אין מעשי נסים
 
מספרים על רבי נחמן מברסלב... הרבה סיפורים מספרים עליו, וסיפורים רבים סיפר גם הוא עצמו שהולכים מדור לדור, ונעים בין מציאות לחלום, בין משל לנמשל, ולעתים גם לא אלה ואף לא אלה. סיפורים שיוצאים מנקודה ואינם מגיעים אל סופם.
 
סיפור כזה הוא "מזבוב ועכביש" שהועלה בפסטיבל ישראל השנה על ידי מעבדת פיס לתרבות ורטיגו מטה יהודה, הפועלת בכפר האמנות האקולוגי של להקת המחול בעמק האלה. שבעה אמנים חברו יחד ליצור מהסיפור מסכת של תנועה, משחק ומוזיקה שמספרים-מעטרים את סיפורו של מלך שחלם ויצא למסע אישי בעקבות החלום.
 
במרכזו של הסיפור, שיש בו נפלאות אך אין בו נסים, ניצב החלום על דף ספר המונע מעכביש לטרוף את הזבוב. זו נקודת המוצא שמוליכה אל חלום אחר שבו מנסים ליטול את כתרו של המלך, ואחר כך מפגש עם הר המפענח את הרדיפה ואת הישועה שנגזרו למלך.  
 



מזבוב ועכביש (צילום: אלעד דבי)

הסיפור נכתב בתקופת נדודיו הקשים של ר' נחמן והוא ככתב חידה שהציב לחסידיו וכנגד הציפייה שיאמר להם "הכל" כדי שיוכלו להבין, ולו רק משהו, בחר לצאת מהסיפור בלי לסיים אותו. כאומר: תבינו כתבונתכם, תראו כהתבוננותכם, ותסיימו כרצונכם. 
 
וכך בהחלט אפשר לומר על מעשה האמנות שמחפש באמצעיו ובראייתו את ההתחלה, את האמצע ואת הסוף של הסיפור. מעין מעשה כפירה יצירתי, שגם אם הוא הולך אל האין-סוף המקורי עדיין ברגע מסוים, אחרי כ-50 דקות, הוא נמוג ונעלם יחד עם התאורה החלומית של דני פישוף אל תוך הלימבו  של החשכה.
 
ספרים כאבני דומינו
 
את המסע הבימתי שהזה יצר וביים ברוך ברנר בשיתוף עם רנה ורטהיים, יחד עם מאיר יניגר, מחבר המוזיקה, ומירב בן דוד, שעיצבה חפצים ועמלה על הניהול המוזיקלי. אליהם הצטרפו השחקן שיר שנער והרקדניות אלכס שמרוק ורנה ורטהיים שנקראה אתמול להחליף את ג'ין פלוטקין, שנפצעה בתאונה שלשום.
 
כולם, בתלבושות מרשימות בעיצוב של רוני כנען, משחקים, שרים ורוקדים את המסע התודעתי שעמלו עליו, בין ערמות של ספרים בכריכות אדומות המוצבים כשרפרף, או בסולם העולה מעלה מעלה, או כחומת מבצרו של מלך המתמוטטת כאבני דומינו או כארמונות החול שאנו בונים בדמיון שלנו.  
 


מזבוב ועכביש (צילום: אלעד דבי)


הכוראוגרפיה המרשימה ברמיזות תנועה מעובדות היטב ובמיוחד בביצוען של ורטהיים ושמרוק, כמו הטקסטים הנשלפים מהספרים על ידי ברנר ושנער, כמלמול או כדיאלוג, נעה בשולי הסיפור מבלי לנסות לתרגם אותו או לפענח את סודו. כך גם קטעי השירה שבהם מפליא קולה של בן דוד.
 
אך בעיקר זו המוזיקה, תאמרו הניגון, שמאיר יניגר מפליא להפיק, והעולה מבעד לכלי ההקשה שהוא פורט עליהם, וגם על הספרים ועל רצפת הבמה, כאילו היו הנבל של דוד - תופים, מצילות, ויבראפון, שברגע מסוים מפורק ונשמע ככלי נשיפה.
 
המוזיקה היא זו שבסופו של דבר הופכת להיות מרכבת האש שעליה נוסק הסיפור הבימתי של ברוך ברנר וחבריו אל הסיפור המקורי של ר' נחמן מברסלב. וחכמים היו אומרים: המתחיל במצווה וקרא את הדברים ימשיך ויבוא לראותם.