בשנתיים האחרונות אנו עדים לכניסה ההולכת וגוברת של עבודות פרפורמנס למוזיאונים לאמנות עכשווית, כמו גם שלל עבודות מחול.

בינואר 2008 פתח המוזיאון לאמנות עכשווית בניו יורק תוכנית אוצרותית המוקדשת לפרפורמנס. ביולי 2012 נפתח באולם הטורבינות במוזיאון הטייט מודרן בלונדון חלל מרתפי ענק שמוקדש, לראשונה בהיסטוריה, רק לאמנות חיה.

גם בזירה המקומית, הממהרת ליישר קו עם העולם, כוריאוגרפים ישראליים נכנסים למוזיאונים כבר כמה שנים: ענת דניאלי הציגה במוזיאון בת ים ב-2012 ובמוזיאון תל אביב את יצירתה "חזרות על חלקים ממני", דנה רוטנברג מציגה במוזיאון תל אביב בשנה האחרונה את  "נע באוזן",  ועכשיו הוזמנו ענבל פינטו ואבשלום פולק ליצור מופע חדש המיועד לחלל הגלריה לפיסול במוזיאון תל אביב.

כיוצרים שידועים היטב בתהליכי עבודה העוברים גם דרך ציור ואמנות פלסטית זה נשמע כמו חיבור טבעי לחלוטין. וכך יעלה ב-15 ביולי המופע החדש שלהם – "פרחקיר". 
 
מערכת יחסים בין חמישה אלמנטים
 
"פרחקיר" הוא מושג מסרטי נעורים אמריקאים ואתם בדרך כלל יותר יפניים. מה קרה?

"יצא ככה," מסביר פולק. "הביטוי הזה "פרחקיר" מתאר גם את אותם ילדים שנצמדים לקיר במסיבות כיתה ונגעו לליבנו וכמובן גם האמנות שתלויה על קירות המוזיאון יכול להיחשב לפרח קיר, אבל כמו תמיד בעבודות שלנו, השמות שאנחנו בוחרים בהם הם אף פעם לא רק דבר אחד. לעיתים הם גם מעין סיכום התוצאה שהעבודה הגיעה אליה.

"יש משהו בראיונות שתמיד מבקש ממני למצוא היגיון ומשמעויות בעוד שמבחינתי באיזשהו מקום יש אינסוף מהם. אבל כנראה זה התשלום שצריך לשלם בשביל להתראיין. לדוגמה, אם תשאלי אותי אם זו עבודת מחול אני יכול לומר לך ש'פרחקיר' הוא מין הכלאה, מחול שהוא לא תערוכה ולא מיצג, ועדיין גם ברגעים האחרונים של התהליך אני לא יודע מה הוא יהיה בסופו של דבר.

"חיבור של עולמות ואלמנטים ובדיקת התוצאה שלהם ביחד הוא אולי הדבר המרכזי שמוליך את העבודות שלנו בכלל, ובעבודה הזו החיבור קרה באופן מיוחד.

"בעצם לקחנו את המרכיבים הרבים שיש בתוך החלל של הגלריה וחילקנו אותם לחמישה או ארבעה פלוס אחד כדי שנוכל להתייחס אליהם: גוף, שזה הרקדן או הפרפורמר, המוזיקה והסאונד שהן חומר אחר, התלבושת של הרקדן - אוברולים ארוכים צבעוניים שנסרגו ביד ויצרו גוף מפוסל, העין, והמקום שהוא האלמנט החמישי הזה או האחד. אלה בעצם היו מבחינתנו כל הדברים שיש ביניהם מערכת יחסים של חיבורים והתנתקויות ולפעמים מערכת שמציבה שאלות ששווה לשאול".

"פרחקיר", צילום: אסף אשכנזי
  
"אי אפשר להסתתר בתוך מוזיאון"
 
"העבודה לא רק נבנתה לחלל הזה," מוסיף פולק. היא קרתה בגלל ובזכות החלל הזה. המוזיאון רצה יצירה שתצמח מתוך המקום, מתוך ההוויה שלנו כמבקרים של מה אנחנו מבינים לגבי המושג 'מוזיאון' וגם כאנשים שעובדים ויוצרים בתוכו, וחווים תוך כדי תהליך יצירות שנמצאות בחלל המוזיאון. החלל של הגלריה לפיסול הוא גם המקום שעבדנו בו וגם המקום שנופיע בו. מן הסתם אם נעשה את העבודה במקום אחר היא תשתנה. המקום השפיע ומשפיע על מה שקורה לדברים".

פולק מספר שהכוונה המקורית היתה שהצופים ינועו בחלל, אך לבסוף הוחלט להושיבו בצורת "ריש'" בשתי פאות של זירת המופע, באופן שיזכיר לקהל כי הוא נמצא בחלל מוזיאלי.

מה עשתה לעבודה העובדה שאין קלעים, שהכל חשוף לגמרי ואי אפשר להסתתר?

"בתוך מוזיאונים באופן כללי אי אפשר להסתתר. אי אפשר להתחבא, אין טריקים שאפשר לעשות, מה שרואים זה מה שמקבלים, בלי קונצים. הכל קורה בצורה, אני לא רוצה להגיד אמיתית, כי בתוך הדבר הזה יש הרבה מאוד דברים אחרים, אבל הכל קורה כל הזמן.

"גם הקהל לא יהיה בחשכה מוחלטת למרות שעשינו הפרדה בין חלק שחור לחלק לבן ויש את החלק שהמוזיקאים יושבים בתוכו שגם הוא שונה. גם בתוך ההפרדה הכל נמצא מול העיניים".

את המופע תלווה מוזיקה חיה ומקורית, רובה בכלים אקוסטיים של המוזיקאים היפנים אומיטרו אבה, הירופומי נקאמורה ומיו גאנטו, שהקשר בינם לבין פינטו ופולק החל בשנה שעברה, כשהוזמנו לביים ביפן את המחזמר "החתול שחי מיליון פעמים". את התאורה עיצב יואן טיבולי מצרפת. 
 
"בפוטנציאל שלו מוזיאון הוא כיכר העיר"

אתם אוהבים מאוד שיתופי פעולה. איך אתם בוחרים עם מי לעבוד?

"זה תהליך שהתעצם בשנים האחרונות ואני חושב שזו השתכללות של איך שאנחנו נבנים בינינו לבין עצמנו. איך קודם כל שנינו שיכללנו את שיתוף הפעולה בינינו. עד שיתוף הפעולה שעשינו עם פילובולוס ב-2007 ואחר כך ב-2009 אף פעם לא היו אמנים או יוצרים אחרים שהיו חלק מתוך התהליכים שלנו.

"בשנים האחרונות קיימנו ב'אבק' דיאלוג מתמשך עם שתי מאיירות, ועכשיו עם המוזיקאים היפנים, ועם מעצבת טקסטיל שעיצבה את התלבושות.

"אולי זה שינוי שפשוט נפרץ ומאז הוא הולך לאן שהוא הולך, כמו הרבה דברים בחיים. לפעמים זה האנשים והאופי שלהם שמוצאים מאוד חן בעינינו, לפעמים זה אינסטינקט, משהו שהיה באחורי הראש והתגלגל פתאום קדימה. זה אף פעם לא רק דבר אחד".

הפעם הקודמת שהוזמנתם ליצור עבודה בחלל לא קונבנציונלי היתה ב-2008 במבשלת בירה בנורבגיה. אז יצרתם את "טראוט" שעלה מ אוחר יותר באולם ירון ירושלמי בסוזן דלל. יש משהו דומה בשתי העבודות האלה מבחינתך?

"הדמיון הוא אולי בעבודה עם חלל עבודה מחוץ לבמה הקונבנציונאלית, אבל זו עבודה מאוד שונה מ'טראוט'. אני מקווה שכל עבודה שאנחנו עושים, לפחות בעינינו, שונה לגמרי מעבודות אחרות".

אם נחזור לרגע אחורה, לנקודת הפתיחה, איך החוויה הפרטית שלך כמבקר במוזיאון השפיעה על העבודה?

"במוזיאון יש את החוקים ויש את הנשמה, ויש עוד הרבה דברים בתווך. החוויה כל הזמן משתנה ומתפתחת. אפשר לחשוב על מה זו מנטליות של מוזיאון ומה החוקים של מוזיאון. לחשוב על השקט, על ה'לא לגעת', על השיטוט המרוכז, על איך אנשים תופסים מוזיאון כחלל סטרילי אליטיסטי, והאתגר מבחינתנו היה להבין את החוקיות ולהתחבר אליה אבל גם לשנות משהו מהותי.

"לא הבאנו יצירה ותלינו אותה על הקיר, והיה מדהים לראות בפועל את עובדי המוזיאון מתייחסים למה שעשינו. בפוטנציאל שלו מוזיאון הוא באמת כיכר העיר במובן התרבותי, מקום שאפשר לקבל בו השראה, שאפשר להשתהות בו ולחשוב". 




"פרחקיר", צילום: אסף אשכנזי 
 
"המציאות בחוץ היא יותר דמיונית ממה שקורה על הבמה"
 
אתם מאוד קפדנים ביצירות שלכם ולכן אני מרשה לעצמי לשאול, האם זה לא היה מוקדם מדי בשבילכם לצאת עם עבודה חדשה, פחות מחצי שנה אחרי שעלתה עבודתכם האחרונה "אבק"?

"אולי כן, אבל לפעמים יש שנים יותר פוריות ומגרות, כשמשהו אחר קורה. אנחנו לא פועלים באופן מחושב, ואיכשהו התהליך פה היה אחר. רוב החזרות לא עבדנו בכלל עם מוזיקה אלא באמת התמקדנו בלמצוא את הבסיס, את אותו חומר הגלם שאנחנו עובדים איתו. להפוך את הגוף והתנועה לחומר גלם, לחלקיקים ואטומים, למרכיבים כימיים וגיאולוגים כמעט בלי שום דבר אחר, ולבדוק איזו אינטראקציה יוצרים היחסים בין האלמנטים והחומרים האלה, מה קורה כשמערבבים את זה עם זה, ומה מתרחש בסיטואציה כזו או אחרת".

למה חשוב לכם להרחיק למחוזות הדמיון ביצירות שלכם?

"גם כשמנסים להתרחק ביצירה, זו עדיין ריאקציה למציאות. אולי אני משתמש במשפט הזה יותר מדי, אבל בשבילי המציאות בחוץ היא יותר דמיונית ממה שקורה על הבמה. אני לא רואה את הסיבה לנסות לחקות את המציאות ולהיכנס באמת לתוך מה שקורה בחיים, בהוויה שלנו ובאיפה שאנחנו נמצאים. לכן אנחנו יוצרים עולם דמיוני שהוא המציאות ובתוכו יש הרבה מאוד דברים שהם תוצאה של העולם הדמיוני הזה, שהוא בעצם אמיתי".

טשטוש ומירוק, טשטוש ושיוף

אחרי כל כך הרבה שנים שאתם יוצרים, אתה יכול לזהות את הקהל שלכם?

"לא. נסתר ממני, אין לי מושג".

עד כמה חשוב לכם להיות מובנים ביצירות שלכם?

"אין כאן עניין של חשיבות. היצירה עצמה נובעת ממקום שלא ברור לנו ולכן היא זו שתקבע מה שחשוב שיהיה מובן ומה לא. התהליך שלה, ואיך שאנחנו ואיך שהאנשים שאנחנו עובדים איתם. תמיד יש טשטוש ומירוק, טשטוש ושיוף. אנחנו לא מתחילים לעבוד ממשהו שהוא ברור לנו.

"אני יכול להגיד שאם יש דברים שהם נורא ברורים לי אני נוטה לטשטש אותם. אני מחפש את הדרך החוצה מהמקומות הברורים. באיזשהו מקום אני צריך גם את הטשטוש וגם את הבהירות, אבל אם זה ברור לגמרי מבחינתי זה הסוף".

מה הבראשית של היצירות שלכם?

"הבראשית היא הרבה דברים, אף פעם לא רק דבר אחד. השם הוא אף פעם לא בראשית. אולי הבראשית הוא הרצון ליצור, ואז זה יכול להתחיל מרעיון ויזואלי, מצליל, מהלך-רוח או ממקום, שמבקשים לקבל צורה".

כשעובדים בשניים הרצון ליצור הוא בסימביוזה, או שזו ראייה רומנטית מדי?

"הרגעים הקטנים הבלתי נראים האלה של הארה משותפת וסיפוק קורים לעתים, אבל זה שהם לא קורים הרבה אולי גורם לשנינו להמשיך ליצור ביחד. זה קורה בהרבה מאוד רבדים ומישורים וזה ממשיך עדיין להתפתח. זה יכול להיות באותו זמן או בזמנים אחרים, בנפרד, כנגד, כהשלמה. לכן יחסי היצירה שלנו הם כל כך עשירים".
 
עבודה חד פעמית
 
יש איזו עבודה שהצל שלה רודף אחריכם?

"לא יודע, תגידי את. לתפיסתי יש ליצירות חיים משלהן ולעתים הן באמת רוחות שרודפות. להגיד 'אויסטר' זה יהיה צפוי מדי ויש לה גם אורך נשימה של 15 שנה אז זה משחק לטובתה. בסתר ליבי אני מקווה שזו תהיה 'טראוט' שתרדוף אחריכם, אבל זו רק משאלת הלב שלי".

לסיום אנחנו חוזרים אל "פרחקיר". פולק טוען ש"באופן בסיסי יש בעבודה הזו מין תפיסה אחרת, הבנה אחרת ביחס להרבה מאוד דברים. זו עבודה חד-פעמית גם אם היא תעלה שוב בעתיד, בגלל המוזיאון, בגלל הרקדנים והמוזיקאים המקסימים, והמוזיקה החיה שאני לא בטוח שתוכל להמשיך הלאה עם העבודה".

אז אם אתם לא מתכננים להיות במוזיאון לאמנות מודרנית בטוקיו בסתיו, זו ההזדמנות שלכם לראות את  "פרחקיר". בכל ערב יהיו רק 200 צופים מאושרים. 
  
מופעי "פרחקיר" יתקיימו ביום שלישי, 15 ביולי 2014 בשעות 19:00, 21:00, ביום רביעי 16 ביולי 20:00, ביום חמישי, 19:00, 21:00 , ביום שישי, 18 ביולי 14:00, בשבת, 19 ביולי בשעות 12:00, 21:00, ביום שני 21 ביולי ב-20:00, שלישי, 22 ביולי ב- 21:00  בגלריה לפיסול מוזיאון תל-אביב לאמנות. כרטיס: 150 ₪. טל' לרכישת כרטיסים: 03-6077020.


רכישת כרטיסים