שני כוכבים נפלאים
 
האיכות הייחודית של "אגם הברבורים" בנוסח החדשני של מת'יו בורן, נמשכת גם בשנה העשרים להצלחה חסרת התקדים בתחום המחול. זו יצירה חדשה עדיין, ובורן חידש, עידכן והידק אותה, והיא כוללת בתוכה מרכיבים רבים, שמרכיבים את ייחודה ובה בעת את נקודת המפגש בינה לבין קודמתה הקלאסית.

כבימי בראשית שלה, וגם בהופעתה כאן לפני 14 שנים, זאת הפקה מרהיבה, עם שני כוכבים נפלאים, שונים מאוד זה מזה בגופם ובאישיותם, אף מעבר למה שמצפים מתפקידיהם.
 
ג'ונתן אוליבר מהפנט, בכפל תפקידיו כברבור הלבן הפורץ לתוך נפשו של הנסיך, וכאורח הזר בשחור, הפורץ לנשף בארמון ומוליך את הנסיך אל טירופו הסופי. הוא רקדן ותיק, שזכה פעמיים בפרס חוג מבקרי המחול בלונדון. הבגרות שלו, כולל הפיזית, מעניקה משקל מיוחד לשני תפקידיו. הוא וירטואוז בנשף, אך בעיקר הוא ברבור מפתה, שגם יודע לאיים.
 
ליאם מאוור נפלא ברכות ורגישות המיוחדת שהוא מביא לתפקיד הנסיך ובכך הוא ממשיך את הצלחתו כבילי במחזמר "בילי אליוט" ואף מופיע בתפקיד זה בתקליטור המקורי של ההפקה, וגם על כך זכה בפרס אוליבייה למחול. אחרי שסיים את לימודיו בבלט רמבר, ושם גם ראיתי אותו ביצירתו של איציק גלילי, הצטרף ללהקתו של בורן, השתלב ביצירותיו הקודמות וכיכב ביצירתו החדשה "היפהפיה הנמה".
 
במהלך המפגשים שבין הנסיך לברבור ולזר נוספה ליצירה שכבה מפתיעה, שהדגישה מאוד את העובדה שהנסיך גדל בצלה הענק של אמו, שאותה רקדה מצוין סטפני בילרס, ובהעדר אב. בכך למעשה נמצא המפתח הנפשי למשיכה ההומו-ארוטית שנוצרת בו כלפי הברבור, והמצילה לרגע את הנסיך מכוונתו להתאבד, אך מוליכה אותו אל מותו הטרגי.
 
והנה שוב, שכבה שהייתה קיימת אך הפעם מודגשת אף יותר בזכותו של אוליבר, וכוונתי להומו-ארוטיות שהברבור מגלה כלפי הנסיך. בורן בונה בהדרגה את המהלכים ההומו-ארוטיים, החל מהדואט הראשון ביניהם שמתחיל כאילו הם מביטים זה בזה כבמראה. הברבור "מלמד" את הנסיך לעוף, והנסיך "מלמד" אנושיות לברבור.

"אגם הברבורים", צילום: יח"צ
 
גורל אחד לאדם ולברבור
 
הנסיך ב"אגם הברבורים" של בורן הוא תוצר של מערכת כובלת המיוצגת באופן ויזואלי על ידי חומה גבוהה, לבנה. כשלעצמו זהו שימוש מבריק במושג החומה כפי שנקבע בתודעה על ידי פינק פלויד. הנסיך, כמוהו ככל האדם, הוא עוד לבנה שתצטרף לחומה הסוגרת עליו. הנסיך לעולם לא ישתחרר מהמוסרות המשפחתיים, החינוכיים, התרבותיים והסביבתיים המאשפזים אותו בסופו של דבר בעולם הטירוף, וסופו הנגזר הוא המוות.

המוות אינו חדש כמובן ליצירה והוא גם זה שמסיים את הגרסה המסורתית של "אגם הברבורים". אלא ששם מדובר בקללתו של מכשף, כראוי לאגדות. אצל מתיו בורן, האגדה הפכה למציאות, וקללת המכשף היא קללת הגורל, המאחד את גורלם של הנסיך ושל הברבור.
 
את המרקם המיוחד ביניהם, בורן עוטף בסביבה "תומכת" לטרגדיה בעיצוב חד ונועז, ריאליסטי, שיש בה התיחסות לבתי מלוכה ובעיקר לבריטי – אם רק תחשבו על אדוארד השמיני שנאלץ לוותר על כסאו או על דיאנה שנמלטה אל אגם של מוות. וברקע הוא מדגיש היטב את תרבות הפנאי והאופנה, שקובעות בדרכם שהאדם איננו יצור חופשי.

"אגם הברבורים", צילום: יח"צ
 
החופש להיות אני

כאן נכנסת תמונה הופעתם של הברבורים. אין זה צריך להפתיע, כמובן, כי העלאת הברבורים על ידי רקדנים זכרים כברבורים זכרים יוצרת מרווחי התייחסות חדשים ומיוחדים. להבדיל ממה שעושה להקת הטרוקדרו ממונטה קרלו שבה הרקדנים מתפקדים כמלכות-דראג ונשארים ברבורות.
 
הברבורים של בורן אינם נערות מכושפות ועדינות, והלהקה הנפלאה שרוקדת אותם היא גברית מאוד, גם בטורסו החשוף, גם בתנועה, ובעיקר בכושר ההבעה המותאמת להתבוננות עמוקה של בורן באורחם ובמנהגם של הברבורים, ובבחירתו לעצב באורח ברור את הפן המפלצתי, הטורף שלהם, מטריפי הנפש הכלואה בגופה הארצי כל כך.

באופן טבעי מייחסים לגרסה של בורן סממנים של הומוסקסואליות, או לפחות של התלבטות מינית. אלה  יימצאו בעיקר במערכה השלישית כאשר הזר השחור מופיע והנסיך מזהה בו את הברבור הצחור מהמערכה הראשונה, או רק נמשך אליו בגלל יופיו הגברי במכנסי עור שחור.

אבל מעבר לכך, כפי שהכוראוגרף עצמו מדגיש, ניצבת שאלת החופש. הברבור הוא המשל שלו לחופש שהאדם מייחל לו. החופש להיות אני, החופש לעוף על כנפי הדמיון, להיות כמו ציפור. ודומה כי מאז סיפור איקרוס ודדלוס המיתולוגי, או הסרט "בירדי", לא תוארה השאיפה הזאת בעוצמה טרגית כל כך.

למותר לציין כי את היצירה הזאת ראוי וכדאי לראות. היא רעננה ומפתיעה כחדשה, ברעיונותיה וביופיה, עם להקה נהדרת, עם התלבושות והתפאורה הנהדרת של לז ברות'רסטון והתאורה הנהדרת של ריק פישר. ובעיקר אלה הכוראוגרפיה העשירה ברעיונות קטנים וגדולים של מת'יו בורן והמוזיקה, הו כן, המוזיקה המופלאה באמת של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי.
 
אל תחמיצו.

לאור הביקוש נוסף מופע אחד למופעים המתוכננים. המופעים הקרובים יתקיימו ביום שלישי, 10 ביוני 2014ב-20:00, יום חמישי, 12 ביוני ב-20:00, יום שישי, 13  ביוני ב-13:00 ובשבת,  14 ביוני ב-16:00 וב-21:00 במשכן לאמנויות הבמה תל אביב.

לרכישת כרטיסים