ובסיפורו של התינוק האסופי קאזיק, שבשל מחלה נדירה עתיד לחיות 24 שעות בלבד, תוך הזדקנות מהירה. הסיפור בנוי כמצע אנציקלופדי, ערך אחר ערך, לכאורה ללא סדר הגיוני, ובכך לעקר את הסיפור מכוחו לגרום כאב וייסורים.
בסיפורו של קאזיק משתתפים לא רק הסבא אלא גם הר נייגל הבדוי, וחבורת "אמנים" המתאספים בגן החיות של ורשה, ובאמצעות התמהונות או הטירוף שלהם הם "נלחמים" בנאצים ומאתגרים את אי האנושיות שבמכל המלחמות. סיפורו של וסרמן מחלחל לתוך נשמתו של נייגל, המנסה בנסיעה אל משפחתו להציל את האנושיות שלו.
הבמאי הוא מומיק
אני יכול לשער כי גם כשדויד גרוסמן השתמש ברעיון של הצגת תאטרון כחלק מדרך הסיפור של הסבא, הוא לא שיער כי החלק הרביעי של הרומן, האנציקלופדי על מכלול הערכים, קטנים כגדולים, יהיה אי פעם בסיס למחזה שיוצג על במה. ואני מניח שזה מה שקסם לו כאשר הבמאי הצעיר להב תימור הציג בפניו את העיבוד שעשה לסיפורם של וסרמן, נייגל וקאזיק , שנבנה אף הוא בדרך אנציקלופדית.
העיבוד הזה, בייעוץ אמנותי ודרמטורגיה מעולה של נויה לנצט, הוא זה שעולה עתה בתאטרון הספריה ברמת גן, ובבימויו המצוין של תימור, שהופך להיות – מבחוץ – אותו מומיק שמנסה להתמודד עם סיפורו שלו בעזרת סיפור השואה וסיפורו של הסבא שנפלאו ממנו אך חדרו עמוק לתודעתו, לנשמתו ולקיומו.
עיין ערך אהבה (צילום: יוסי צבקר)
את החדירה העמוקה הזאת מייצגת מתחילת ההצגה ועד סופה המוזיקה המושלמת של אלדד לידור, שאין לי תיאור אחר לתאר אותה חוץ מ"סימפוניה". כלומר לידור כתב יצירה שלמה, מלאה, שעוברת כמו הדמויות את הסער והכאב, את הגעגוע, ואת שאריות הנחמה ואת התקווה המתדפקת, בחשאי, על הקירות הסוגרים של השואה.
הדימוי הזה הופך גם לאחד המרכיבים של התפאורה (והתלבושות) שעיצבה היטב רוני וילוז'ני – קירות שחורים, שעליהם יוקרנו בווידאו-ארט של יואב רוט הערכים האנציקלופדיים של הסיפור, וסרמן יצייר עליהם לבבות, ובעדם ייכנסו וייצאו שתי דמויות תימהוניות, שאותן מגלמים מעיין קילצ'בסקי, הנוגעת ללב כחנה ציטרין, חן נוכר המפליא בתנועה ובמשחק של הטירוף, וכן אורי שילה המגלם בדייקנות קרה את סגנו הסדיסט של נייגל.
התאורה הממוקדת של אורי רובינשטיין ממלאת את חלל הבמה באולם אהוד מנור בצללים ובאורות, כאותם פרחים בערוגות המפקדה העולים וצובעים את ההתרחשות בהתאמה להערתו של הסבא, אי שם במאבק ההישרדות, כי "לפעמים, דווקא מתחת לשכבה אחת של שלג קפוא, ממשיכים פרחים לפרוח".
דואט מושלם של שני שחקנים
ובהצגה הזאת יש שני פרחים נדירים, שפרחו להפליא באדמה הדשנה של הבימוי, והם מיכאל כורש בתפקיד אנשל וסרמן, השחרזאדה המסרב למות מיריות האקדח בידו של יגאל זקס, התפקיד נייגל, נאצי שנשמת חיי הקרבנות מעירה את נשמתו הכלואה בסדר המושלם של תפקידו.
עיין ערך אהבה (צילום: יוסי צבקר)
אני בוחר לתאר את משחקם כצימוד מושלם, דואט שבו, כמו בבלט הקלאסי ובמחול המודרני, גילומו של כל צד נבנה על גילומו של האחר, כשם שהם בונים זה את זה. שניהם יוצרים מרקם משותף של סיפור מתח, מבלי לוותר על נצנוצי הומור, או על הפרסונה העצמית שלהם.
אך בתוך זה הם אינם מוותרים על הניגוד ביניהם ויודעים לעצב את דמויותיהם בדיוק: כורש עגלגל, קולו רך, מחבק, וברגע הנכון הוא תקיף וחכם כבמאי המחליט מה ואיך יתנהג השותף שלו, וזקס זקוף, קולו חד, דוקר, ולפתע פורע את דימויו המוקפד, כמו את בגדו המחויט, ווהוא מתחנן או מתרפק, על לבו של היהודי ועל לבו שלו.
וכך "עיין ערך אהבה" בתאטרון הספריה הופך מרומן רב הישגים של דויד גרוסמן להצגה מרתקת של להב תימור, האוחזת בעוצמתה את הצופה, ומוליכה אותו בנתיב האנציקלופדי שלה אל הערך האחרון, המאיר, של התקווה.
לראות ולזכור.
12/04/2014
:תאריך יצירה
|