יהושע סובול כתב ויחזקאל לזרוב ביים הצגה מקורית הבוחנת את הטרגדיה של לוחם שנאלץ לחיות תחת צל מעשיו
אין מזור לשריטה
מה קורה ללוחם שמעשיו בשדה הקרב רודפים אותו ומותירים בו שריטה של כאב ופחדים המוציאים אותו משלוות השגרה של חייו שנים רבות אחר כך?
זה הרעיון המונח בבסיסה של ההצגה "פריחת ההדרים" והוא גם רדף את השחקן ניסו כאביה כ-15 שנה לפני שהתגבשה בו ההכרה והנכונות להוציאו לפועל באמצעות המחזאי יהושע סובול, תאטרון תמונע והבמאי יחזקאל לזרוב.
עלילת המחזה שסובול פיתח מאותו רעיון מספרת על עוזי, לוחם ביחידה של ציידי מבוקשים בעזה, שהחלטה קיצונית שלו לחסל לוחם אחר המאיים על פעולתה מביאה אותו לשורת פעולות אחרות.
חקירה על רצח זוג תיירים בערבה, שמקיים כוכבי, מפקדו משכבר ועתה קצין ימ"ר דרום במשטרה, חושפת את הסכיזופרניה שבתוכה חי עוזי. לחשיפה יש מחיר שלא תמיד ניתן לשלמו, וגם אין מזור לשריטה.
המחזה הקצר אינו מסתיר אף לרגע את המשמעות הקשה של הדברים, ומבחינות רבות יש בו קינה פוליטית מסוגננת מאוד על הלוחמים, שיצאו אל המערכות כמיטב הנוער וחזרו מהן מכוסי דם, של אויביהם, של חבריהם ושל עצמם, ובעוד שנגזר עליהם להסתיר, הם נגררים אל קצה המצפון האישי והאנושי שלהם, שרק שם תימצא להם "המנוחה הנכונה".
סובול בחר להציג את דמותו של עוזי במין כפילות מתעתעת, זו המתייסרת בעצמה ומייסרת את משפחתו עכשיו, וזו של הלוחם הנועז שהיה, שכינויו ביחידה היה סובחי. הדיאלוג בין שניהם הוא חוט השני העובר לאורכה של פריחת ההדרים המזכירה לעוזי את פרדסי עזה, והופך במהלכה של החקירה לחומר הנפץ של פתרונה.
"פריחת ההדרים", צילום: דניאל קמינסקי
משחק חושף ומסתיר
יחזקאל לזרוב בחר להעמיד את ההצגה ולסגנן אותה בתוך במה מרובעת, שהוא עיצב כמכלאה שדפנותיה הן רשתות הסוואה צבאיות, והקהל יושב סביב להן, ומתבונן במתרחש בעד הפתח החוצה אותן. נדב ברנע עיצב את התאורה הסוגסטיבית המצוינת שמעניקה חיים לשרטת ולדימום הנמשך ממנה, במוזיקה של סיון לוי ויואב רוזנטל.
הבימוי המרוכז של לזרוב נבנה היטב על מהלכים של התנועה קדימה ואחורה, זו שפותחת את ההצגה וזו שמתרחשת בסיפור עצמו. ההילוך האטי של הפתיחה מקבל המרצה באמצעות הדיאלוגים, והוא שב ופוקד את המעברים בין מה שהיה לבין מה שקורה "עכשיו".
"פריחת ההדרים", צילום: דניאל קמינסקי
בכך גם מצוי המפתח למשחק של השחקנים שנראה ברגעים רבים כהזייה, או כצל חולף, משחק שלעתים הוא מאיר וחושף, וברגעים רבים קודר ומסתיר. ניסו כאביה בתפקיד עוזי ניצב במרכז, במשחק מרתק שכולו דו שיח מעונה בינו לבין עצמו, כמי שנישא על גלים של סוד גדול הסוחפים אותו אל ההתנפצות הגדולה, המצמררת..
אודי פרסי מגלם ברגישות מיוחדת את סובחי, הלוחם שהיה עוזי. משחקו נע בין קור הרוח לבין הסער המבצעי, כמין כתב חידה ביחס לזהותו האמיתית. את זו תחשוף החקירה של דוידי, בגילומו התקיף של פולי רשף שמיטיב לעצב את הקרבה האישית שלו לסובחי/עוזי ואת הדחף לגלות את האמת על הרצח.
את אשתו של עוזי מגלמת בנחישות מרגשת רוני יניב (שגם עיצבה את התלבושות), וסיון לוי מגלמת היטב את בתו, וכן את התיירת הנרצחת (באנגלית), ומשחקה ישתפר ככל שהיא תשפר את דיבורה, המטושטש ברגעים רבים. טום יפת מגלם טוב את גולן, חברו המפוחד של סובחי.
בסיכומו של דבר "פריחת ההדרים" הוא מחזה של חשבון נפש נוקב שמחלחל מתוך הזירה אל היושבים סביבה, ומחייב להכריע על עמדות פוליטיות ומוסריות שהמצב הפוליטי והביטחוני מעמיד בפנינו מיום שראשוני הלוחמים יצאו לכונן מדינה ועד עתה. הצגה שלוקחת את קהלה, כמו את עלילתה, אל קצה הצוק של המצפון.