בלט התיאטרון הלאומי מפראג, צ`כיה, הביא עמו לדאנסאירופה יצירה ותיקה לצד שתי יצירות צעירות ויצר ערב מחול מעניין, עם הרבה צחוקים.
מקורות קלאסיים למחול מודרני
במסיבת העיתונאים שנערכה לפני כחודש הובהר כי בדאנסאירופה 2005 נקבל תמונת מצב עכשווית של תפיסות מחול הנשענות חזק על מסורת הבלט הקלאסי, גם כאשר הכוריאוגרפים מעלים בהם מצבים מודרניים או רעיונות כוריאוגרפיים בני זמננו.
אפשר לומר כי מופע הבכורה מצ`כיה מקיים את ההבטחה הזאת, אם כי אין בו חידושים מדהימים. גם לא החיבור בתכנית אחת בין כוריאוגרף ענק כמו יר`י קיליאן ויצירה נדירה שלו מלפני 22 שנים, לבין מנהל הלהקה מפראג, הרקדן-כוריאוגרף פטר זוסקה ושתי היצירות שלו שמילאו את חלקו השני של הערב. זה לא מפתיע. זוסקה רקד תפקידי סולו ביצירותיו של קיליאן והשפעתו הברוכה של הכוריאוגרף הוותיק ניכרת היטב ביצירות שהועלו.
מעבר למייחד את שני היוצרים ניתן לראות את המשותף. שניהם באים למחול המודרני דרך הבלט הקלאסי, והרקדנים שלהם שולטים ברזי האמנות הזאת ברגל טובה.
חלומו הרטוב של הרקדן
שלוש הרקדניות של הבלט הצ`כי יכולות להופיע בכל תפקיד מוכר, ואין לי ספק שהמגע עם התפיסות המודרניות יעשיר את גילומן של דמויות מוכרות כמו ג`יזל, הברבור השחור והברבור הלבן, סינדרלה, קופליה ועוד.
לעומת זאת, זוסקה עצמו וחמשת הרקדנים שבלהקה אינם נראים, במבנה גוף לפחות, כמי שהבלט הקלאסי הוא ביתם הבטוח, למרות נעלי הבלט שהם רוקדים בהן. אבל אין לטעות ביכולותיהם, ואפילו מסקרן לראות אותם נוגסים בתפקידים הקלאסיים.
טעימה כזאת, קלה, קלילה, משעשעת ועתירת הומור הם הגישו ביצירה שחתמה את הערב "חלומה של מריה". מקור ההשראה ליצירה הוא חלום סוריאליסטי של רקדנית נודעת מהמאה ה-19, מריה טליוני, חלוצת העמידה על קצות האצבעות (1831) והשימוש בחצאית המלמלה הלבנה, כעבור שנה, בבכורה העולמית של "הסילפידות" שיצר אביה.
ביצירה הזאת שאפשר לכנותה גם כ"חלומו הרטוב של הרקדן", מעביר זוסקה את שפת הבלט הקלאסי הנשי מהרקדנית הנפלאה ניקולה מרובה אל ארבעה גברים, שמחליפים את חליפותיהם המעוצבות בחצאיות מלמלה ומתחילים לממש כנראה את כל חלומותיהם להנאת הקהל.
זה לא חדש, כמובן, והבלט הקלאסי ידע תמיד להשתמש ברקדנים גברים לתפקידי נשים, ואפילו לצורך הפקת יסודות של בהומור. אבל זוסקה משחק בעניין בכמה מישורים – ועל חשבון כמה תפיסות ודעות קדומות ביחס לבלט וביחס לרקדני הבלט הזכרים. הוא אפילו מצא דרך מקורית לבטא את המגוחך באופן שבו מופגנת המיניות הגברית בבלט הקלאסי באמצעות רגע אחד קטן, בסיום, כשארבעת רקדניו משילים את החצאיות וממשיכים לרקוד עוד כמה צעדים בשורה של ישבנים חשופים. חושך, סוף.
קוורטט לשני רקדנים, שולחן וכיסא
זוסקה עצמו עדיין רוקד נהדר, וזה קורה בדואט שלו "שפת הים" שבו הוא והרקדנית המצוינת סוזנה סוסובה רוקדים-מספרים-מאירים מערכת יחסים זוגית במשבר. זהו דואט מקסים, מלא רעיונות שקל מאוד לזהות אותם ולהתחבר אליהם.
למעשה, כפי שהתכנייה מציעה, זה קוורטט. שני הרקדנים משתמשים בשולחן ובכיסא מהרגע שבו עולה האור על הבמה, ועד סיומה של היצירה שהתנועה הסוחפת שלה עדיין קשורה למקור הקלאסי אך היא כבר מעוצבת בקו מודרני ברור.
למרות שאין חדש בשימוש בשולחן ובכיסא ביצירה הזאת וגם בספסל שב"חלומה של מריה", עדיין נוצרת תחושה של מקוריות בזכות המגע של הבלט הקלאסי שהופך את הריהוט הביתי ואת הספסל הציבורי לרקדנים-שותפים מלאי חיים ותושייה.
מתח חייתי ומיני מעובד לפרטיו
את הערב פתחה יצירתו הוותיקה של יר`י קיליאן, הצ`כי שעקר למערב זמן קצר אחרי הפלישה הסובייטית לארצו ב-1968, ותוך שנים ספורות כבש לעצמו מקום בצמרת המחול העולמי כמנהל להקת המחול של הולנד, שעמה יצר את החשובות והגדולות ביצירותיו.
"קרקע דרוכה" , שנוצרה לפני 22 שנים, נחשבת גם היא לאחת מהפנינים הרבות שיצר. זאת יצירה אפופת מסתורין וניכרת בה השפעת הריקוד האבוריג`יני שקיליאן פגש במהלך ביקור באוסטרליה.
היצירה מביאה שילוב מקורי בין מרכיבים של בלט קלאסי, מחול מודרני וריקוד אתני ויוצרת מערכת של מתח חייתי ומיני מעובד לפרטיו בתוך החלל השחור הנדמה ליער עבות. תנועות ידיים, רגליים, אגן הירכיים והראש שמאפיינות את היצירה כבר מופיעות הרבה במחול בן זמננו, ביצירות ישראליות, אירופאיות ואחרות. זה אולי מה שמנטרל קצת את העניין ביצירה, והופך אותה – חרף גילה הצעיר והיופי רב העוצמה שיש בה - למוצג מוזיאוני כמעט.
לפרטים נוספים
09/10/2005
:תאריך יצירה
|