תיאטרון בית ליסין מעלה בימים אלה את ההצגה "שבטים" מאת המחזאית והבמאית הבריטית נינה ריין ובבימויו של רוני פינקוביץ'.

ריין, בתו של המשורר קרייג ריין, נחשבת להבטחה גדולה בשמי המחזאות הצעירה בלונדון. היא כתבה מחזה מורכב ומרתק, שעוסק בצעיר חירש, בילי (בגילומו של ידידיה ויטל), הגדל במשפחה שומעת המאלצת אותו להתכחש לחריגותו, ומתאהב בסילביה (אגם רודברג), צעירה שומעת שהוריה חירשים, המלמדת אותו את שפת הסימנים ונוטעת בו תחושה חדשה של שייכות.

"המחזה הזה מפתיע במורכבותו," קובע רוני פינקוביץ', מחזאי ובמאי בעל רזומה ארוך ומרשים המשמש בימים אלה גם כמנהל האמנותי בתיאטרון המדיטק. "נינה ריין נגעה כאן בקונפליקט כמעט ברמה מיתולוגית".

אתה מתכוון לקונפליקט בין החריג לחברה?

"לא, זה ממש לא הסיפור פה. אין במחזה הזה שום דבר דידקטי. הסיפור מאוד מתוחכם ובא לידי ביטוי בשם ההצגה: 'שבטים', שהוא המוטיב המרכזי כאן. המחזה שם בפרונט את השיוך השבטי, איך שהחברה מתחלקת לקבוצות שיוצרות לעצמן מערכת פנימית של חוקים וכללים, פועלות לפיהן ובסופו של דבר משתעבדות להן. הבחירה במילה 'שבט' מתאימה יותר מכל תיאור אחר כי יש בזה משהו פגאני.

"גם המשפחה הנורמלית ביותר כביכול ממציאה לעצמה כללים ומנהגים ייחודיים, שמובנים רק לה. אלה טקסים ומערכות שפועלים מתחת לפני השטח, ובני המשפחה מצייתים להם. לדוגמה, איפה כל אחד יושב, מה מותר ומה אסור להגיד, אבל גם היחס אל האחר. או שאתה משתייך לשבט או שאתה שייך לאויבים, ויש כל מיני אויבים, כאלה שצריך לחסל, כאלה שבזים להם וכאלה שמתעלמים מהם".

"שבטים", צילום: אייל לנדסמן

המשפחה של בילי בהצגה היא השבט שלו?

"המשפחה של בילי נותנת לו, בלי כוונת זדון, את הטיפול הנאות ביותר לדעתם – לא לאפשר לו להיות חירש, לכפות עליו להתנהג באופן נורמטיבי. הוא קורא שפתיים ולא מכיר את שפת הסימנים. מנעו ממנו כל שיוך לחירשים עד כדי כך שגם הוא עצמו כבר נרתע מחירשים".

שבטים בתור לקופת חולים

"ברגע שהתחלתי לעבוד על ההצגה, התחלתי לראות את השיוך השבטי בכל מקום. במשפחה שלי, עם הטקסים והמנהגים המיוחדים שלה, עם האויבים שהיא בוחרת לצורך גיבוש זהות, עם המטרה המשותפת. קלטתי גם שאין לזה סוף, כמעט כל דבר מגבש איזושהי קבוצה. אפילו בתור לקופת חולים מתגבשת חלוקה שבטית זמנית בין אלה שעומדים בתחילת התור לאלה שעומדים בסוף".

מה קורה למי שרוצה להשתחרר מהתכתיבים האלה?

"ברגע שיחיד בתוך השבט נעשה מודע להסכמים הלא כתובים הוא הולך ונעשה אופוזיציוני, כי הם נכתבו לו מעל הראש, באופן לא מודע. וכשהוא מורד, כשהוא מפסיק לשתף פעולה, פתאום הוא מרגיש שהשפה של השבט לחלוטין לא הגיונית.

"בהצגה, אחרי שבילי מכיר את סילביה, פתאום הוא מבין ש-20 שנה דיברו לו מעל הראש והוא לא חש בזה. הוא מנסה לעבור אל החירשים, האויבים, ולא מוכן יותר לקבל את חוקי השבט הקודם. גם שני האחים האחרים במשפחה מנסים לערוק, אבל בסוף שבט המוצא מנצח את כולם".

"שבטים", צילום: יח"צ

זו תפיסה צינית להחריד של התא המשפחתי.

"מה לעשות, אנחנו חיים בעולם המערבי המודרני. המשפחות רוצות לתמוך אבל מה שיוצא זה שביד ימין מחבקים וביד שמאל מסרסים. הכול נובע מאותן כוונות טובות, אבל בסופו של דבר השימוש בתרופות פסיכיאטריות ובריטלין רק עולה בקרב ילדים. זה בלתי נמנע. הסיכוי שילד יהיה נגר בגלל שאבא שלו נגר קטן מאוד, כי המשפחה זה לא מה שהיה פעם.

"המושג הזה השתנה לחלוטין, לפחות במערב, והאלטרנטיבה שהולכת ונבנית היא בדמות של אינדיבידואליזם קיצוני מחד וגלובליזם חסר מעצורים מצד שני. לילד יש ברשת אינספור חברים מכל העולם שדומים לו יותר מבני המשפחה שלו. היצ'קוק אמר שהטלוויזיה מחזירה את הרצח למקום שממנו הוא יצא – לתוך הבית".

ויתור על מגננות

למה נבחר דווקא חירש לייצג את המורד בשבט? הרי יכול היה להיבחר כל חריג אחר.

"קודם כל יש קונפליקט מאוד יצרי ודינמי, שלא הייתי מודע לו קודם, של חירשים כלפי שומעים. אני מכליל כאן אבל היחס של השומעים כלפי החירשים גרם לתגובת ריבאונד של החירשים כלפי השומעים, ויוצא שאלה ויתרו על אלה ולהיפך.

"אבל הדבר החשוב יותר הוא שהעיסוק בחירשות פותח אפשרויות תיאטרליות ומאפשר לשחקנים המון חופש. ראינו את זה כבר ב'ילדים חורגים לאלוהים'. זה מחזיר אותם למקום שבו לא הפה מדבר אלא הגוף מבטא את התחושות וזה לא מאפשר את הבריחה אל השפה. מה שמגיע אל הקהל הוא דבר גופני בעיקרו, לא מילים. לפעמים אנחנו נחפזים לדבר אבל למעשה הדברים קורים ברמה אחרת לגמרי".

"שבטים" צילום: יח"צ

באיזה מקום בקריירה הענפה שלך מצאה אותך העבודה על ההצגה הזו?

"הבימוי של 'שבטים' מצא אותי במקום יותר בוגר כבמאי, ולו מן הבחינה שיכולתי יותר לשחרר, קצת להרפות משליטה, מהצורך להיות אחראי לכל בורג ובורג. זה בא לידי ביטוי בכך שנתתי המון חופש לשחקנים, והייתי פתוח ללמוד מהם. הם היו שותפים ליצירה במלוא מובן המילה, החיפוש היה מאוד משותף, וזה דבר נדיר בתיאטרון הרפרטוארי.

"אגם וידידיה היו מאוד יצירתיים בעבודה על הדמויות. הם למדו את שפת הסימנים, עשו תחקיר משלהם ובאו אלי עם המון יוזמות וידע. יחסית לשני שחקנים כל כך צעירים הם עשו עבודה יוצאת מן הכלל.

"בכלל הקאסט היה מאוד צעיר וספורטיבי, מוכן לחפש ולהיות אמיץ. יעל לבנטל, למשל, נדרשה לסצנה של כמעט עירום ולא התנגדה, כי זה מה שהתבקש במחזה. זה מחזה שדורש פתיחות, והם הסכימו לוותר על המגננות".

תרגום: שלמה מושקוביץ ותום אבני, תפאורה: במבי פרידמן ואנה זיו, תלבושות: אורן דר, מוזיקה: אמיר לקנר, תאורה: עדי שימרוני. משתתפים: ידידיה ויטל, אגם רודברג, יובל סגל, יעל לבנטל, אור בן מלך, לורין מוסרי. 
  
ההצגות הקרובות של "שבטים" יתקיימו ב25, 26 ביוני ב-20:30, ב-27 ביוני ב-11:00 וב-21:30 ובשבת ב-21:00 בבית ציוטני אמריקה בתל אביב.  בתאריכים 19-14 ביולי , יתקיימו הצגות מדי ערב ב-20:30 (יום שישי ב-21:30, מוצ"ש ב-21:00)  במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.

לרכישת כרטיסים